מאת: אור דורון
*****
בהסכמה
זיפים מלטפים שפה תחתונה
פין מקשיח על ירך
לשון חזקה מדי
על איפה שאמור להיות נעים
ידיים שעירות חופנות זוג שדיים
אצבעות עוברות על גב.
אני חושבת עלייך.
******
עד את
את המזוודה שלי ארזו לי אחרים:
שמו בה את כל הדברים הנכונים,
בארנקי תחבו ציפיות,
ובתא הקטן גם שמלה ונעליים
מצופות לכה.
את המזוודה שלי ארזו לי אחרים,
עד מתי אשא אותה?
ואת תראי אותי,
ותשליכיה,
ואת תגעי בלשונך הרטובה בגוף קמל,
ואת תפיחי בי חיים
ואת תאמרי לי
"תמו נדודייך,
תמו נדודיי".
******
פשוט
אני לא טועה
אני לא אתחרט
אני לא אגדל ואבין
אני לא תמיד חייבת להיות שונה מכולם
אני לא אסתכל על זה אחרת בעתיד
אני לא עדיין לא שם
אני לא צריכה לסמוך עליכם.
אני לא רוצה להרגיש איך הוא מתהפך
אני לא רוצה לאכול בשביל שניים
אני לא רוצה להרגיש סקסית וזוהרת
אני לא רוצה להתחבר אליו כבר מהבטן.
אני לא רוצה שידקרו אותי
אני לא רוצה שיתפרו אותי
אני לא רוצה שימששו אותי
אני לא רוצה שיזריקו לי
אני לא רוצה שידחפו לי ידיים ואפים
אני לא רוצה שיגידו לי ללחוץ יותר חזק
פשוט,
אני לא רוצה.
******
אור דורון, בת 30 מגבעתיים, בוגרת מסלול כתיבה במכללת "מנשר לאמנות". לפני כשנה יצא לאור ספר הילדים שכתתה "מפעל החלומות של עמית". מנסה לכתוב באומץ על זוגיות, עצבים, חברות, משפחה וחיים. לפעמים זה אפילו עובד.
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
