"פַּעַם בְּשָׁבוּעַ אֲנִי נוֹתֶנֶת לוֹ. בִּשְׁבִיל שׁוּק, שֶׁיִּהְיֶה אֹכֶל לַיְּלָדִים": שירים מאת אורית קלופשטוק

מאת: אורית קלופשטוק

****

חנה

חַנָּה הָיְתָה בַּת שָׁלשׁ

כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת אִמָּא עַל הַבִּרְכַּיִם מוּל הַשָּׁכֵן.

הִיא לֹא יָדְעָה לְחַשֵּׁב כַּמָּה פְּעָמִים כָּאֵלֶּה נִדְרְשׁוּ לְחֶשְׁבּוֹן שְׂכַר דִּירָה.

אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת

בָּאָה לָהּ הַשְּׁאֵלָה הַלֹּא פְּתוּרָה הַזֹּאת בְּבּוּלֶמְיָה וּבַחֲלוֹמוֹת:

כַּמָּה?  כַּמָּה פְּעָמִים זֶה קָרָה?

אִתִּי דִּבְּרָה,  עִם אִמָּא שֶׁלָּהּ לֹא.

הָיוּ לָהּ כַּמָּה חֶשְׁבּוֹנוֹת לֹא פְּתוּרִים אִתָּהּ,

וּמִשְׁפַּט פִּיתָגוֹרָס אֶחָד שֶׁאוֹמֵר,

שֶׁאִם אַבָּא דּוֹפֵק לְאִמָּא אֶת הָרֹאשׁ בַּקִּיר (בָּרִבּוּעַ),

וְאַחַר כָּךְ עוֹבֵר לַאֲחוֹתָהּ הַבְּכוֹרָה (בָּרִבּוּעַ),  אָז

בָּרוּר שֶׁהוּא יִדְפֹּק גַּם אֶת הָרֹאשׁ שֶׁל הַקְּטַנָּה (בָּרִבּוּעַ).

וְהָיָה לָהּ חָשׁוּב לְדַיֵּק – אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִּי הוּא דָּפַק בַּדֶּלֶת וְלֹא בַּקִּיר,

חֶשְׁבּוֹן זֶה מַדָּע מְדֻיָּק.

****

קלאודיה

וְאֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁעַל כָּל מֵאָה פּוֹנוֹת מִתַּחַת לְקָו הָעֹנִי

הִגִּיעָה אַחַת

כְּמוֹ קְלָאוּדְיָה.

לְקְלָאוּדְיָה הָיָה תִּיק עוֹר אֲמִתִּי.

קְלָאוּדְיָה לֹא הִסְתִּירָה אֶת מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהּ,

כְּמוֹ שִׂמְחָה שֶׁהָיְתָה מַכְנִיסָה אֶת הַגּוֹרְמֵט לַתִּיק.

קְלָאוּדְיָה הֶרְאֲתָה הַכֹּל,

כָּל מַה שֶּׁהוּא נוֹתֵן לָהּ.

אֲבָל הִיא קָפְצָה בְּבֶהָלָה בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּישֶׁהוּ דָּפַק עַל הַדֶּלֶת.

יָצָאתִי לְבִקּוּר בַּיִת, לְאַבְחָנָה מַבְדֶּלֶת.

רָאִיתִי אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ הַכֹּל

וְאֵין לָהּ כְּלוּם.

גַּם לֹא סִימָנִים

לְהַרְאוֹת.

****

חיים

חַיִּים פָּרַשׂ אֶת הַתְּלוּשׁ שֶׁלּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

אֶצְבְּעוֹתָיו רָעֲדוּ כְּשֶׁהוּא הֶחְלִיק אֶת הַדַּף הַמְקֻמָּט.

כַּמָּה זֶה מֵבִיךְ לְגֶבֶר לְהַרְאוֹת אֶת

הַתְּלוּשׁ הַקָּטָן שֶׁלּוֹ

לְעוֹבֶדֶת סוֹצְיָאלִית.

גַּם לִי הָיָה דַּף מְקֻמָּט בַּתִיק.

כַּמָּה זֶה מֵבִיךְ לְעוֹבֶדֶת סוֹצְיָאלִית

לְהַרְאוֹת אֶת הַתְּלוּשׁ הַקָּטָן שֶׁלָּהּ

לְחַיִּים.