מאת: עדי פלד-שריג
החופשה הראשונה
בָּרַחְנוּ הֲכִי רָחוֹק מֵהַבַּיִת
חִפַּשְׂנוּ מִסְתּוֹר לָאֲנָשִׁים שֶׁהָיִינוּ פַּעַם.
אַתָּה אֲנִי וְהַתִּינוֹק
לָקַחַת אֲוִיר מְלוֹא הַפֶּה, לִצְלֹל לְמַצָּעִים לְבָנִים, נְקִיִּים
כְּמוֹ אַלְכּוֹהוֹל, כְּמוֹ לִשְׁכֹּחַ.
בִּקַּשְׁנוּ מֵהַלַּיְלָה שֶׁיְּכַבֶּה אֶת הַבֶּכִי הַגָּדוֹל
בִּקַּשְׁנוּ לָצוּף מַעֲלָה עִם הַבֹּקֶר הַבָּהִיר שֶׁיָּבוֹא
אַךְ הַקִּירוֹת הַחֲדָשִׁים, מְלֵאֵי הַתִּקְוָה, סָפְגוּ אוֹתָנוּ
בִּמְהִירוּת וְהֵחֵלּוּ לִזְלֹג חָלָב.
הַחֶדֶר הִתְמַלֵּא וְהִתְמַלֵּא וְטָבַעְנוּ, כְּמוֹ בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁלָּנוּ, בֵּין
הַחִתּוּלִים וְהַבְּגָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁנָּשְׁרוּ מֵהַתִּיק הֶעָמוּס כְּשַׁלֶּכֶת
בְּאֶמְצַע אָבִיב.
לֹא הִצְלַחְנוּ לְהַעֲלִים דָּבָר.
מֵהַחַלּוֹן שֶׁפָּתַחְנוּ עָלָה רֵיחַ פְּרִיחַת הַמַּגְּבוֹנִים.
רוּחַ נִכְנְסָה וְדָרְשָׁה גַּם הִיא שֶׁנְּטַפֵּל בָּהּ.
הִתְקַלַּחְנוּ בְּמֵי דְּמָעוֹת כְּשֶׁכָּל פַּעַם אֶחָד מֵאִתָּנוּ סוֹגֵר אֶת הַזֶּרֶם
וְיוֹצֵא מְסֻבָּן לִבְדֹּק אִם הַצְּעָקוֹת הַבּוֹקְעוֹת מִתּוֹךְ רָאשֵׁינוּ בֶּאֱמֶת מְחֻבָּרוֹת
לָגוּר שֶׁסָּחַבְנוּ עַד סוֹף הָעוֹלָם.
אָמַרְתָּ לִי שֶׁאֲנִי יָפָה
אַךְ בָּרְאִי רָאִיתִי רַק שָׁדַיִם כְּבֵדִים
נוֹטְפִים לְאַט כְּמוֹ הַזְּמַן כְּשֶׁחִכִּינוּ לְךָ כָּל יוֹם עַד
שֶׁתַּחְזֹר מֵהָעֲבוֹדָה.
אֵין דְּרוֹר בַּדְּרוֹר
אֵין חֹפֶשׁ בַּחֻפְשָׁה.
כְּשֶׁיָּצָאתִי לְשָׁעָה
נִשְׁאַרְתָּ אִתּוֹ וּבִמְקוֹם לָעוּף הִרְגַּשְׁתִּי אֶת חִתּוּךְ
הַמַּסּוֹר שֶׁל הַחֵלֶק שֶׁלִּי עַל הֶעָנָף לְצִדְּכֶם.
הָלַכְתִּי עֵירֻמָּה עַל הָאֲדָמָה וְחָשַׁבְתִּי רַק אֵיךְ אָרוּץ וַאֲטַפֵּס
מֵחָדָשׁ וְאֶתְעַטֵּף בָּכֶם שׁוּב.
מִלְּמַעְלָה עַל הָעֵץ, עֲיֵפִים וְנִכְנָעִים
מְנִיחִים רֹאשׁ עַל רֹאשׁ עַל רֹאשׁ,
הִבַּטְנוּ עַל הַנּוֹף וְרָאִינוּ אַךְ וְרַק
הוֹרִים וְתִינוֹקוֹת
הוֹרִים וְתִינוֹקוֹת.
