ביטחוניסטית מזרח תיכונית #13

הגענו לזמן הזה בשנה שבו כתבות על מכסות המתפללים באל-אקצא ממלאות את אתרי החדשות. פחות מחודש לפני הרמדאן הקדוש לאיסלאם, מתחילים הדיונים ומערכת הביטחון מתחרה על אייטמים עם דוברי שרים וחברי כנסת שמפריחים אמירות מתלהמות באוויר.

השנה, בתוך בליל האסונות שהביא עלינו השבעה באוקטובר, תשומת הלב שלנו מתחלקת בין עניינים נפיצים מכל עבר: החטופים, האג, האלימות המינית, האו"ם, המשבר ההומניטרי בעזה, התמיכה האמריקאית הדועכת והפיגועים שחזרו לחיינו. אבל כנשים שרוצות לקחת חלק בתפיסות הביטחון של המדינה, עלינו לפקוח עין בהכנות המדינה לחודש הרמדאן, בהיערכות הכוחות הצבאיים ובניסיון של כוחות פוליטיים לגרוף לייקים מבייס עלום. אל-אקצא הוא לא עניינם רק של המתפללים המוסלמים ולא רק עניינו של מחוז ירושלים במשטרת ישראל. אל-אקצא הוא העניין של כולנו.

אז מה זה בעצם ביטחון לאומי?

אדמה קרה

בעיר הרגישה והנפיצה בעולם, ירושלים, יש מתכון כמעט בלתי ניתן להסבר, לשמירה על חיים סבירים. זוהי עיר מחלוקת מיוחדת ומשוסעת ובתוכה, עיר עתיקה רווית נקודות חיכוך, מתח בין דתי ואוכלוסיות רבות. לאחרונה, תיאר לי איש חכם, שהיה מפקד מחוז ירושלים בעברו, מהי היכולת להחזיק את החיים בעיר הזו באופן מיטיב. הוא השתמש במונח "אדמה קרה": ניהול העיר באופן חכם ומכליל ולאו דווקא צודק. הוא הסביר לי שאין דרך למנוע מגפרור הנוחת על מדורה לוחשת, להבעיר אש – וירושלים משולה למדורה שגחליה כל הזמן לוחשות. "אין לי שליטה על הגפרורים", הוא אמר לי אז. "במזרח התיכון תמיד יהיו גפרורים שיציתו אש". אבל יש לו, הוא הסביר, שליטה יחסית על המדורה. האם האדמה חמה ומהירה להתלקח? או שהוא דואג לקרר את האדמה, כך שכשגפרור יגיע ויפול, הלהבה תישאר נמוכה?

נחזור לרמדאן והתפילות בו בעת פתיחת הצום. חודש הרמדאן הוא צום של שלושים יום בהם מתכנס העולם המוסלמי לימים משפחתיים וחגיגיים. הצום מתחיל טרם עלות החמה, חלק מהאנשים משכימים לאכול תמרים וחוזרים לישון עד שעות הבוקר המאוחרות. אחרים ממשיכים ליום עבודה רגיל. אלה שנשארים בבית נהנים מסדרות טלוויזיה מיוחדות המצולמות לרגל הרמדאן ובנויות ממספר פרקים הזהה למספר ימי הצום. בשנים האחרונות, אלה ימי השיא של הסדרות הסוריות והטורקיות.

בצהריי היום מתחילים הבישולים לקראת צאת הצום, "אלאיפטאר". אז, יושבים בני המשפחה יחדיו בבית או במסעדות מקומיות ופותחים את הצום בארוחה חמה. רבים מערביי הארץ נוהגים להגיע לפחות פעם אחת בחודש הרמדאן לירושלים ולאל-אקצא על מנת להמתין לצאת הצום ברחבת ההר, לאכול שם את פת פתיחת הצום ולהתפלל.

המכסות והקריטריונים הנקבעים בכל שנה מחדש על ידי מערכת הביטחון מאפשרים לפלסטינים תושבי הרשות הפלסטינית, הזקוקים לאישורי כניסה ושהייה, כניסה על מנת לקיים את מנהג החג. השבוע, בדיוני הקבינט, ביקש השר לביטחון  לאומי איתמר בן גביר להגביל את הכניסה להר גם כלפי ערבים אזרחי ישראל. גורמי מערכת הביטחון ורשויות החוק התנגדו למהלך וציינו (את המובן מאליו) שמדובר בהחלטה לא חוקית.

סקירה קצרה של מדיניות ישראלית לא שקולה בנושא ניהול המדורה של ירושלים, מראה כי בכל מקום בו אנו נוקטים בהחלטות נמהרות,- או פופולאריות ו"צודקות" בעיני עצמנו – באזור הקדוש והנפיץ, אנו מציתים במהירות את הארץ ואת המזרח התיכון. וכן, זה כמעט תמיד קשור באל-אקצא. זו לא רק אשמתנו, אבל זו רק אחריותנו להיות מצויינים, לא פחות, ושקולים במניעת האש.

הומלסית פוליטית בשייח ג'ראח

אוקטובר 2000

זמן קצר לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, "אינתיפאדת אל-אקצא", השטח בגדה המערבית בוער. שיחות קמפ דיוויד בין ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, לפלסטינים כושלות והמתח בזירה שלנו רב. מתוך שיקולים פוליטיים, מחליט יושב ראש האופוזיציה ומפלגת הליכוד, אריאל שרון, להפגין את מחויבותו לריבונות על הר הבית ועולה לסייר בהר.

