Reading Time: 5 minutes

לשרוד את אר קלי: עשורים של פדופיליה בחסות תעשיית המוזיקה

קשה לצפות בדוקו על פשעי המין הבלתי נתפסים שביצע הזמר אר קלי במשך 30 שנים בחסות האימפרייה המוזיקלית המצליחה שלו. שירה אהרוני צפתה עבורנו וכתבה את הסיפור המלא על הפושע ועל האקטיביסטיות שעצרו אותו
Reading Time: 5 minutes

מאת: שירה אהרוני

צפיתי לאחרונה בשתי העונות של הסדרה התיעודית "לשרוד את אר קלי". לא היה לי מושג למה אני נכנסת, ואם הייתי יודעת לא הייתי מעזה לצפות בסדרה החשובה הזאת. למה חשובה? כי הסיפור של אר קלי הוא הסיפור שלנו.

החל מעכשיו ***אזהרת טריגר לאונס, פדופיליה, עינוי ובידוד****

הסדרה עוסקת ברוברט קלי, שגדל בשיכונים בשיקגו, סבל מילדות קשה במיוחד, והפך לכוכב פופ ענק, מוצלח ומוכר. במרכז הסדרה ניצבות גם נשים ששרדו מסכת של התעללות פיזית, נפשית, ומינית קשה מצד קלי ופמלייתו, מאז שהיו נערות צעירות.

במשך שנים קלי הסתובב ליד תיכונים ואסף נערות ברכבו. הוא היה זמר מוכר שפיתה מתבגרות והבטיח להן קריירה בתעשיית המוזיקה, או פגישה עם מפורסמים. הן הצטרפו אליו לביתו או לאולפן ההקלטות. שם נשארו למשך שעות, ואז לילות.

קלי היה עקבי וסבלני; הוא ביסס איתן קשרי חברות, ושיתף אותן בפרטים אישיים מילדותו הקשה, בעיקר ההתעללות המינית שעבר מגיל צעיר. הוא עורר את החמלה והאמון שלהן ואז דרש מהן שייחשפו בפניו, רגשית וגופנית. חלק מהשורדות תיארו את תחילת היחסים איתו כחמים וחבריים. רובן הגיעו מרקע קשה וללא תמיכה משפחתית או קהילתית. קלי סיפק להן מגורים, מזון ותמיכה כלכלית.

לאחר מכן החל לכפות את עצמו עליהן, לא פעם בנוכחות אנשים נוספים. לעתים במסגרת קבוצתית סרסר בהן והשפיל אותן במגוון דרכים. הוא גזר עליהם חוקים קיצוניים של בידוד מהסביבה, הרעבה, מכות ועונשים.

שובר את הלב לצפות בשורדות מתארות את הפעם הראשונה בה הבינו שהן לכודות, שמי שעומד לפניהן אינו אדם מיטיב ואוהב שידאג להן, אלא מניפולטור שלוקח בעלות על גופן וחייהן.

העונה הראשונה של "לשרוד את אר קלי" עוסקת בתיאורי מעשי הזוועה שנעשו במתבגרות, הצעירות בהן בנות 12. התיאורים קשים והמעשים מחרידים ואכזריים, מעידים על סדיזם ועל צורך מטורף בשליטה. השורדות מצולמות בשם ובפנים גלויות. אי אפשר שלא להעריץ אותן על האומץ ועל הכוחות להשתתף בסדרה, כדי להיות חלק ממאבק חשוב.

במהלך השנים מספר נערות נכנסו להריון והן  קיבלו כסף כדי לחתום על הסכמי שתיקה. ההשערה היא שמדובר בכמה עשרות. לצד הסכמי השתיקה והכסף, התבצעו בהן הפלות יזומות. קלי שילם לנערות סכומים סמליים, וידע שהרקע שלהן יגרום להן לקבל כל הצעה.

לאורך השנים, ועד היום, קלי טוען שהינו חף מפשע, שלא ידע מה גילאי הבנות ולא ביקש מהן תעודת זהות (מצלצל מוכר?). לפעמים גם האשים אותן ששיקרו בקשר לגילן.

