חודש הגאווה מביא איתו סרט לסביות שכיף היה לחכות לו וכיף עוד יותר כיף היה לצפות בו. פלוס פוטנציאל לצפייה חוזרת – שזה בתכלס האושר האמיתי. "האם אני בסדר" הוא סיפור מקסים ומחמם לב על חברות בין נשים, בשילוב של סיפור יציאה מהארון – קומבינציה מצויה בעולם הלסביות.
לוסי, הגיבורה, במסע מצחיק, שנון ונוגע ללב לגילוי הזהות המינית לא בשנות העשרה ולא בשנות העשרים ועם תצוגות משחק פשוט נהדרות.
דקוטה ג’ונסון (הלא לסבית בחיים האמיתיים וחבל) זוהרת במיוחד בתפקיד הלייט בלומר הלסבית. כל כך קל להזדהות עם המאבק שלה בקבלה עצמית. אין קונפטי וקשתות בענן מהעבר השני אבל יש הרבה רגעים של אושר וחיבור והיא מצליחה לגלם אותם באופן נפלא. זהו סרט תהליכי שחושף את עצמו לאט לאט ולכן לדעתי לפני שהוא קווירי, הוא קודם כל סרט נשי ומנקודת מבט נשית.
את הסרט הפיקו וביימו זוג נשים – הקומיקאית טיג נוטרו ואשתה סטפני אלן. פרט טריוויה מעניין שניכר היטב בתוצאה הסופית. מעטים סרטי הלסביות שלא נופלים לקלישאות במקרה הטוב או מנציחים סטריאוטיפים של הרס עצמי וכללי במקרה הרע. זהו ייצוג כנה של זהות לסבית בהתהוות שגרם לי להרגיש שסוף סוף מדברים אותי על המסך. סוף סוף סרט לסביות שכיף לי להמליץ עליו (אני אוהבת גם סרטי דיכאון אבל חברות שלי פחות) והכי חשוב עם סוף טוב.
אז כן, נשים ולסביות כותבות ומביימות זה מצרך נדיר שאנחנו בהחלט צריכות עוד ממנו.
התסריט מכיר בהשפעה שיש ליציאה מהארון על חברויות חזקות עם נשים אחרות והכוח, החמלה וההכלה שהן מעניקות לצד הקושי והמורכבות.
בהקשר הזה, הנה פנינה מתוך הסרט:
ג’יין: ממה שאני מבינה ויודעת כל הלסביות מכירות אחת את השנייה וכולן שכבו אחת עם השנייה אז בשבילך להכנס לזה עכשיו את תהיי הכוכבת של הקהילה הלסבית
לוסי: אוח אני שונאת את המילה הזאת
ג’יין: אני יודעת… (מגלגלת עיניים) קהילה…
אפילו הטיפול הפשוט והשנון במילה לסבית והקונטציה השלילית שנלווית אליה היא נפלאה ומשחררת והסרט מלא ברגעים כאלה.
"האם אני בסדר?"
9/10 בסולם היש לסביות שאפשר להזדהות איתן.
איפה צופות? בHBO max
חודש גאווה שמח 🦋🏳️🌈