מאת: רנה רזניקוב רוזנטל
הגבר מגיע עם אהובתו החדישה
אל הנילוס הרועש והגועש
המחלק בין כולנו
אבל אין על שפת הנילוס
באמת מקום לנו
והגבר מארח אותה
וליבו שוכן עמוק בליבה
והנילוס נשפך אל תוך
הביבים של אלנבי ולא מכבה
את האש
*****
זה דם זה דם
אמיתי
זה
דם
מהאף מכל חדרי הלב
זולג הדם לתוך חריצים
של כף יד שנגעה בסירים
בסמרטוטים
באגנים
בילדים
בראשים
בפנים
בכינים
נגבה דמעות
סטרה
קרעה מהחזה של עצמה
את העצב של אהוב ליבה
*****
תמיד תשאלי אנשים
אם הם רוצים לשתות או לאכול משהו,
אלא שיאכלו מעוגת הגזר שאפית
ייקנו ממך עבודת אמנות
אלא שישתו כוס מים
יבקשו לפתוח את ליבם
ואלה שישתו את היין
יישארו עד לשעות
שעורם יתקלף
אז תדעי אם
זה הזמן להגיש להם
את שפתייך
*****
בוא נראה קצת כאבים בלב
ואיך אני שוכחת את שמך
והיכן הנחתי את עצמי לדעת לצידך
*****
לילה ירד
ירד לי בלילה.
בתוך בלילה של מילים סתומות
מחוות ראש ריקות.
מוח מתרוצץ כמו מיליון מכות.
אחת לי – סטירה לפנים.
אחת לך – בבטן החלקה.
ועוד אחת שימינך לא תשכח אותי גונחת תחת ידך.
******
שיפשפתי כתמים
טשטשתי עקבות
ריחות
קולות
סרחונות
זכרונות – לא הצלחתי
רנה רזניקוב רוזנטל, אמא לאראל ואמילי, מעצבת גרפית חיה ועובדת בתל אביב, מתרגשת מריח של בתי דפוס, מאמינה באהבה, באנשים, במחאה שקורית עכשיו. אוהבת מוזיקה, יין ואת העבודה שלי
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
