מאת: עדי תשרי
*****
תִּתְכָּדְרִי עַל מִגְרָשׁ הַמֶּלֶךְ אַתְּ בַּת
הַאִם תּוּכְלִי לִהְיוֹת עֲגֻלָה כָּמוֹנִי בִּתִּי
לְהָחְדִּיר בְּתוֹכֵךְ אֶת כֹּל מָה שֶׁדּוֹקֵר
לְעַגֵּל לְעֵגֶל אֶת הַפִּנּוֹת
אֶת הַפֶּה תִּסְגְּרִי שֶׁלֹּא יְדַגְדֵּג אוֹתוֹ קוֹלֵךְ
תִּנְשְׁכִי אֶת הַשָּׁפָה
בַּשִּׁנַּיִם תִּשְׁתַּמְּשִׁי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע
הַמַּפְתֵּחַ שֶׁלּוֹ. תַּכְנִיסִי כְּבוֹדֵךְ פְּנִימָה יַלְדָּה
שֶׁיִּמְצָא אוֹתְךָ קְטַנָּה, נְעוּלָה בְּתוֹכֵךְ
יָדַיִךְ אֶקְשֹׁר, עֵינַיִיךְ אֶסְגֹּר
כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּגְּעִי בִּכְבוֹדֵךְ
כְּדַאי שֶׁתֵּדְעִי; כֹּחֵךְ בְּצְנִיעוּתֵךְ
חַיַּיִךְ בְּעוֹר מֻסְתָּר
תִּגְדְּלִי לִהְיוֹת אֹהֶל אָדָם, בַּיִת חַם
תְּבַשְּׁלִי יְלָדִים בְּגוּפֵךְ יַלְדָּה
תִּהְיִי לוֹ אֲרוּחָה טְעִימָה
תְּעַגְּלִי, תְּעַגְּלִי אֶת הַפִּנּוֹת
תִּתְכָּדְרִי עַל מִגְרָשׁ הַמֶּלֶךְ אַתְּ
בַּת. כְּבוֹדֵךְ תַּבְעִירִי פְּנִימָה
עַד שֶׁיִּשָּׂרֵף קוֹלֵךְ
עֶזְרַת נָשִׁים לֹא תְּדַגְדֵּג לוֹ
תִּהְיִי צְנוּעָה. כְּבוֹדֵךְ שִׁמְּרִי בּוֹעֵר בְּתוֹכֵךְ
תִּתְבַּשְׁלִי יַלְדָּה עַד שֶׁתִּהְיִי גּוּף תָּם
בַּיִת חַם,
בִּתִּי.
******
מקופלת
תִּחְיִי אֶת חַיַּיִךְ כְּמוֹ אַרְמוֹן קְלָפִים
כָּל שְׁאִיפָה הִיא עוֹד קוֹמָה
כְּשֶׁאַתְּ מִתְהַלֶּכֶת בָּרְחוֹב
מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ מָרְלִין מוֹנְרוֹ, דְּעִי
שֶׁכָּל תְּנוּעָה עֲלוּלָה לְפָרֵק אוֹתָךְ
רְגָעִים בָּהֶם אַתְּ מַחֲזִיקָה הַכֹּל בַּמָּקוֹם
יִגְרְמוּ לָךְ לְהַרְגִּישׁ מְקֻדֶּשֶׁת וּבְכָל זֹאת
אַל תִּתְפַּתִּי לְהִשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם.
*****
עַכְשָׁו אֲנִי שֶׁל עַצְמִי
בַּלַּיְלָה הוּא אִבֵּד אוֹתִי. חָמַקְתִּי, הָפַכְתִּי לְנַחַל.
הַכּוֹכָבִים חוֹרֵרוּ אֶת הַשָּׁמַיִם
וְהִכְנִיסוּ אֶצְבָּעוֹת לְחָרִיץ. הִתְרַגַּשְׁתִּי.
עַכְשָׁו אֲנִי שֶׁל עַצְמִי.