*****
לא רציתי לעסוק ברשימות
בְּפִנְקָסִים, לִהְיוֹת מֵהַנָּשִׁים הַמְּמֻרְמָרוֹת, הַכְּעוּסוֹת תְּמִידִית, הַלֹּא מְרוּצוֹת, אֵלֶּה שֶׁנִּכְתָּבוֹת עֲלֵיהֶן בְּדִיחוֹת. יִחַלְתִּי לִשְׁכֹּחַ שָׁנִים שְׁקוּפוֹת בָּהֶן לֹּא עָבַדְתִּי מִילְיוֹן מִשְׁמָרוֹת, בֹּקֶר, אַחַר צָהֳרַיִם, סוֹפֵי שָׁבוּעַ, לֵילוֹת, אֵיךְ לֹא קִבַּלְתִּי מַשְׂכּוֹרוֹת, שַׁי לַחַגִּים, יְמֵי מַחֲלָה, הַעֲרָכָה, כָּבוֹד. לִשְׁכֹּחַ כַּלְבָּה שְׁחֹרָה שֶׁרָאִיתִי בְּהֹדּוּ בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת הִבִּיטָה בִּי, שֵׁשֶׁת גּוּרֶיהָ מְטַפְּסִים וְתָרִים וְנוֹשְׁכִים לָהּ אֶת הַפְּטָמוֹת. כּוֹרַעַת בְּהַכְנָעָה, יְגֵעָה, מֻרְעֶבֶת, צְמֵאָה, כְּחוּשָׁה וְרוֹעֶדֶת, עֲזוּבָה. אֲפִלּוּ מַיִם לֹא הִשְׁאַרְתִּי לָהּ, עֲדַיִן לֹא הָיִיתִי אִמָּא. לִשְׁכֹּחַ אֶת הַלֵּדוֹת, אֶת הַכְּאֵבִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁמוֹת, אֶת הַהַשְׁפָּלוֹת, אֵיךְ לֹא הֵבִינוּ שֶׁכְּשֶׁאִשָּׁה יוֹלֶדֶת עוֹלָם עוֹלֶה בְּלֶהָבוֹת. לִשְׁכֹּחַ יָמִים אֲרֻכִּים בָּהֶם תִּכְנַנְתִּי לָמוּת, אֵיךְ הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב מִתְאַדָּה, אֵיךְ רָאוּ בִּי רַק תִּינוֹקוֹת, אֵיךְ בָּחַרְתִּי לִהְיוֹת אִמָּא כָּזוֹ טוֹטָלִית, לֹא מְשַׁחְרֶרֶת, לֹא מְסַיֶּמֶת כְּבָר עִם הַהֲנָקוֹת, וְזוֹ אַשְׁמָתִי, וּמַסְפִּיק עִם רַחֲמִים עַצְמִיִּים, וְהַלְוַאי וְהָיִיתִי מְסֻגֶּלֶת לַחְזֹר לַעֲבֹד. לִשְׁכֹּחַ אֵיךְ לֹא נָשַׁמְתִּי כְּשֶׁשּׁוּב הִגִּיעַ הֶתְקֵף לְאֶחָד מֵהֶם וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה מִיּוּן. הַשּׁוֹמֵר בַּכְּנִיסָה לֹא הִצְלִיחַ לִשְׁמֹעַ שֶׁזֶּה דָּחוּף מֵרֹב הַשִּׁעוּלִים וְנִשְׁאַרְנוּ שְׁלוֹשָׁה יָמִים עִם מַסֵּכוֹת חַמְצָן וּתְרוּפוֹת וִילָדִים מִתְיַפְּחִים. מִתְפַּלֶּלֶת לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל הַפְּעָמִים. אֶת כָּל הֲדַסָּה עֵין כֶּרֶם, אֶת כָּל קַפְּלָן אֲנִי מַכִּירָה כְּמוֹ אֶת כַּף יָדִי אַחֲרֵי הַהַחְזָקוֹת, הַלְּטִיפוֹת, הַהַרְגָּעוֹת, הַצְּעִידוֹת. לִשְׁכֹּחַ אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְחֹסֶר שְׁפִיּוּת. הִשְׁאַרְתִּי אוֹתָהּ אִתְּךָ וְלַמְרוֹת