על המאבק נגד ביטולה של מסיבת "טיפולי הרמה" במגדל דוד בירושלים

ביום שישי האחרון התקיימה מסיבת "טיפולי הרמה" במגדל דוד בירושלים. זה אולי נשמע פשוט, אבל זה ממש לא היה. "המסיבה תוכננה זמן רב מראש, אבל שבוע לפני מועד המסיבה, התקשרו אלינו אנשי הקשר מהמוזיאון והודיעו לנו שמופעלים עליהם לחצים גדולים לביטול המסיבה", כך מספר לנו יונתן ולפר, ממקימי ומפיקי 'טיפולי הרמה' ויו"ר הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות.

הלחצים הגיעו מצידם של רבנים ושל גורמים בלשכת ראש העיר. על פי ולפר, מדבריהם של אנשי הקשר במוזיאון עלה שהקושי הוא "הקיום של מסיבה להט"בית במקום כל כך סימבולי וקרוב לכותל, ועל כן הם ביקשו שנצניע את השם והלוגו שלנו כדי לצמצם נזקים למוזיאון. "עברנו שבוע וחצי והתירוצים לביטול המסיבה השתנו, אבל הרצון שהמסיבה לא תקרה נשאר בעינו. כל פעם שהגיע תירוץ חדש שמסביר מדוע אי אפשר לקיים את המסיבה, מצאנו לו פתרון, או שהפרכנו אותו. בסוף,  התחושה הייתה, שלא משנה מה נעשה, הנהלת המוזיאון החליטה שהמסיבה לא תקרה".

אחרי ההודעה מהנהלת המוזיאון מארגני המסיבה לא ויתרו. "לא היה רגע ספציפי שהחלטנו לצאת למאבק ובהתחלה באמת ניסינו לראות איך מגייסים את צוות המוזיאון כדי שהמסיבה תצא לפועל בשיתוף פעולה איתם. אבל כשזה נראה כמו להט"בופוביה, מתנהג כמו להט"בופוביה, ונשמע כמו להט"בופוביה, כנראה שיש פה להט"בופוביה".

כנס אבן ישראל לטיפולי המרה

התגייסות ציבורית

ולפר, בן 31, במקור ממושב מגדים בחוף הכרמל, חי בעיר כבר שנים שש שנים ומפיק עם שני שותפיו, נתאי סויד וחננאל סטיסקין, את טיפולי הרמה מתוך הצורך האישי שלהם בחיי לילה להט"ביים בעיר.

ברגע שהצוות הבין שיש ניסיון מכוון, למנוע כל היתכנות שהמסיבה תתקיים, היה להם ברור שהדרך מובילה אותם להליך משפטי, כך מספר לנו ולפר. אחרי שהניסיון לבטל את המסיבה יצא לעיתונות, ולא על ידי מפיקי האירוע, הם קיבלו פניות רבות מהציבור. "הבנו שזה כבר לא סיפור שהוא רק שלנו כהפקה, אלא שזה הפך למאבק של הציבור הליברלי בירושלים ושמוטלת עלינו האחריות להילחם בכל מי שמנסה לפגוע בצביונה של העיר. מפה הדרך לבית המשפט הייתה קצרה".

הקהילה הייתה גורם מרכזי בתוך המאבק. "לא היה לנו סיכוי להרים את המסיבה הזו בלי הקהילה.  ברור שבלי הגב שקיבלנו ממנה והדרישה שלה שלא נוותר, בכלל לא היינו יוצאים אליו" מתאר ולפר. "הרבה אנשים טובים בדרך נתרמו לעזור, לייעץ, למשוך בחוטים ולהפעיל לחץ. המרכז הרפורמי לדת ולמדינה התגייס בשנייה והתנדב לעזור לנו במאבק המשפטי. השוטרים של מרחב דוד עזרו ככל שביכולתם על מנת לאפשר לנו לעמוד במפרטי האבטחה הנדרשים, מנהלי חברות אבטחה, ששמעו על הסיפור, עבדו עד השעה שתיים בלילה ביום שלפני המסיבה כדי למצוא לנו מספיק מאבטחים, סגן ראש העיר, יוסי חביליו, ליווה אותנו כל הדרך. מאות נשים ואנשים פנו ישירות למוזיאון ודרשו לקיים את האירוע, ואפילו הגיעו אתנו לבית המשפט חוגגים עתידיים והתנדבו לסייע במה שניתן".

