תוכן ממומן בשיתוף מכללת תל חי
בתור מי שההשכלה הגבוהה קרובה לליבה, ואף ניסתה להשתלב במכללה כמרצה מן החוץ ולייצר שיתופי פעולה אקדמיים, שמחתי מאוד לגלות שבמכללת תל-חי יש תכנית אקדמית ייחודית שמעניינת אותי – התכנית היחידה לתואר ראשון במיניות במעגל החיים, שמשלבת הוראה, קורסים ומחקר בנושאים של מיניות ומגדר, כחלק מהחוג לחינוך. חינוך למיניות בריאה ומחקר בנושא בריאות מינית לא זרים לי, אבל הפעם הבנתי שקורה כאן משהו אחר ומיוחד שלא קיים בשום מוסד אקדמי אחר.
בשנת 2003 הגעתי לגליל העליון במסגרת שירותי הצבאי והתאהבתי מיד. באנשים, בטבע, בתרבות הנחלים. הרגשתי בבית, למרות ששירתי במוצב צבאי ולאחר מכן בשטח צבאי סגור בגזרת הר דב. המקום קסם לי בכל כך הרבה מובנים, שכל חיי הבוגרים רק ייחלתי לרגע בו אעבור לגור שם. באותה תקופה מכללת תל-חי הייתה בתחילת דרכה, כאחת מיני מכללות אקדמיות ציבוריות שקמו בפריפריה הגיאוגרפית בישראל, במטרה להנגיש את שערי ההשכלה הגבוהה. הבחירה להשקיע באקדמיה בגליל העליון הבטיחה פיתוח אזורי הן מבחינת תעסוקה והן מבחינת הגירה של קהלים חדשים, בעלי ובעלות מקצועות חופשיים. האפשרות להגשים חלומות במרחב מאפשר וחדש נפתחה אף היא. וכל זה אכן קרה.
שני עשורים של תנופה
ספוילר: הגליל העליון חווה התפתחות אדירה והרבה ממנה נזקף לזכות המכללה. תעשיית הפודטק השוקקת בגליל העליון היא לדוגמא תוצר ישיר של פעילות אקדמית. קצת לפני המלחמה התבשרה המכללה על אישור הפיכתה לאוניברסיטת מחקר ציבורית. ההחלטה תאפשר לתל-חי לקלוט סטודנטיות וסטודנטים נוספים, להרחיב את הסגל האקדמי ולהזרים תקציבי מחקר שיפתחו את הפן המחקרי והמחקרי יישומי, ובסופו של דבר לשים אותה על המפה עם יתר אוניברסיטאות המחקר בישראל.
יוזמה נוספת של המכללה היא הקמתו של מכון המזון הלאומי, שהוא פרי שיתוף הפעולה שלה עם מכון המחקר מיגל ומשרד הכלכלה, ועתיד לשרת את תעשיית המזון בישראל, ולהפוך את הגליל המזרחי למרכז הפודטק והאגרוטק של ישראל. האקדמית תל-חי חרטה על דגלה את חשיבות ההשתלבות במרחב המקומי, הפקולטות של האוניברסיטה בהקמה עתידות להתבסס על אשכולות בינתחומיים שיתמקדו בנושאים: מדעים וטכנולוגיה, מדעי החברה והרוח, חינוך והוראה הנלמדים כיום בקמפוסים בקריית שמונה ובקצרין. כל אלו נועדו גם כדי להשאיר אנשי ונשות מקצוע איכותיים בגליל העליון ולמשוך לאזור קהלים נוספים שיכולים להשתלב במקצועות נחוצים והכרחיים. ובל נשכח את החוג לעבודה סוציאלית, הנחשב לאחד החוגים המובילים בארץ בתחומו. נדמה שהאקדמית מהצפון הרחוק הצליחה לפצח משהו.
יוזמות מוקד חדש
"לפני שלוש שנים התחלתי ללמד קורס שכולו תרבות חזותית וחינוך מיני ומגדרי. הובלת הקורס הזה גרמה לי להבין את מידת נחיצותה של תכנית שלמה בנושא – גם בגלל העניין הרב של הסטודנטים, וגם בעקבות הצורך שעלה חזק מהם בעוד קורסים וידע בנושא. חלקם גם עוסקים בחינוך, כמדריכי ומדריכות נוער למשל, וצריכים להתמודד עם שאלות וסוגיות רבות שעולות מחניכים וחניכות", כך מספרת לי ד"ר יערה גיל גלזר, מרצה במוקד מיניות במעגל החיים בתשובה לשאלתי על הרקע להקמת המוקד. "פניתי לראש החוג לחינוך וגם הוא חשב שזה חשוב ומעניין וביחד הקמנו את המוקד. במקביל קמה האגודה לחינוך מיני בישראל שהתוותה את תו התקן העיוני והדרישות המקצועיות למחנכות ומחנכים למיניות והבנו שאנחנו יכולות ויכולים לבנות תכנית שתעמוד בסטנדרטים של האגודה. בנוסף לתואר, בנינו תוכנית של הנחיית קבוצות בחינוך למיניות, בכדי לאפשר לסטודנטיות וסטודנטים להירשם באגודה כדי שיוכלו להתחיל לעסוק בתחום עם סיום לימודיהם.
