מת בדרך להציל חיים

לפני שבוע, נורה למוות יעקב טוחי ביפו, על ידי שוטר שלא היה בתפקיד. רחובות יפו התמלאו באזרחיםות שדרשו את הזכות לחיות בביטחון – וחקירה מקיפה של האירוע. כעת, בני משפחתו ומכריו של יעקב מדברים עם פוליטיקלי קוראת ומספרים על מה שאירע. 

"ישבנו בבית ושמענו אמבולנס. קבלנו טלפון ממישהו שאמר, "ירו בו״ תוך שניה כל יפו ידעה. יעקב שכב שם, מוטל על הרצפה, אף אחד לא עזר לו", מספרת אחייניתו של טוחי בדמעות. "אמא שלו שמעה את היריות, הסתכלה מהחלון ורצה למטה. היא ראתה את יעקב שוכב בתוך שלולית של דם".

בסרטון שצולם בזמן אמת בזירה, נראה השוטר היורה בכפכפים, כשהוא רעול פנים וחובש כובע משטרתי. לאחר שירה בטוחי למוות, המשיך לכוון את אקדחו לכיוון האזרחים שפקדו את המקום וניסו להפריד בין השניים. בסרטון נוסף, נראה השוטר, שטען שטוחי דקר אותו, כשהוא מכה את טוחי בעודו שוכב על הקרקע. בסרטון זה, השוטר אינו רעול פנים ואינו דקור. הוא גרר את טוחי הצידה ושם ירה בו כאחת עשרה יריות מטווח קצר.

המחלקה לחקירות שוטרים מסרה כי עם קבלת הדיווח, יצאו חוקרי מח״ש לזירה ביפו ופתחו בחקירת האירוע. השוטר החשוד נחקר והובא להארכת מעצר של ארבעה ימים. לבקשת מח"ש, הורה בית המשפט על צו איסור פרסום גורף שחל על כלל פרטי הפרשה.

בבוקר שבת, יום למחרת הרצח, התאספו עשרות תושבי יפו ומכרים של יעקב מחוץ למכון לרפואה משפטית באבו כביר, בתל אביב. המוחים קראו לשחרור גופתו של המנוח בהקדם האפשרי, על מנת שהקבורה תהיה מכובדת ותיערך ביום, כפי שנהוג על פי דתם. נוסף על כך, חששו המוחים שהשוטר היורה ינצל את הסיטואציה כדי להעלים ראיות או להנדס מחדש את הסיפור על מה שארע.

"אם הגופה לא תשוחרר בעוד חצי שעה נלך למחות בוולפסון עם כל היפואים! אנחנו לא רוצים לקבור אותו בלילה!" אמר אחד התושבים הפעילים בעיר. 

לבסוף, על אף המאמצים הרבים של החברים והמשפחה במחאת הבוקר, שוחררה גופתו של יעקב טוחי, אחד מבניה המוכרים של יפו, רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות של אותו היום והוא נקבר בחשיכה. "באיסלאם, הכבוד למת הוא קבורה באור יום" אמרו האחייניות באכזבה רבה. 

"יש אנשים שאת פוגשת לזמן קצר ומיד מרגישה איתם חיבור עמוק", אומר יוסי לוס, תושב יפו בכאב רב. "במהומות של מאי 2021, הייתי מאוד מוטרד. לא ברחתי מיפו, נשארנו פה עם הילדים. היה מאוד מפחיד. התחלנו לדבר על משמר יהודי ערבי אבל חששנו מהמשטרה, מהגרעין התורני, מפוטנציאל התגובה של צעירים כועסים. מישהי המליצה לי להתייעץ עם יעקב. נפגשנו. הוא שמח שהגיעו ביחד איתי עוד יהודים שרוצים לשבת איתו, לפצח את הנושא. הוא היה יושב עד לפנות בוקר ושומר על הבניין, על הבנות שלו. הוא היה פשוט מנהיג שכונתי. איש שקט, צנוע, מתון, אדיב…".

המשימה העיקרית בחייו הייתה לדאוג לשתי הבנות שלו", מספרת אחייניתו של טוחי. "הוא היה מבלה איתן כל הזמן, דואג להכל. מהסעה לבית ספר ועד לפן הרגשי והחברתי. הן היו הגאווה שלו". אחייניתו מספרת כיצד השליחות שלו במד"א התבטאה בכל פן בחייו. "כשפרצה המלחמה בסוריה, הוא נסע ליוון כדי לסייע במחנות הפליטים. ברמדאן הוא היה דואג לארוחות לנזקקים במסגדים… בישל להם ביחד עם אמא שלו. הוא אפילו מת, ביום שישי, כשהיה בדרך להציל חיים".