במקביל, קלי דאג לטפח מראית עין של איש משפחה. באמצע שנות התשעים נישא לאנדריאה לי ונולדו להם שלושה ילדים. לי, כיום גרושתו של קלי, מעידה שגילתה בהדרגה את מה שמתרחש. היא עצמה סבלה מהתעללות קשה מצידו של קלי, שכללה אלימות פיזית, מינית, בידוד ממשפחתה ומהעולם בחדר נעול במשך ימים ארוכים.

הקלטות האונס דולפות לקיוסקים

קלי נהג לתעד את ההתעללויות בווידאו באופן אובססיבי, ולא טרח להסתיר את העובדה שהוא נהנה מאוד לצפות בהם לאחר מכן, לבד או עם חברים. אף נערה לא נשאלה אם היא מוכנה להצטלם, ומכיוון שמדובר בקטינות הסכמה במילא אינה חוקית.

ב-2002 התפוצצה הפרשה כשאחת מהקלטות דלפה. קלי מצולם בה משפיל ואונס נערה בת 14. הקלטת הופצה בציבור. עותקים נמכרו בקיוסקים, במספרות ובחנויות תקליטים. בשלב הזה קלי היה אמן פופ מיינסטרימי ומצליח, מחובק על ידי אמריקה כולה.

לאורך השנים ולמול האשמות קודמות, קלי טען שמדובר בשמועות או במעריצות שמחפשות תשומת לב או כסף. הפרקליטות, מהצד שלה, התעלמה גם היא מהתלונות. קלטת הוידיאו שמה סוף לכל זה. עיתונאים גילו על הסדרי ההשתקה וחיברו את הנקודות.

אחרי הצטברות העדויות הפרקליטות נאלצה להגיש כתב אישום נגד קלי בגין פדופיליה. במשך שש שנים נגרר ההליך עד שהגיע למשפט. עורכי הדין של קלי רצו שהנערות יגדלו ויעידו כנשים צעירות ולא כנערות מתחת לגיל ההסכמה הקבוע בחוק.

לאחר משפט מתוקשר ומורכב וכנגד כל הסיכויים, קלי זוכה מכל אשמה. המשפט עסק רק בנערה שצולמה בקלטת, שהכחישה שמדובר בה. לימים התברר שהיא ומשפחתה קיבלו סכומי עתק מקלי, על מנת להשתיק את הפרשה ולשבש את המשפט.

מערכת הצדק שאפשרה לקלי לכלוא בנות בבתים 

לאחר הזיכוי קלי התחזק והחל לנהל את הבתים שלו ככת. בכל בית גרו מספר רב של בנות, שהיו צריכות לציית לחוקים נוקשים. הן חתמו על הודאות כוזבות כנגד הוריהן, כרתו עם קלי בריתות התאבדות, מוחן נשטף והן חיו באימה וברצון מתמיד לרצות את קלי בכל אופן אפשרי, בעיקר מיני. נוספו גם סוגים מגוונים של השפלות קשות.

קלי שלט במראה החיצוני שלהן, בטלפונים הניידים שלהן, וניתק בהדרגה את הקשר שלהן עם העולם. נאסר עליהן לצאת מחדרן ללא אישור, אפילו כדי לאכול או להשתמש בשירותים. עד לרגע זה ממש, בעודכן קוראות שורות אלה, ולמרות שקלי במאסר כבר כמה חודשים, יש בנות שעדיין חיות כך, מנותקות ממשפחותיהן, שטופות מוח וממתינות לקלי שיחזור.

גם כשהיו לנערות הזדמנויות להימלט- הבושה והפחד מנעו מהן. הן הרגישו חסרות יכולת, ערך, וחלומות משלהן. בעיני זה אחד הפשעים הגדולים ביותר של קלי, לצד האלימות הרבה: גזל הזהות של הבנות.

המנגנון שאיפשר את ההתנהלות הזו הלך והתפתח. לצידו נסקה גם הקריירה של קלי. הזיכוי במשפט חיזק את מעמדו וגרם למתלבטים להאמין שהוא זכאי. רבות מהנערות שנלכדו היו מעריצות שבאו לתמוך בו בעת המשפט. מצמרר לראות את ההורים שמעידים שאפשרו לילדות להיפגש איתו, כי האמינו שאם הוא זוכה אין אמת בהאשמות.

