תרבות הביטול לא מגיעה לישראל, ואייל גולן נשאר בחיבוק המדיה

כחלק מתרבות הביטול, דור הזד בחו"ל מבטל אמנים שהתנהגו בצורה לא ערכית. למה התופעה לא מגיעה לדור הזד הישראלי? מה זה אומר על הערכים שלנו? וכיצד ישראל בידור ואייל גולן קשורים לזה? לגל כץ התשובות

"בגיל 44 הקריירה שלי נסתיימה": מהי התעמרות מגדרית בעבודה?

בואו נתחיל לדבר על התעמרות מגדרית – יחס סקסיסטי ולא שוויוני ממנו סובלות נשים בסביבות עבודה גבריות. מקבלת החלטות של חבורת גברים על וויסקי לילי ועד להגנה על גברים פוגעים במערכת בזמן שנשים שמעזות להתנגד מפוטרות

גלית צרפתי מואשמת בחטיפת בנה – האם מישהו שאל אותה למה?

הכותרות בוערות מהסיפור של גלית צרפתי, אבל משאירות מאחור עדויות על החשד לפגיעה מינית של האב בילדו, ועל האפשרות שצרפתי בעיקר מגנה על הבן שלה

יוסי ורטר כתב על מרב מיכאלי והסקסיזם יצא מכל החורים

הטור של יוסי ורטר ב"הארץ" נראה לכאורה אובייקטיבי, אבל קריאה עמוקה מגלה סקסיזם ושנאת נשים שקופים. אולי הכותב לא מודע להם, אבל כדאי לנו להיות, במיוחד כשמדובר בסיקור המוטה של מרב מיכאלי ערב הפריימריז.

"לא ייאמן": הסקירות של הסדרה מקוממות כמעט כמו התוכן שלה

וואלה, ויקיפדיה וכלכליסט סיקרו את הסדרה הנטפליקסית "לא ייאמן" בצורה שונה מזו של בלוגריות וכותבות נשים. מה זה אומר לנו על הקשר בין כתיבה על אלימות כלפי נשים לבין התופעה עצמה?

התקשורת המגדרית נעלמת (?)

טור שהתפרסם ב"הארץ" מספר על מותה של התקשורת הפמיניסטית, בלי להזכיר במילה את פוליטיקלי קוראת. מדוע למסגר כך את הדברים על אף שנראה שמדובר, במקרה הטוב, בחצי אמת? ביקורת תקשורת

איך לעשות תקשורת בתרבות האונס: "פרשת" הכדורגלנים והנערות

הסיקור התקשורתי ב"פרשת" הכדורגלנים המבוגרים שניצלו מינית נערות צעירות, מדגים כיצד תקשורת בתרבות האונס מציגה פשעים מיניים כחיזור יומיומי לגיטימי. ליטל עמוס עם דוגמאות לתקשורת שמנרמלת אלימות כלפי נשים ונערות.

הפטריארכיה והתקשורת: הסיפור של תחקיר "המקור"

תחקיר "המקור" בעניינו של שולי רנד אולי "זיכה" אותו לכאורה, אבל הזיק לקרב באלימות כלפי נשים. פעולות "המקור", החל מבחירת נושאי התחקירים, דרך העדויות המוצגות ועד עיצוב הנרטיב, הם שיעור בתקשורת שמשמרת את תרבות האונס