המוקד לחינוך למיניות במעגל החיים הוא מוקד בתוך החוג לחינוך, אחד מתוך ארבעה. סטודנטיות וסטודנטים יכולים לשלב את המוקד עם מוקד נוסף בתוך החוג לחינוך, או עם חוג נוסף כמו מגדר בחוג ללימודים רב-תחומיים, מדעי ההתנהגות, או פסיכולוגיה, וכך נוצרת רכישת השכלה רחבה בתחום המיניות, במקביל להתנסות מעשית ותעודה מקצועית של הנחיית קבוצות בסוף התואר. האמת? התרשמתי מאוד. אני מכירה תכניות הכשרה למיניות וחוגים למגדר. אבל תכנית כזאת, באמת שאין בשום מקום אחר.
"הדיון בשיעורים הוא תמיד מאוד יפה ופתוח ובסופו של דבר, גם אם אין הסכמה, אנחנו מצליחות להציג או לעסוק בנושאים חשובים. אחד הדברים שאני מציגה בשיעורים שלי הוא שכולם הפכו היום את הפורנו לאויב מספר אחד, ואז זה לא משנה אם אני דתייה או חילונית – יש "לנו" אויב משותף. מבחינתי, זה לא אויב חד משמעי בכלל אבל זה בדיוק הפתח לדיון. באחד המפגשים דיברנו על פורנו פמיניסטי. ואז פתאום אחד הסטודנטים שאל 'מה זה? כל הזמן מדברים נגד פורנוגרפיה, פתאום אנחנו בעד?'. וככה דיברנו על המורכבות" מספרת יערה. יערה מגיעה מתחום התרבות החזותית, תחום בו מיניות ומגדר תמיד היוו חלק מרכזי, לעיתים שנוי במחלוקת, שלא נמנע מדיונים בנושא. "באחד הקורסים שלי אני מלמדת חצי סמסטר רקע על תרבות חזותית, מיניות וחינוך מיני ובחצי השני של הסמסטר, בכל שיעור סטודנטים וסטודנטיות מעבירים פעילות של חינוך מיני מבוססת דימוי חזותי לאחר קריאת חומר אקדמי בנושא שבחרו ותכנון קפדני בדיאלוג איתי".
לדבר מיניות
"כבר שהייתי נערה בחנתי איפה אפשר ללמוד את התחום ואיך. הסתכלתי איפה ילדות בנות 17 יכולות להתנדב בתחום הזה. הבנתי שאולי אצטרך לעבור טיפה יותר מהרצאה כדי לעשות את זה, והאמת שלא תארתי לעצמי שאלך ללמוד תואר ראשון, אבל מציאות לחוד – בזמנו קיבלתי הודעה מחברה שגרה באזור הצפון והכירה את מכללת תל-חי, שסיפרה לי על המסלול הזה. עניין אותי מאוד להסתכל על איך החברה ואיך אנחנו כחלק מהחברה מסתכלים, לומדים ומתנהגים בהקשר של מיניות בצורה נכונה או יותר מדויקת לגילאים השונים, לחברות השונות, למגזרים השונים. זה מה שהביא אותי למסלול הזה" מספרת נעם שניר, בת 25 מרמת גן שמסיימת כעת שנה ראשונה במוקד.
"איך היה ללמוד מרחוק? כי זאת שנה לא פשוטה להתחיל בה את הלימודים בקמפוס מפונה", אני שואלת אותה.
"תראי, פתאום לראות מה הביא כל אחת ואחד מאיתנו ללמוד את הנושא הזה, ולמרות שאנחנו בזום ובסיטואציה קצת מורכבת, הצלחתי לייצר מעגל חברים קרוב מהתואר פה במרכז, ונוצרו בינינו חברויות קרובות. עצם השיח הפתוח על נושא שלא עולה מספיק לסדר היום, לשמוע מה הוביל כל אחד לבחירה הזו ומאיזה כיוון הוא מגיע לנושא. בזכות היכולת לדבר באופן עמוק ופתוח, רק מעצם ההסכמה החברתית בסוג התואר שאנחנו לומדות, אני כבר לומדת לייצר מערכות יחסים יותר אינטימיות. מי שבא ללמוד על מיניות במעגל החיים במסגרת תואר, זה כבר אומר שיש איזה בסיס משותף". היא מחייכת ואני אומרת לה שאני שמחה לשמוע שהיא הצליחה לייצר חבורה משלה שלומדת יחד למרות המציאות שנכפתה עליה.