שֶׁהֵגַפְתִּי אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת הַצְּעָקוֹת שֶׁלָּהּ הִגִּיעוּ לַגְּבָעוֹת הֲכִי רְחוֹקוֹת. לִשְׁכֹּחַ סִיזִיפִיּוֹת אֲיֻמָּה בְּקִרְצוּף שֵׁרוּתִים שֶׁל חָמֵשׁ נְפָשׁוֹת, בִּלְסַדֵּר וְלִשְׁטֹף וּלְבַשֵּׁל, לְשַׁלֵּם וְלִקְנוֹת, לְקַלֵּחַ, לְכַבֵּס, לִתְלוֹת, לְקַפֵּל לְמַיֵּן, לְנַקּוֹת, לִפְלוֹת, לְבָאֵר, לִדְאֹג, לְנַחֵם, לְהַרְאוֹת, לְהָכִין, לְהַלְבִּישׁ, לְשָׁרֵת, לְהַסִּיעַ, לִכְאֹב, לֶאֱהֹב, לַחְלֹם עַל שֶׁקֶט, הִמָּלְטוּת, לְהַחְזִיק, לִבְכּוֹת, לְהִתְאַבֵּל. לִשְׁכֹּחַ. הִתְאַמַּצְתִּי וְלֹא הִצְלַחְתִּי. לֹא הִצְלַחְתִּי לֹא לִזְכֹּר שָׁנִים, יָמִים, שָׁעוֹת, הַנִּרְאִים כָּעֵת חֲלוֹם רַע מִתְפּוֹגֵג לְאַחַר לֵיל שֵׁנָה מְלֵאָה. שָׁנִים, יָמִים, שָׁעוֹת, שֶׁנֶּעֶלְמוּ כְּלֹא הָיוּ כְּמוֹ הַחִתּוּלִים, הַבּוּסְטֶרִים בָּרְכָבִים, צַעֲצוּעֵי הַפְּעוּטוֹת. מִי יִזְכֹּר אוֹתָם אִם לֹא אֲנִי? אִם לֹא אַעֲבִיר עֲלֵיהֶם כַּרְטִיס עֲבוֹדָה בְּאֵיזֶה שִׁיר
*********
לא בא
הוּא לֹא בָּא
וְעָשִׂיתִי כְּבָר הַכֹּל
חָלַמְתִּי עָלָיו בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת
רִכַּכְתִּי אֶת כָּל נַקְבּוּבִיּוֹת הָעוֹר
הָיִיתִי כֻּלִּי נְדָרִים, הִתְקַשַּׁטְתִּי
הָיִיתִי צְנִיעוּת וְקַבָּלָה, הִתְחַפַּשְׂתִּי
הָיִיתִי הֲכִי אֲנִי, כְּמוֹ בְּסִיס עוּגַת פֶּטֶל
הִגַּשְׁתִּי עַצְמִי עַל מַגָּשׁ וְקָרָאתִי בּוֹא,
טְעַם מִמֶּנִּי.
עָשִׂיתִי מַעֲשִׂים, הִתְאַמַּצְתִּי
הִרפֵּתי וְהָיִיתִי פַּשְׁטוּת,
הָיִיתִי קְרוֹבָה לַמָּוֶת
וְלֹא בָּא.
אֲפִלּוּ יְלָדִים נָתַתִּי לוֹ כְּמִנְחָה
וְשָׂמַח וְעָלַז כְּגוּר שֶׁיָּצָא מֵהֶסְגֵּר.
פָּשַׁטְתִּי כָּל קְלִפּוֹתַי,
הָיִיתִי בֻּבָּה בְּתוֹךְ בֻּבָּה בְּתוֹךְ בֻּבָּה
וְלֹא בָּא.
כֵּן, לְעִתִּים הָיָה עוֹצֵר, מֵצִיץ, מְבַקֵּר,
קוֹרֵץ, מְחַיֵּךְ
אַךְ לֹא בָּא כְּעֹמֶק אוֹקְיָנוֹס
לֹא בָּא אֶל תּוֹכִי
לֹא חָדַר אֶת קְרוּמַי, לֹא נִשְׁאַר.
הוּא לֹא בָּא
וְעָשִׂיתִי כְּבָר הַכֹּל.
לֹא בָּא
הָאֹשֶׁר.
****
עדי פלד-שריג, בת 45, נשואה ואם לשני בנים ובת, מתגוררת בקיבוץ חולדה. כותבת על יופיים של החיים אך גם על צדדים פחות זוהרים בלהיות אישה ואם.
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
