מאת: ג'סיקה נבו
בטור דעה בפוליטיקלי קוראת (10/2/2019), אסתר עילם מזכירה לנו לחשוב פמיניזם רדיקלי.
אסתר עילם היתה המנחה שלי בקורס ההכשרה של מרכז הסיוע בת"א. ממנה למדתי לחשוב, לדבר ולעשות פמיניזם, אי שם באמצע שנות ה-80. שמחתי לקרוא את אסתר עילם מתייחסת לגל האחרון של המחאה של נשים נגד אלימות של גברים. זה מרגש אותי לראות נשים צעירות שאינני מכירה מפיקות שביתה ומערך חשיפה מרשים. זה משמח אותי שאינני מכירה את רוב הנשים שהיו בכיכר לציון סיום יום השביתה ב-4/12/2018.
אין ספק שבתנועות המחאה הנוכחיות נגד אלימות נגד נשים, פועלים כמה דורות של פמיניסטיות במקביל, בנפרד, ביחד, בהצטלבויות שונות. מונחות ע"י פרדיגמות שונות וגם דומות לגבי מה "הבעיה" ומה יש לעשות על מנת לפתור אותה. הגדרת "הבעיה" ומה הם המענים הרצויים לפתור אותה עיצבו לאורך ההיסטוריה את הזרמים השונים והמגוונים בתוך הפמיניזם, כשבהכללה גסה לצורך הדיון כאן, ניתן לאפיין שניים עיקריים: הזרם הליברלי והזרם הרדיקלי. הניתוח הביקורתי של אסתר עילם על גל המחאה הנוכחי, מבטא, לטעמי, שתי תפיסות עולם אילו ולאו דווקא הבדל דורי.
אסתר עילם בטור הדעה שלה מבטאת קול מתוך הפמיניזם הרדיקלי המבקר את האופי הליברלי, לדעתה, במחאה הנוכחית. יש ביננו הטוענות שכשאומרות "פמיניזם" בעצם אומרות "פמיניזם רדיקלי", שזה כל מה שזה. אם מדובר בתנועה לא רדיקלית, בעצם מדברות על משהו אחר, אך לא על פמיניזם. אחרות, אולי הרוב בעצם, חושבות שרפורמות הבאות לתקן את האפלייה המובנית בתוך המוסדות – פמיניזם ליברלי – זה כמובן פמיניזם.
אלדה פאסיו, פמיניסטית תיאורטיקנית מקוסטה ריקה, משתמשת בדימוי של העוגה. פמיניזם ליברלי יציע כפתרון חלוקה אחרת של העוגה: יותר חתיכות/משאבים לנשים מתוך העוגה. פמיניסטיות רדיקליות אומרות: המתכון של העוגה הוא הבעיה. הפתרון הוא לשנות את המתכון, ולא להסתפק בעוד כמה חתיכות לכיוון שלנו.
נזכרתי בדימוי של העוגה כשקראתי את החלק בו עילם מספרת לנו על מחשבותיה בעקבות פגישת הסיכום של הפעילות לאחר השביתה. זו המחשה טובה לזרמים המקבילים הפועלים בתוכנו: בעוד שהכיוון הכללי של הדיון התמקד במה יש לעשות על מנת לנתב את התקציבים שהוקצו בכנסת טיפול באלימות נגד נשים, הקול הרדיקלי מזכיר לנו מה הביא לשינוי בעבר במשקפיים רדיקליות יותר.
בהשראת הפמיניזם של הגל השני במערב בשנות ה-60-70 של המאה הקודמת, גם בישראל נשים מקהילות שונות ובשלבים שונים הקמנו מסגרות אלטרנטיביות, חיצוניות לממסד, כי לא היתה ברירה. נשים שהקימו את מרכז הסיוע הראשון בישראל, המרכז בתל אביב, הגיבו למכתב התאבדות של אישה שנאנסה גם ע"י המשטרה ובית החולים. היה להן ברור שהפעולה לא יכולה להסתכם בהעלאת מודעות וחינוך של שוטרים/ות, רופאים/ות, אחים/יות, עובדים/ות סוציאלים/יות ועוד, על מה זה פגיעה מינית. כך הוקמו מרכזי סיוע ל"קרבנות אונס" – בהמשך שינינו לנפגעות תקיפה מינית – מקלטים לנשים מוכות, קווי חירום, התארגנויות פמיניסטיות בנושא לידה, הנקה, הפלות, בריאות בכלל, צפייה בבתי משפט – מערך שלם ומרשים של מרחבים בטוחים וחלופיים אשר באו לאתגר את "העוגה" הממסדית ולהציע מתכון אחר.
רק מתוך המרחבים האלטרנטיבים שלנו פעלנו להנגיש את הידע החדש שנוצר לבעלי/ות המקצוע, להציע נהלים, לתקן חוקים.
מתוך חוסר האימון הכמעט מוחלט של נשים בהליכים הפליליים, בשנים האחרונות נשים בכל העולם וגם כאן, יצרנו מרחבים חלופיים להגשת תלונה ומתן עדות המתבטאת, בין היתר, בתנועת ההמונים של נשים מספרות את עדותן בוידאו או בכתב, בגלוי או באנונימיות, בתמיכת המהפכה של הרשתות החברתיות. כך התגבשה לנו תנועה עממית של צדק "ישיר" בה אין אנו זקוקות לתיווך של מערכות האכיפה לספר את הסיפור.
בכיוון זה, כבר בשנת 2013, כמה פעילות (בהן אני) הקימו פיילוט שבא לאתגר את מנגנון המשפטי – טריבונל עממי: "נשים מדברות תקיפה מינית", בהשראת בתי משפט אלטרנטיבים, טריבונלים עממיים של נשים בעולם, ובהשפעת "מרחבים חלופיים" שהתפתחו במהלך מעברים פוליטיים – כגון ועדות אמת. הצעקה שעלתה מהעדויות של נשים בטריבונל ב-2013 אמרה בבירור שמערכת המשפט הפלילית אינה רלוונטית יותר ואינה נותנות מענה לצרכים, לחשיבה, לשיח שלנו. עייפנו מלנסות לשנות את העוגה של מערכת המשפט ולתת עוד הרצאות לשופטים/ות ושוטרים/ות. הגיע הזמן להקים מרחב חלופי המאתגר את הליכים הפליליים.
בשנים האחרונות אנו רואות ההתחלה של מענים חלופיים וביקורת למערכת המשפט, לדוגמה חשיבה בכיוון זה באיגוד מרכזי סיוע.
על בסיס ידע זה קבוצה של פעילות מובילות תהליך להקמת טריבונל עממי קבוע לנשים – בית משפט אזרחי. אנו עובדות על תהליך השתתפותי שיבטא את הצרכים והקולות של כמה שיותר קהילות ודורות. התהליך פתוח לכולן/ם.
על מנת להתחבר ליוזמה מוזמנות לכתוב אל: Truthcommissionwomen2019@gmail.com
**
ג'סיקה נבו היא סוציולוגית פמיניסטית ילידת ארגנטינה, פעילה חברתית, וחוקרת מענים חלופיים להליכים משפטיים.
בתמונה הראשית: People's Tribunal on War Crimes by South Korean Troops during the Vietnam War
התמונה מתוך: Jjw [CC BY-SA 4.0 (https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0)]
