מאת: ריקי ישראל
*****
שתוקה (26.7.2020)
גַּלֵּי הַיָּם מִתְנַפְּצִים אֶל הַחוֹף
צוֹפָה, מַבִּיטָה, וּשְׁתוּקָה.
אֶל הָאוֹפֶק הָרָחוֹק שֶׁאֵין לוֹ סוֹף.
וּבְלִיבָּה תְּפִילָּה עַתִּיקָה.
אַדְווֹת הַגַּלִּים מְנַחֶמֶת נַפְשָׁהּ
הָרוּחַ מְלַטֶּפֶת אֶת גּוּפָהּ
פִּיהָ מְמַלְמֵל אֶת שֶׁבִּיקְּשָׁה
לִהְיוֹת כְּצִיפּוֹר בִּמְעוֹפָהּ.
עֵת עָלְתָה הַחַמָּה וְהַפְּצִיעָה מֵעַל
עֶמְדָּה מִשְׁתַּהֶה לְפֶלֶא הַבְּרִיאָה
וְטִיפָּה מְלוּחָה עַל לְחָיֶיהָ, כְּמוֹ טַל
הַשֶּׂכְוִי, אֶת קְרִיאָתוֹ קָרָא.
******
לבד (7.6.2020)
עת הערב יורד והשמש אט, שוקעת
נגמר לו היום, ולא ישוב עוד
את זאת אני יודעת.
הלילה מכסה ומאפיל את שחור השמיים
עצבות ובדידות ודמעות שזולגות מהעיניים.
ויש ציפייה ותפילה ללא קול
לתקן ולשנות את יום האתמול
ובלי משים הבקר יעלה ויזרח
ימחה את העצבות, ואפשר יהיה לנוח.
*****
סגר
הרחובות הריקים סואנים בשתיקתם
חלונות הראווה ניצבים בבדידותם
הארץ נדהמת בשיממונה
אין יוצא ואין בא אליה, וממנה.
בלי מנעול ובלי בריח ספונים בבתים
בחדשות סופרים את מניין המתים.
יושבים כולם יחד בצפיפות מזהירה
שרק לא יהיה יותר רע.
יום עובר, ועוד יום שבוע שבועיים
לא רואים פנים, אין פה ואף רק עיניים.
*******
בַּקָּשָׁה (אב תשף 2020)
אֵלִי, תְּפִילָּתִי נֶאֱמֶרֶת בִּצְעָקָה.
בְּקוֹל זְעָקָה, חֲנוּקָה.
אֶשָּׂא עֵינֵי בִּתְפִילָּה וּבַקָּשָׁה.
כִּי כָּבֵד, כָּבֵד הַמַּשָּׂא.
עַל הַפְּחָדִים שֶׁאֵינָם מְרַפִּים
עַל הַלֵּילוֹת עֲמוּסֵי שַׂרְעַפִּים.
עַל כְּמִיהָה לְיָמִים יָפִים.
נַחֵם, אֶת הַלֵּב הַפּוֹעֵם בִּמְהִירוּת
אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי מִסְתַּחְרְרוֹת.
תֵּן בִּי שַׁלְוָוה וְחוֹסֶן נַפְשִׁי.
וִיכוֹלֶת לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל קוֹשִׁי.
עֵינַיִים פְּקוּחוֹת וְלֵב פָּתוּחַ
לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב, וְלָנוּחַ.
אֵלִי, שָׁמַע תְּפִילָּתִי הַנֶּאֱמֶרֶת בִּלְחִישָׁה.
הַנִּרְמֶזֶת בְּקוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.
******
ריקי ישראל, בת 52 מאורנית אם ל6 וסבתא גאה ל 3 נכדים
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
תמונה בראש הכתבה: Duplex מאתר Pixabay