יוסי לוס מספר שיעקב נהג לשבת עם ווסט הפרמדיק שקיבל מתוקף התנדבותו במד"א, עם הצעירים של השכונה, "כדי ששוטרים שעוברים לא יחשבו שעבריינים יושבים שם. היה לו חשוב כל הזמן להרגיע את השטח. הוא אמר לי 'אני שומר על כל השכונה. אני רוצה למנוע אלימות'. והוא לא שמר עם נשק, סכינים או אלות. הוא פשוט לקח אחריות על השכונה מתוך שליחות".

"יעקב צחק וחייך לכולם. הוא היה אבא טוב ודאג גם למשפחה המורחבת", מוסיפה אחייניתו. "אפילו בבניין שלו הוא היה ועד הבית ודאג לטפח את כל מה שסביבו. שיהיה ירוק, מוצל, שאנשים יוכלו לשבת ולנוח בדרך.״

בזמן שסיקרנו את הלוויה, הבחנו באישה יהודייה מבוגרת נושאת אגרטל ובו פרחים לזכרו. היא הניחה את הפרחים ואמרה למשפחה 'אני משתתפת בצערכם. אני השכנה מהבניין ליד. כל כך נהניתי לראות איך הוא מטפח את הכניסה, את עץ הלימונים…'". 

"יעקב היה מחויב לחיים משותפים. לרעיון ולביצוע", מספרת עליו לירון אזולאי, סמנכ"לית PHOTO IS:RAEL שעבדה עמו בפרוייקט חיים משותפים באמצעות צילום עבור נוער וצעירים. ״הוא האמין בבני אדם ופעל כדי להציל חיים". הם נפגשו לאחרונה בפסטיבל הצילום הבינלאומי, אז סיפר לה שהוא מסיים בקרוב תואר במשפטים. "קשה להאמין, קשה לדבר עליו בלשון עבר. הוא אחד האנשים הטובים והנדירים שהכרתי".

"כל פגישה איתו הייתה אירוע משמח", מוסיף יוסי לוס. "כששמעתי שהוא מת, הרגשתי כאילו חצי אח שלי מת… זו אבידה נוראית. יש ביפו כל כך הרבה אנשים טובים, אבל זה נבלע בכל האלימות. ומהמוות שלו כולנו שבורים".

"מה שהשוטר טוען שהוא עשה, נוגד את הטבע שלו", מוסיפה האחיינית. "יעקב מכיר את כולם. לא מסוכסך עם אף אחד. אין גם רקע משפחתי של סכסוכים. זה הרצח הראשון במשפחה שלנו. אנחנו משפחה מוכרת, פעילה, מתנדבת… אפילו בחג יעקב יצא להתנדב. מאז הרצח אנשים מספרים לי איך הוא הציל אותם פה ואיך עזר להם שם…", היא מסכמת.

בבית החולים אליו נלקח טוחי בטרם נקבע מותו, היו שוטרים וניידות. "פחדו שנעשה בלאגן", אומרת אחייניתו. "אני הזזתי בגוף שלי שוטר, שלא ירביץ לבן הדודה שלי כשהוא התעקש לדעת מה קרה ליעקב". אחייניתו של יעקב מספרת שלא קיבלו מידע על מצבו אלא דרך הפרמדיקים של מד"א שעבדו איתו. "אף אחד מהמשטרה לא פנה למשפחה הגרעינית. את כל המידע קיבלנו מהחדשות. השוטרים שראינו היו רק כאלה שדאגו שלא תהיה התלהמות. אבל אף אחד לא ניגש, לא פנה, לא התנצל…כאילו כלב מת.״

"בשנייה שנשמעו היריות, כאילו נפלו שוטרים מהשמיים", מתארת אחיינית נוספת של טוחי. "הגיעו להבריח את החבר שלהם, כשדוד שלנו שוכב בתוך שלולית של דם, אחרי שהוצא להורג".

עדי ראייה שהיו במקום מספרים שהשוטר היורה ירד מהרכב אחרי שהאופנוע של טוחי ירד מהמדרכה למעבר החצייה. השוטר החל לתקוף את טוחי באגרופים. "הוא ראה שיש לו קסדה, אז ירה בו בחזה ומטה", מספרת אחייניתו. "היורה היה לבוש בשורט וכפכפים, חלק אמרו שהוא היה שיכור. הוא הכה אותו עם האקדח בקסדה". כשנפרדו ממנו בבית החולים, מספרות האחייניות שראו סימנים וחתכים לאורך ולרוחב פניו. "הוא הכה אותו עם הקת של האקדח כל כך חזק, שאפילו הקסדה לא עזרה".

