בחודש מרץ השנה הראפר אמינם גילה שהוא מבוטל, ולא כי הפסיק להיות רלוונטי אי שם בשנת 2005. כמה בני נוער שמעו את הדואט שלו ושל ריאהנה – "Love The Way You Lie", והכריזו שיש לבטל אותו. כיוון שלומר שיצית את בית אהובותו אם תעז לעזוב אותו, הוא לא משפט לגיטימי בשום צורה שהיא מבחינתם.
ומה זה בכלל אומר לבטל אמן? אמינם גילה את התשובה. מדובר בלא לשמוע, לא להשמיע. ולמעשה, להתעלם מעצם הקיום שלו כחלק מהתרבות בעולם.
תרבות הביטול (Cancel Culture) היא אחת מהתופעות החמות בקרב הצעירים בעת כתיבת שורות אלו. בני ובנות דור הזד, (1995-2010), מבטלים את כל מה שלא עומד בקנה אחד עם ערכי השיוויון בהם הם מתגאים. בין אם אלו להט"בופוביה, גזעונות, מיזגוניה או הטרדות, אף אחד מהם לא עובר את מחסום הערכים של הצעירים בעולם. ולמרות שתרבות הביטול קיימת כבר כמעט 40 שנים. היא קמה לתחיה בשנים האחרונות באמצעות אפליקציית טיקטוק, ופעילות ענפה ברשתות החברתית.
או שאולי, רק בחצי השני של כדור הארץ היא קיימת, ורק שם סולם הערכים עולה שלב. כי בישראל תרבות הביטול היא לא דבר שדור הצעירים שמע עליו, לטובה או לרעה. אין ספק שזו תופעה שנעלמה מארצנו הקטנה כלא הייתה.
תרבות הביטול בישראל: לשכוח את הפשעים של אייל גולן
קחו למשל את אייל גולן, המטרידן לכאורה מפרשת "משחקי חברה", שמוכרת לנו עוד משנת 2013. גולן ממשיך לככב במדורי הרכילות, בתכנית של גיא פינס, במדור וואלה סלבס, TMI. וכמובן – בזירת הרכילות החזקה הגדולה של בני הנוער והצעירים, ישראל בידור: אחד מגופי התקשורת והרכילות הגדולים בארץ, בעל יותר ממיליון עוקבים ברשתות החברתיות, שמתעסקים מדי יום ברכילות, תרבות, ובידור בארץ, ולעיתים גם מחוצה לה.
העיסוק האובססיבי בחיים של אייל גולן, וההתעלמות המוחלטת מפרשת "משחקי חברה" היא הרעה החולה של כתבי הרכילות, ובין היתר של צוות ישראל בידור. אבל מה שחשובה לעניינו כרגע היא השאלה מי הם הכתבים של צוות ישראל בידור? והתשובה – הם אותם בני דור הזד.
אבל היכן שבני דורם ברחבי העולם מבטלים מיזוגניה ומטרידים, ומכריזים בבירור שהם לא מוכנים לצרוך תוכן שקשור אליהם – בישראל בני דור הזד מתעלמים מהדרישה של בני דורם לבטל סלבריטאים בעלי עבר מטריד. וכשמדובר במי שקובעים את מה שנראה ונשמע על המסך ומה שיקוטלג כקונצנזוס: החיסרון של תרבות הביטול הישראלית נעשה ברור יותר.
היעדרה של תרבות הביטול בישראל מטרידה אותי לא רק כשאני חושבת על יצרני התוכן, אלא גם על מי שצורכים אותו. לבני ולבנות הדור הצעיר יש אימפקט אדיר על מה שאנחנו חווים ורואים במדיה. הם קהל בעל יכולת השפעה עצומה, אם לא הכי גדולה, על מה שקורה סביבנו. ואם הם היו מחליטים להחרים אדם או תופעה מסוימת – לתקשורת לא הייתה ברירה אלא ללכת בעקבותיהם או לאבד את הקהל שלה. אבל בארץ, בנות ובני דור ה- Z לא מחרימים את איילן גולן, את הערוצים שמפרסמים עליו תוכן, ואת תופעת האלימות המגדרית שהוא מסמן.
כצרכנית כבדה של תרבות פופלרית, התופעה הזו מצליחה להדאיג אותי. ולא נותר לי אלא לקנא בבני הדור הצעיר האמיצים בחו"ל, שבודקים בשבע עיניים את התרבות אותה הם צורכים, ומצביעים ברגליים (או בסטרימינג). לא מוכנים לצרוך אנשים שלא עומדים עם הערכים אליהם שואפים להגיע כחברה.