אקטיביסטיות מקימות תנועה ארצית נגד קלי

לפני שלוש שנים השתנה המצב המחריד הזה שהתקיים במשך שלושים שנים(!). איך?

זה התחיל בקבוצה קטנה של נשים שפעלה כדי שלא ישמיעו את קלי ברדיו. לאחר מכן הן ייסדו האשטג ״להשתיק את אר קלי״, וקראו להפגין בכל מקום בו הופיע בסיבוב ההופעות שלו ב-2017, מהלך שעצר את הסיבוב.

הדבר השפיע על מספר משפחות לספר לתקשורת שאיבדו קשר עם בנותיהן בבתים של קלי. בהדרגה הצטברו עדויות על ההתנהלות של קלי, שהוצא בהדרגה מהקונצנזוס. חברת התקליטים וערוצי הסטרימינג התכחשו לו כדי שמעשיו לא ידבקו בהם.

במהלך 2018 קלי נתבע באופן אזרחי על ידי מספר שורדות. הן הסכימו להתלונן ותבעו אותו כנשים בוגרות, חזקות, משוקמות, דורשות צדק והפסקת ההתעללות בקורבנות נוכחיות.

העונה הראשונה של הסדרה שודרה בתחילת 2019, והסתיימה בקריאה להעיד ולפעול. כחצי שנה לאחר מכן, קלי הואשם בעשרה סעיפים של תקיפה מינית, בהתבסס על עדויות של עשר מתלוננות.

העונה השנייה של הסדרה שודרה בדצמבר 2019 והיוצרים מתארים כיצד ניסו למנוע מהם לשדר את העונה הראשונה. קלי שלח למשתתפות בסדרה שליחים אלימים עם מכתבי איומים ועם תמונות עירום שלהן. לעתים אף הפיץ חומרים חושפניים בשמות בדויים או בעזרת גורמים אחרים.

המשפט של קלי נמשך בימים אלו. מדברים על עונש של כמה מאסרי עולם. עד היום קלי לא הביע מילת חרטה, לקיחת אחריות, או הכרה בסבלן של השורדות. הוא רואה עצמו כקורבן של עלילות דם, משוכנע שלא פשע.

לא מטורף אחד, אלא מערכת של משתפי פעולה

צפיתי וכתבתי על הסדרה כי יש בה נקודות אור חיוביות. תנו לי כמה פסקאות ואגיע לשם, מבטיחה.

הסדרה מראה כיצד מערכת המשפט והחוק ישנה וארכאית ומשרתת טוב יותר את הפוגעים. איך התרבות מדגישה שילדות צריכות לשמור על עצמן ולהתנהג יפה, ולא שאלימות היא תמיד אשמת התוקף. כיצד ילדות מתביישות ושותקות בנוגע למה שקרה להן. בדיוק מה שעבריין מין מחפש.

הסדרה מדגישה גם שהמקרה של קלי אינו יחיד במינו או חדש. לא מעט אמנים הואשמו באלימות מינית והטענה הנפוצה היא שמדובר בתלונות שווא של מעריצות מטורפות. זה קורה במיוחד כשמדובר באמן מוכר ואהוב, שהקהל לא רוצה להאמין שפשע.

לעיתים במקרים כאלו הטענות הן שיש להפריד בין האדם הפוגע ליצירתו, או שאמנים הם אנשים יוצאי דופן שמתנהגים בצורות מוחצנות או שונות, שהולכות יד ביד עם הכשרון שלהם, וש"ככה זה אמנים". חייבים לזכור שאין הפרדה. אי אפשר להתנגד למעשים ולהמשיך לצרוך את האמנות: האמנות מממנת את המעשים, פשוט ככה.

בסדרה משתתפים גם בני משפחה וקולגות של קלי. חלקם התרחקו ממנו בזמן אמת כשהבינו מה קורה, אחרים מכים על חטא וטוענים שלא הבינו מה התרחש. עבורם, הסדרה היא ניסיון לכפר על חלקם במנגנון: כששתקו או העלימו עין כי חשבו שזה "סגנון החיים" של אמן מצליח בקנה מידה כזה.