גם גאיה אפשטיין, בת 24 מגבעתיים, שמסיימת כעת שנה א' במוקד, הצטרפה לדבריה של נעם לגבי החברויות שנוצרו אפילו בלמידה מרחוק. בחלק מהשיעורים בזום אנחנו יושבות יחד כמה חברות מהלימודים ובאחת ההפסקות בין השיעורים, אחת מאיתנו התחילה לשתף בכל מיני דברים. אנחנו מדברות ממש על זוגיות, מערכות יחסים, טינדר. הכל צף ונוצרה אינטימיות גם מרחוק. אחת מאיתנו אמרה באותו רגע שאפילו עם חברות קרובות שלה היא לא מדברת באופן כה פתוח. התחושה היא שיש הסכמה כזו, שאפשר לדבר על מיניות בפתיחות, וזה לא מובן מאליו. כבר מתחילת השנה הרגשתי הו! הגעתי למקום שאני יכולה באמת ללמוד בו. שאני יכולה להתפתח בו. שאני יכולה לדבר אותו. אני סומכת על מי שאיתי, ואנחנו בתקשורת שמבינה את הסיטואציה והתחום אותו בחרנו".
קבוצת הלמידה העצמאית שגאיה ונעם חלק ממנה. בתמונה מימין לשמאל: שוהם גולדשטיין I גאיה אפשטיין I נעם שניר I רותם בראל
דווקא עכשיו
"אני לגמרי חיפשתי משהו שיוציא אותי מתוך הבועה התל אביבית. קצת לצאת מתוך ההיבט הקבוע והמקבע – תל-חי הביאו משהו שדיבר אותי. לצד העובדה שמדובר במרחבים ובחבל ארץ יפייפה. אפילו הסלוגן מדבר אלי – לצאת מאזור הנוחות זה בדיוק מה שחיפשתי. הרגשתי שאני חיה באיזשהו כלוב זהב שבא לי להתנתק ממנו אבל רק לטובת הרפתקה ששווה את זה, כזו שתדגדג לי את הסקרנות ותפתח לי את הראש – וזה היה בול" עונה לי גאיה כשאני שואלת אותה אם היו התלבטויות אם להירשם או לא, לאור המצב. לאחר מכן היא מוסיפה "התואר עצמו גם סופר מעניין, חדש, מדבר שפה שהיא קצת אחרת מאשר דברים שאנחנו מכירות. זה היה נעים לגלות. ואגב, עם זאת שאנחנו לומדות בזום, אני חושבת שתל-חי מנהלת את המתכונת הזאת בצורה מאוד טובה – כזו שמנגישה לנו סיוע בכל מיני תחומים, המרצים והמרצות ממש ערים לזה שהלימודים בזום וזה ממש חשוב. יש באמת למי לפנות. זה מאוד מורגש" מסיימת גאיה את דבריה.
אני חייבת להודות שמה שהמכללה עשתה מאז אוקטובר הוא באמת יוצא דופן. אחרי הכל זו המכללה היחידה בארץ שמפונה מאותה שבת ארורה. כמה מחברותיי הן בסגל האקדמי והמנהלי של המכללה וזה באמת מאוד מאוד מרשים. הדרך הקלה הייתה אולי לוותר על שנת הלימודים, אבל האקדמית תל-חי, שאמורה להפוך לאוניברסיטה ציבורית בשנה הקרובה, לא תכננה להיכנע למלחמת ההתשה בצפון והיא הצליחה בכך באופן לא צפוי. במוסד בו לומדות ולומדים 5,000 סטודנטיות וסטודנטים, מה שקרה השנה היה לא פחות ממבצע מעורר השראה. מרבית הקורסים של הפקולטה למדעים וטכנולוגיה והפקולטה למדעי החברה והרוח הפכו להיות בלמידה מרחוק, עם מפגשים פרונטליים במוסדות אקדמיים מארחים ברחבי הארץ. הפקולטה לחינוך והוראה ממשיכה את הלמידה הפיזית בקמפוס בקצרין, שם גם מתקיימים לימודים של תכניות לתארים שניים כמו לימודי גליל ועוד.
נעם מבקשת להוסיף עוד דבר קטן: "אני חושבת שזה באמת מוקד סופר ייחודי. הוא כל כך משמעותי. יש משהו משמעותי בלהיות במרחב שקיים בו שיח על מיניות ומגדר.לצד האילוצים של הזום והמרחק של הסטודנטים, אפשר ליצור חברויות וחוויות משותפות. פניתי לסטודנטים שקרובים אליי פיזית ויצרנו יחד חוויות למידה מהנות ומשמעותיות – וזה אפשרי, גם בזום ומרחוק.
