המלצת צפייה לחודש הגאווה

חודש הגאווה מביא איתו סרט לסביות שכיף היה לחכות לו וכיף עוד יותר כיף היה לצפות בו. פלוס פוטנציאל לצפייה חוזרת – שזה בתכלס האושר האמיתי. "האם אני בסדר" הוא סיפור מקסים ומחמם לב על חברות בין נשים, בשילוב של סיפור יציאה מהארון – קומבינציה מצויה בעולם הלסביות.
 
לוסי, הגיבורה, במסע מצחיק, שנון ונוגע ללב לגילוי הזהות המינית לא בשנות העשרה ולא בשנות העשרים ועם תצוגות משחק פשוט נהדרות.
 
דקוטה ג’ונסון (הלא לסבית בחיים האמיתיים וחבל) זוהרת במיוחד בתפקיד הלייט בלומר הלסבית. כל כך קל להזדהות עם המאבק שלה בקבלה עצמית. אין קונפטי וקשתות בענן מהעבר השני אבל יש הרבה רגעים של אושר וחיבור והיא מצליחה לגלם אותם באופן נפלא. זהו סרט תהליכי שחושף את עצמו לאט לאט ולכן לדעתי לפני שהוא קווירי, הוא קודם כל סרט נשי ומנקודת מבט נשית.
 
את הסרט הפיקו וביימו זוג נשים – הקומיקאית טיג נוטרו ואשתה סטפני אלן. פרט טריוויה מעניין שניכר היטב בתוצאה הסופית. מעטים סרטי הלסביות שלא נופלים לקלישאות במקרה הטוב או מנציחים סטריאוטיפים של הרס עצמי וכללי במקרה הרע. זהו ייצוג כנה של זהות לסבית בהתהוות שגרם לי להרגיש שסוף סוף מדברים אותי על המסך. סוף סוף סרט לסביות שכיף לי להמליץ עליו (אני אוהבת גם סרטי דיכאון אבל חברות שלי פחות) והכי חשוב עם סוף טוב.
 
אז כן, נשים ולסביות כותבות ומביימות זה מצרך נדיר שאנחנו בהחלט צריכות עוד ממנו.
 
התסריט מכיר בהשפעה שיש ליציאה מהארון על חברויות חזקות עם נשים אחרות והכוח, החמלה וההכלה שהן מעניקות לצד הקושי והמורכבות.
 
בהקשר הזה, הנה פנינה מתוך הסרט:
ג’יין: ממה שאני מבינה ויודעת כל הלסביות מכירות אחת את השנייה וכולן שכבו אחת עם השנייה אז בשבילך להכנס לזה עכשיו את תהיי הכוכבת של הקהילה הלסבית
 
לוסי: אוח אני שונאת את המילה הזאת
 
ג’יין: אני יודעת… (מגלגלת עיניים) קהילה…
 
אפילו הטיפול הפשוט והשנון במילה לסבית והקונטציה השלילית שנלווית אליה היא נפלאה ומשחררת והסרט מלא ברגעים כאלה.
 
"האם אני בסדר?"
9/10 בסולם היש לסביות שאפשר להזדהות איתן.
איפה צופות? בHBO max
חודש גאווה שמח 🦋🏳️‍🌈

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

נהוג לחשוב שההיסטוריה מתפתחת באופן ליניארי: בעבר האפל להט"בים נתלו בכיכר העיר ואילו היום יש שוויון זכויות יחסי. אבל האמת היא שההיסטוריה מתפתחת לרוחב וגם בעבר התקיימו דמויות להט"ביות צבעוניות. חלקן מקובצות בספר חדש
תערוכה חדשה במוזיאון אורי ורמי בעמק הירדן מספרת את הסיפור של הקיבוץ בשנות השבעים והשמונים דרך טיול שורשים מצויר של האמנית רעות דפנא, שאיירה צילומים מארכיון המשפחתי שלה ושל בן זוגה. הכתבה מתארת את תהליך היצירה וההומאז' לחיי הקיבוץ, חיים שנכנסו עמוק לתודעה הישראלית מאז השבעה באוקטובר.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.