אר קלי לא קם יום אחד בבוקר והחליט שהוא מקים כת של שפחות מין. הוא פעל באקלים שאיפשר למנגנון כזה להתקיים, כשהוא עטוף בתקשורת מנומנמת, מערכת משפט אדישה וסלחנית ובקהל אוהד ועיוור, מוקסם מהיצירה שלו.

לשרוד את אר קלי תמונה מההפגנה שתוארה בכתבה

אמריקה מתעוררת מהשינה?

מצד שני, יותר ויותר א/נשים מסרבים לקבל את המצב הזה ופועלים לשינוי השיח. התהליכים איטיים, אבל קורים, בזכות אנשים פרטיים שמבינים שזו המלחמה של כולנו: לוודא שאלימות משום סוג לא תתאפשר, שפוגעים ייענשו ולא יוכלו להמשיך בחייהם.

אני רוצה להאמין שלא נצטרך לחכות שלושה עשורים לתיקון המצב הזה. שאף אדם, אמן, פוליטיקאי או מפורסם ככל שיהיה, לא ירגיש שהוא מעל החוק. שאף אחד לא יקבל  חסינות בשם אהדת הקהל .

נשארתי מלאת התפעלות מהרשת שהחלה להירקם, לאט אבל בטוח, לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית. נוצר מומנטום לשיקום, תמיכה ותיקון לשורדות, ולמניעת נפגעות נוספות. שינוי של חברות לוקח זמן, אבל לפחות יש התחלה.

הלוואי שגם אנחנו נשתנה באופן דומה. בלי הערות על לבוש של ילדות, בלי רצח נשים, שיימינג, הכפשות, הפצת סרטונים. בלי שנשתוק על עוולות והשפלות, קטנות וגדולות, בלי שנשלים עם אלימות כלכלית, מינית ופיזית.

אבל כדי שזה יקרה, דרוש יותר מלצפות מהצד או לכתוב טקסטים. דרושה פעולה .

הסדרה "לשרוד את אר קלי" משודרת ביס דוקו, שודרה בלייפטיים באמריקה.

לכתבות נוספות על תרבות האונס לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: Flickerתמונה בגוף הכתבה: Scott Olson/Getty Images (אקטיביסטית בהפגנה נגד קלי, שמתוארת בדוקו "לשרוד את אר קלי")

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

לומדות מהבריטיות: שש הנקודות להצלחת מחאת הנשים

Reading Time: 3 minutes אקטיביסטיות, כמו "נשים עושות שלום", עובדות למעננו ולא רואות תוצאות מיידיות. "קבוצת שש הנקודות" נותנת תקווה: סיפור של אצילות אנגליות שקידמו את מעמד הנשים. והמסקנה? בישראל ובבריטניה: הזמן למחאת נשים הוא תמיד עכשיו

סוכנות הדוגמנות שאחרי מחלת הסרטן

Reading Time: 3 minutes מחלת הסרטן השאירה את נ' עם גוף חדש. כשהמליצו לה לדגמן היא תהתה אם תוכל לייצג אידיאל יופי שחולות אחרות יתחזקו ממנו. אבל מה שקרה לה כשהגיעה לסוכנות עם הצלקות על עורה, היה אחר משציפתה

איך קומדיות רומנטיות מסכנות חיים של נשים?

Reading Time: 4 minutes קומדיות רומנטיות מציגות התנהגויות כמו מעקב, בידוד, השפלה והטרדה מינית, כחלק מפעולה רומנטית שמובילה לאהבת אמת. מחקרים מראים שהסצנות על המסך משפיעות על התנהגות בפועל, ומובילות לבסוף להטרדות, איומים ואלימות שנשים חוות מדי יום

כולנו מיכל סלה: כשהטראומה שלך היא בעצם גם שלנו

Reading Time: 3 minutes רצח הנשים בישראל מוציא אותנו לרחובות. לא רק כדי לזעוק בשם המתות, אלא כדי לשמור על עצמנו: כולנו נמצאות בקבוצת סיכון להיפגע מאלימות. רקפת גינסברג כותבת על הטראומה הקולקטיבית, שעוברת מדור לדור של נשים בישראל