מאת: אורית גולדמן 

*****

למתכננת בריחה

אל תקחי כלום!

הכל מתכלה ממילא,

יש ללמוד מהתחלה

ללקט, לא להשרות

לא לחכות לשעת צרה,

כבר עכשיו להגביה עוף

לקטוף, גם לגנוב

אם אין ברירה

להשקות עצמך בצוף.

לא זמן לדשן ולעדור

זמן ללמוד לתפור,

לקבץ, לאסוף

רק את הנחוץ

לקבל, לא להדוף

נסיונות משיה אל החוף.

מגבת אחת, מתייבשת מהר

חבר אחד או יותר.

נעליים טובות

גם לבוץ גם למישור.

והכי חשוב לזכור –

אל תביטי לאחור.

***

אורה הכפולה

איפה היא ואיפה אני

הכפולה. גרה בעיר אסורה

נושמת מי גופרית

אורית, קטנה וחרישית

Or IS it?

הגרה בחדרה

סגורה, ממד אחד,

שני ילדים, חומרי יצירה,

פעם בשבוע טיול בשדרה.

נוגעת בתקרה, לתקן מנורה,

לא לתלות חגורה.

***

לגדול זה נורא

הבן שלי שונא אוכל שאינו ממתקים. בתחילה חשבתי שזה בגלל
שלא טעם מספיק. אבל אז החזקתי לו מעורבב בכפית ועוד אחת וגם חתכתי יפה
יפה לקוביות וניקיתי את כל הצבעים והקליפות ועשיתי פרצופים מירקות. אני
שונאת שירה שאינה מוזיקה. בתחילה חשבתי שזה בגלל שלא נחשפתי מספיק. אבל
אז עשיתי סדנה ועוד אחת וגם קורס מקיף, עם מרצים אורחים ומשוררות מעוררות
השראה. ותרגלתי עריכה, הקשבה והקראה. בכל זאת לגדול זה קשה נורא.

*****

אורית גולדמן, ילידת 1978, אמא לשניים, מנהלת פרויקטים בתחום תוכנה, בשנתיים האחרונות מפרסמת בכלמיני, סיימתי מסלול שירה של הליקון. בבישול אלבום שירי ילדים יחד עם חברה מוזיקאית ומזמן לא עשיתי יוגה.

לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן

שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"

תמונה בראש הכתבה: JillWellington מאתר Pixabay

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.