התחושה שעלתה בקרב ולפר ושותפיו היא שהאירוע כבר לא רק שלהם, אלא של אנשים שהרגישו שנעשה עוול והם רוצים להילחם עליו ולדאוג שהצדק יעשה. ההירתמות הזו, לדבריו, היא מה שנתן להם את הכוח להמשיך, "את האמונה שלמרות שאנחנו יוצאים למאבק שסיכויו נמוכים, הצדק איתנו ואין לנו את הפריווילגיה לוותר".

מארגני המסיבה. מימין לשמאל: חננאל סטיסקין, יונתן ולפר ונתאי סויד I צילום: אלעד ליפשיץ

לעשות פוליטיקה

בהגעה לבית המשפט, צוות ההפקה לא ידע מה תהיה החלטת בית המשפט ואיך ייראה הסוף. הם בהחלט לא חשבו או ציפו שממפיקים של מסיבה, הם יהפכו למובילי הליך משפטי. "זה אירוע מאוד מלחיץ. לא לחוג הזה נרשמנו. אנחנו אקטיביסטים שפועלים כבר חמש וחצי שנים בעיר במטרה לעשות טוב. לייצר בה מקום ללהט"בים. המוטו שלנו הוא 'מהפכה של שמחה'. לא באנו להילחם מול כוחות אופל, ולא היה לנו שום רצון להיכנס למאבקים פוליטיים מיותרים". ולפר משתף ומוסיף שאחת מהדאגות הייתה לביטחון החוגגים. בעיר שבה לפני תשע שנים נרצחה שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה, יש חשש תמידי לאן הדברים יכולים להתדרדר, וכמה אלימות יכולה להיות מופעלת נגדם. זאת אחריות, שכמארגנים, תמיד נמצאת על הכתפיים, אבל כאשר חווים התנגדות כזאת ובוחרים להתמודד מולה, היא הופכת מוחשית עוד יותר.

"בנוסף יש פה חוויה קשה של ניכור, של אכזבה, של השפלה: מי אתם שתגידו לי שאין לי מקום בעיר הזאת? למה שש שנים שמסיבות של סטרייטים פועלות במגדל כל שישי ודווקא אנחנו צריכים להצניע את עצמנו? למה שלנו לא יהיה מקום? האם אין ללשכת ראש העיר שום דבר חשוב יותר להתעסק בו חוץ מלרדוף להט"בים? למה מגיעה לנו כל השנאה האובססיבית הזו? מה זה כל התירוצים האלה, הם חושבים שאנחנו מטומטמים?"

הוא ממשיך ומספר גם על החיבוק החם שהם קיבלו מהקהילה כולה, חיבוק שנתן להם את הכוח להתמודד, "חברים שליוו אותנו לבית המשפט, שאמרו: תפעילו אותנו, אנחנו איתכם למה שצריך. אנשים שלא הכרנו כתבו לנו שהם פה למה שרק אפשר, הציעו כל מיני דרכים לעזור".

ניצחון

כשהם יצאו מבית המשפט הם ישבו כמה חברים יחד, וחיכו לפסק הדין, ואז הוא הגיע. כשולפר מספר את זה, ממש ניתן להרגיש את ההתרגשות שאחזה בהם בעת הקראת פסק הדין. ניתאי, אחד מהחברים, הקריא אותו בקול, "ככל שהוא המשיך, ככה לא אנחנו לא האמנו למשמע אוזנינו. זה היה הרבה יותר טוב ממה שציפינו. וברגע שהוא אמר את המשפט 'הבקשה לקבלת סעד זמני – מתקבלת' פשוט התחלנו לשאוג משמחה".

אחרי צהלות השמחה על ניצחון המאבק הזה מבחינה משפטית, הם חזרו להתמקד בעשייה לשמה הם התכנסו: הקמת המסיבה. כל מי שארגן או ארגנה מסיבות בחייו יודע שזה לא פשוט. שעה לפני האירוע הם עוד חיכו למהנדס שיאשר את האירוע. "פתאום הגיע גבר חרדי, מסתכל על מתחם המסיבה, ואני רק מחכה שהוא יגיד לי שיש משהו שלא עומד ושהוא לא מוכן לחתום על המסיבה", אומר ולפר. "אחרי סיבוב של שלוש דקות הוא מוציא את הפנקס ונותן לי אישור חתום למסיבה.  אירוני שגורמים פוליטים חרדים ניסו לבטל את המסיבה, ומי שבסוף חותם על קיומה הוא איש מקצוע שהם אמורים לייצג".

צילום תמונה ראשית: אלעד ליפשיץ

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.