מאת: תמר קלנר-בוקי
הוא ישן
כאחד העובד קשה מדי.
היא,
כמי שמגדלת בקרבה
עתיד.
*****
רכות
מכבה את האורות
המיותרים
סביבי.
מתיידדת עם
עונות השנה.
*****
בגרות
את צווארה מעטרים
קפלי עור,
כמחרוזת
בעלת אמירה עדכנית,
או שרשרת
התואמת לגילה.
*****
הזמן החורץ בי
קפלים
קפלים
הופך אותי
לקיפול הנייר
של הבריאה.
*****
יום אחד
יום אחד
אנעל את חיי
כמו היו נעלי בית רכות,
מהוהות בקצוות,
מתאימות עצמן למידתי
בדיוק.
יום אחד
אתכסה בחיי
כבשמיכת פוך פלומתית,
מערסלת,
שולחת חמימות לתוך הבטן
הרכה.
יום אחד
אציץ בהשתקפות חיי
דרך זגוגית חלון
ראווה.
הם יראו זרים להפליא
ביופיים.
יום אחד
אחבק את חיי
ואחייך.
תמר קלנר-בוקי כותבת ומאיירת ספרי ילדים. אשת חינוך. אוהבת מילים, צבעים ואנשים
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