על פי עדי הראייה וגם על פי מה שנראה בסרטון, אזרחים ניסו להפריד בין טוחי לשוטר – אך זה לא הפסיק להכות אותו. "אנשים ניסו לעצור אותו עד ששמעו יריות וברחו", מספרת אחייניתו. "הוא רוקן עליו את המחסנית לגמרי ואז טען להגנה עצמית. 11 יריות זה וידוא הריגה, לא הגנה עצמית". השוטר היורה הוברח מהמקום על ידי שוטרים שהגיעו לזירה. "הוא קיבל גב מהשוטרים, כיסו לו את הפנים והבריחו אותו. למחבל כזה נתנו הגנה. מה שהוא ביצע זה ממש פיגוע", מסכמת האחיינית.

"איזה ביזיון זה לתת לשוטר לברוח ככה, מכוסה פנים, אפילו לא שמו לו אזיקים", אומרת האחיינית של טוחי. "אנחנו נרצחים בדם קר כל יום וכל המנגנונים מנסים לכסות על זה. 

ראיתי הרבה תגובות לטובתו, אבל יש גם תגובות לא נעימות, שהולכות עם גרסת היורה. 'הוא שלף סכין, הוא דקר, הוא מחבל'. כמה קל להגיד שהשוטר הגן על עצמו, כשזה ערבי. לא האמנתי שזה יגיע אלינו בחיים. זו פשוט תזכורת לכך שאנחנו אזרחים סוג ז'".

ביום שבת בשעה שש בערב, הרחוב התמלא במאות א.נשים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון ליעקב טוחי. יהודים, מוסלמים, נוצרים, נערים, מבוגרים, נשים, גברים… יחידת האופנוענים של מד"א ואיחוד הצלה הגיעו עם רכביהם כדי להוביל את הצעדה. מאות א.נשים שונים ומגוונים הגיעו, כי יעקב נגע בהם. שעתיים וחצי חיכו ההמונים להגעתו של הארון. אף אחד לא התעייף, לא הלך, לא ויתר. כולם עמדו וחיכו בסבלנות מורטת עצבים. בכל פינה בה עברנו שמענו אנשים מספרים אחד לשני כמה אהוב וטוב לב היה, על מקרים בהם עזר והציל חיים. 

לאחר שהמשפחה הקרובה נפרדה מיעקב, יצאה תהלוכת לוויה מרחוב יהודה הימית אל עבר המסגד בשדרות ירושלים. מאות אנשים לבושים שחור צועדים מאחורי הארון, בשיירה ארוכה על הכביש. מלווים את יעקב בדרכו האחרונה. לאחר התפילה במסגד, נקבר טוחי בבית העלמין טאסו ביפו. 

בתום הלוויה העיר בערה. הפרות סדר השתוללו ברחובות. פחי אשפה ורכוש הוצתו בסמוך לביתו של השוטר היורה. כוחות הביטחון, בליווי אנשי דת, ניסו להרגיע את הרוחות ולפנות את הקהל. האירוע נרגע. מאז יום ראשון, פקדו מנחמים רבים את סוכת האבלים של משפחתו של יעקב. בני משפחה, עובדי עירייה, אפילו חברי כנסת.

במוצאי שבת, הובא השוטר היורה להארכת מעצר בחשד לרצח, שם אמרו סנגוריו כי הוא לא יזם את האירוע, אלא נאלץ לצאת מרכבו על מנת להגן על משפחתו שברכב, מפני רוכב אופנוע שיצא לתקוף אותם.

את מה שהיה שם באמת, כנראה רק יעקב ז"ל והיורה יודעים. המשפחה, התושבים, עדי הראייה וכל מי שצפה בסרטונים שהתרוצצו מכל זווית, יכולים לנסות להסיק מסקנות ולשפוט את האירועים בעצמם. כעת, נפתח סיוע כספי לתמיכה בבנותיו של יעקב, שנותרו יתומות מאב. בנוסף, מבקשת המשפחה מכל עדי הראייה שהיו במקום להגיע ולמסור עדות – כמה שיותר מהר – על מנת שזו תשמש בהמשך ההליך המשפטי. 

בבוקר יום רביעי השבוע, עשרות חברים, תומכים וקרוביי משפחה התאספו מחוץ לבית משפט השלום בתל אביב, בקריאה לא לגלות סלחנות כלפי השוטר היורה. המפגינים דרשו עונש ראוי וצודק בקריאות ״דם ערבי אינו הפקר״, ״צדק ליעקב״ והפסקת מתירנות היד הקלה על ההדק. בית המשפט האריך את מעצרו של החשוד בחמישה ימים נוספים.

מי יתן והצדק יעשה, בית המשפט יפסוק אמת, והדין יינתן. נראה כי יקח ליפו זמן רב להשתקם מהאירוע המטלטל הזה, אבל כולם נכונים לתמוך ולהיות משענת עבור המשפחה ועבור הצדק.