לא נתפוס בן דור זד אמריקאי שומע בריש גלה את את אר. קלי בעקבות פרשות הפדופיליה והעינויים המחרידות שנתגלו עליו. או את ג'סטין טימברלייק, שתלש מג'נט ג'קסון את החולצה מול מיליוני צופים בסופרבול 2004, ואחרי זה התנצל בפומבי – וכנראה לא מעט בזכות פעולות הביטול.
לאתרי הבידור בחו"ל, לא היתה ברירה אלא להתיישר עם דרישות הצעירים. למשל דיוויד דובריק, כוכב היוטיוב שצילם והעלה לאינטרנט סרטון אונס. החדשות עליו הולכות ונעלמות, ואם קיימות, הן לא מחמיאות במיוחד. את גולן, לעומת זאת, דור הזד ממשיך לצרוך למרות אלפי ה"לכאורה" שכבר בקושי ניתן להציב מול תוכן פרשת "משחקי חברה" בעקבות הגילויים והעדויות סביבה.
פני החברה כפני העוקבים: ל"לייק" שלנו יש משמעות ערכית
ברור לי שלבטל את אייל גולן זו לא משימה פשוטה, הן מצד התקשורת והן מצד הצרכנים. אין אדם בישראל שלא מכיר אותו, מקיפים אותו עשרות מעגלי סלבריטאים מכל הסוגים. ולאורך הקריירה שלו הוא הצליח לייצר לעצמו פרסונה מסקרנת שמעסיקה לא בכדי את הציבור הישראלי. לבטל את גולן אומר לחתוך את כמות הרכילות – ובעיקר את כמות הטראפיק והקליק בייטס – שניתן להוציא מהמעט מפורסמים שעוד קיימים פה. לא דבר שקל לעשות. לא קל לעשות, ועדיין.
ומה היא התקשורת אם לא פני העם. כשהתקשורת מפמפמת את עלילות חייו של מטרידן לכאורה, היא משדרת מסר חד וברור לחברה – זה בסדר להמשיך לעקוב אחרי חייהם של מי שנחשדו באונס. ויותר מכך, כשהיא מעודדת את המשך צריכת התוכן של תוקפים היא מוחקת כליל את מעשיהם והופכת אותם ללגיטימיים ונורמליים.
כשהעיסוק סביב אנסים לכאורה נותר על כנו, והם ממשיכים לככב בפריים טיים, קשה לי לראות תקווה לשינוי ביחס לאנשי ציבור שמפרים ערכים בסיסיים. זה מתחיל מגולן, וממשיך עם נתן אשל. טאטוא תרבות הביטול אל מתחת לשטיח ואי הצבת גבולות וערכים בסיסיים, ימנעו מאיתנו להגיע לחברה בריאה יותר.
אני מקווה שמיליון העוקבים של ישראל בידור, יתעוררו מהר כד להפגין נגד הפרסום חסר הפרופורציה של מטרידנים לכאורה, או שגופי הבידור בארץ עוד יתעשתו ויבינו שנדרש מהם אומץ: להמעיט, עד להעלים לחלוטין, פרסום של אותם אנשים.
לתכנים נוספים בנושא ביקורת תקשורת לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: מתוך כתבה ב"ישראל בידור"
2 תגובות
במדינה הזאת? שערכים של מיזוגניה ופטריארכיה פרקטקלי חרוטים על דגלה?
כתבה מצוינת וחשובה.
זוכרות איך אופירה אסייג גמרה איתו והייתה כל כך גאה עד שהודיעה כי מעולם לא חשה נוח עם החברות הזאת ופתאום כאשר הודיעה לפני שבוע אורלי וילנאי כי אותן ילדות ונערות דאז החליטו לתבוע אותו וכי כתבה תתפרסם ביום שישי האחרון אך בוטלה עקב האסון במירון , מיד רץ לחיק אופירה וזו מיהרה לחבק אותו שוב – GODAMIT – ובזה נתנה גושפנקה מלאה לצדקתו , ויחד איתה גם גיא פינס שנתן לו סקירה רחבה וחיובית לרגל יום הולדת 50 שכן ניכר בעליל שגולן מעניק לפינס חסות למימון התכנית. אבל הקץ כבר כאן ובשישי הקרוב תשודר הכתבה של אילן לוקאץ' ונקווה שזה כבר יעשה את שלו.