כַּמָּה יָמִים חָתַכְתִּי לְכַדּוּרִים קְטַנִּים שֶׁצָּרִיךְ לִבְלֹעַ
לָעַסְתִּי אֶת הַשֶּׁקֶט כְּדֵי לְהָבְרִיא
עַכְשָׁו אֲנִי שֶׁל עַצְמִי.
בַּלַּיְלָה הוּא אִבֵּד אוֹתִי, הָיִיתִי שְׁלוּלִית עוֹמֶדֶת בָּרְחוֹב.
רַגְלַיִם זָרוֹת חָלְפוּ בִּי, חֶלְקָן מִסְתַּעֲרוֹת
מַיִם רַבִּים נֶאֶגְרוּ; טִפּוֹת נוֹפְלוֹת שֶׁאִבְּדוּ שִׁוּוּי מִשְׁקָל
הָפַכְתִּי לְנַחַל. עַכְשָׁו הַגֶּשֶׁם מִשְׁתַּקֵּף בְּפָנַי וְיָדָיו
מְצִיפוֹת אוֹתִי כַּוָּנָה.
מָטוֹס חָתַך אֶת הַשָּׁמַיִם, הַשֶּׁמֶשׁ כָּבְתָה
הִבְהוּב אַחַר הִבְהוּב רוֹכֵב אוֹפַנַּיִם נִדְלָק בְּסוֹף הָרְחוֹב.
הוּא חָצָה אֶת הַתֶּפֶר בֵּין הַמִּדְרָכָה לָאוֹרוֹת שֶׁרָצִים שָׁם בְּחוּץ
אֶת עַצְמִי שַׂמְתִּי בַּצַּד נָתַתִּי לַחֹשֶׁךְ לְגַעַת.
בְּגֶשֶׁם הוּא אִבֵּד אוֹתִי.
הוּצַפְתִּי וְהָיִיתִי לְנַחַל
הַקִּירוֹת הֵרִימוּ רַגְלֵיהֶן הַכְּבֵדוֹת וְהִתְרַחֲקוּ
הַלַּיְלָה נָמַס וְהִחְלִיק לְתוֹכִי
עַכְשָׁו אֲנִי שֶׁל עַצְמִי.
*****
נשימתך הראשונה
לקראת החודש התשיעי
ישנה עם אקדח תחת ראשי
מקשיבה לו כל הלילה מחליף כדורים
כמו תחנת רדיו פיראטית
הוא משדר אליי ממעמקים // ואני
שוחה אל עבר קולך בתוך רעש לבן
עמום ועצום כצל לוויתן
אני מחכה שתופיע // אנשים
קוראים לי מתקתקת
מציצים מבעד לחור הדלת
כאילו כל רגע תתפרץ משם
נשימתך הראשונה // הם
לא יודעים כיצד אני
מדייקת את גופי
על פי הפעימות שמרעידות את בטני
עם כל יום שחולף, אני נמתחת
כך שתתממש. //
****
איזה מן אלוהים
אֵיזֶה מִן אֱלֹהִים יוֹצֵר דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָבִין
מַזִּיעַ דְּאָגָה בִּשְׁמֵי יְלָדָיו בְּעוֹד הַיָּם שֶׁצּוֹמֵחַ בְּתוֹכוֹ מִתְהַפֵּך
כֹּל הַזְּמַן הַמַּבָּט לְמַטָּה הוּא הַמַּבָּט לְמַעֲלָה
שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ חֲלָלִיוֹת נִשְׁלָחוֹת
פורטות עַל הָעוֹר, מִקִּישּׁוּת
אֵיזֶה מִן אֱלֹהִים יוֹצֵר דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לְהָבִין
כָּזֶה שֶׁאֵינוֹ
אַתְּ
לֹא אֱלֹהִים, אַתְּ אִמָּא.
*****
עדי תשרי היא משוררת, תסריטאית, עורכת תסריט ומרצה שהוציאה שני ספרי שירה – "אדן" ו"דורבנות". נשואה ואימא ליער בן שנתיים וחצי ולדרור בת החודשיים
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
