מאת: אווה פ. (שם עט)
****
וירא.
כששאלת את הנעלים מעלי,
ביקשתי
לא
להשתתף
רק לשלוח יד
אל הנהר
כדי להישטף.
אי אז הרחקת לכת
עם נעליים שאולות,
נעולות
על רגליים שלא היו שלך.
אני נשארתי, לא עומדת
במקום בו אין קדושה
על אדמה קשה
נקברת בבושה.
את הפרח שהבאת
שזרתי בשיער
שיזכיר כמו
המנון חוזר,
קראת לי
"תמר".
*****
פשרה
אילו יכולתי לצייר את עצמי
בלי אוזן אחת,
הייתי,
[וודאי]
אוטמת גם את השנייה
בנייר המיותר שהיה
נותר
מחסכונותיי.
****
חדר משלך
צוואר גיטרה
שלושה מיתרים
חסרים
נשען על קיר מקלף
מעטר מסמרים
עקמים
ותמונה של פנים
מצוירים בעפרון.
הארון
ריק,
הבגדים –
מסתירים את הרצפה…
*****
משחקי ילדים
היינו שוכבים על הדשא,
משחקים
משחקי קופסה –
אתה
היית מכניס לתוכי
דברים,
ואני הייתי מנסה
להיסגר,
רק
שחלק ממני
יישאר.
****
אווה פ. (שם עט) היא סטודנטית לתואר שני, חוקרת תחומים של מגדר ונשיות. מאמינה ששפה שמאפשרת לנשים להישמע ולהשמיע יכולה לכונן שינוי מהותי במציאות. עדיין מחפשת שפה כזו עבור עצמי.