תגובתה של המנהיגות הפלסטינית והערבית על "אל-אקצא בסכנה", הלהיטה את הרוחות ויריית הפתיחה של האינתיפאדה השנייה ניתנה. הסיור על ההר, בעת רגישה ורווית מתיחות, הלהיט גם את הפלסטינים אזרחי ישראל והוביל למהומות שהתלקחו כאש בשדה קוצים. התפרעויות, חסימות כבישים, הרס רכוש וסכנת חיים. בעימותים עם כוחות הביטחון, נהרגו 13 צעירים אזרחי ישראל מאש כוחות הביטחון (באירוע שחקרה וועדת אור והוא אחד המסמכים החשובים שנכתבו ביחסי ערבים-יהודים בישראל). האש בארץ שככה אולם האש בגדה ובעזה נמשכה עוד כחמש שנים מדממות וגבתה אלפי הרוגים ופצועים.

כולם מדברים על ערים מעורבות, אבל האם הן קיימות בכלל?

יולי 2017

ביום שישי בחודש יולי, בוצע פיגוע ירי בתוך שטח הר הבית בו נרצחו שני שוטרים ישראלים על ידי מפגעים פלסטינים. לאחר הפיגוע, סגרה המשטרה באופן חריג את ההר לכניסת מתפללים ובהמשך, בהחלטה שנויה במחלוקת שישנן כמה גרסאות לגבי מי קיבל ואישר אותה ובהתאם לאילו קריטריונים, העמידה ישראל מגנומטרים בכניסות להר מהעיר העתיקה. מערכת הביטחון התנגדה. ההחלטה עוררה זעם רב (שמערכת הביטחון התריעה עליו) והובילה להתפרעויות רחבות בגדה ולמספר פיגועים ברחבי הארץ.

מאי 2021

לאירועי מאי 21, "שומר חומות", קדמו מספר אירועים "חמים". הגחלים רחשו ביתר שאת לפני חודש הרמדאן של שנת 2021. עימות על בית מריבה בשכונת שייח' ג'ראח הצית מחלוקות ועימותים בין פעילי ימין, פלסטינים תושבי מזרח ירושלים, חברי כנסת וכוחות משטרה ומג"ב. איתמר בן גביר, אז חבר כנסת, תרם את תרומתו למדורה ההיא ופתח "לשכה פרלמנטרית" מאולתרת בסמוך לבית המריבה. הרבה כוחות מגב נאלצו לאבטח אותה, הרבה תמונות לפיד ולאתרי חדשות הוא קיבל משם.

הימים טרם התלקחות הערים המעורבות כללו סבב טילים מעזה ומהומות בירושלים וברחבת הר הבית.  ולבסוף, התלקחה לוד ולאחריה עוד ערים. מי שלא שם לב לפרטים, יכול היה לחשוב שהתלקחות הערים המעורבות הגיעה כרעם ביום בהיר.

ביום ה-27 בכל חודש רמדאן מצוין הלילה הקדוש שנקרא "לילת אלקדר". בלילה הזה מגיעים המתפללים לירושלים ונשארים בעיר עד שעות הלילה המאוחרות. לילת אלקדר מצויינת יומיים לפני סיום הצום ותחילת חג "עיד אלפיטר". במאי 21, אחרי חודש רווי עימותים בשייח' ג'ראח ושער שכם ולאחר מהומות בהר הבית, מגיעים בערב לילת אלקדר אוטובוסים של ערבים אזרחי ישראל מרחבי הארץ לירושלים. האוטובוסים נעצרים על ידי מחסומים של המשטרה בכביש 1 ובכביש 443 ודרכם נחסמת. בשלב זה, יורדים המתפללים מכלי הרכב ומהאוטובוסים ומתחילים ללכת ברגל קילומטרים עד לירושלים, תוך קריאות הגנה על אל-אקצא.

ארה"ב וטורקיה גינו, העולם הערבי סער. מוחמד ד'ף הוציא איום בירי על ירושלים בתגובה – אותו הגשים למחרת ובכך החל סבב ברצועת עזה אותו כולם צפו. את האנרכיה ברחובות הערים בישראל איש לא צפה, אך הגחלים הלוחשות נתנו אותותיהן. הארץ בערה בירושלים, בלוד, בחיפה, בנגב, בעכו ובעוד עשרות מקומות.שלושה אזרחים נרצחו בלינצ'ים ברחובות על ידי שכניהם.

אז את מגנה את האלימות? או – ארבעה סיפורים על בית

מרץ 2023

מה יהיה בחודש הבא? האם בהיותנו "ריבוניים" על ירושלים, נצית עוד זירה? האם נקבל שוב החלטות פופולריות, נקמניות, שמרצות בייס עלום אך משפיעות באופן רוחבי על כולנו? האם ניגרר, ללא מדיניות, להחלטות נמהרות ונוכיח לעצמנו שאפילו לתהום שנפערה בשבעה באוקטובר יש לאן להעמיק?

אני מקווה שלא ומקווה לקרוא בטור הזה למקבלי ההחלטות ולכולנו, הציבור השקול, האחראי והמותש, יהודים וערבים כאחד, לנהוג באחריות ומתוך פרספקטיבה היסטורית מלומדת.

אל-אקצא הוא אתר דתי וסמל מוסלמי-ערבי. בנוסף להיותו כל אלה, הוא גם משמש בידי חמאס ובידי סוכני כאוס נוספים ככלי להצתת השטח ולהרחבת הסכסוך. הסקירה הקצרה כאן מראה שאין לנו מרחב טעות בקביעת מדיניות התפילות במסגד. אין זה אומר שעלינו להימנע מקביעת מדיניות אחראית, אין זה אומר שלא מגיע חופש דת ותפילה לכולם.ן וכן ביטחון לכלל תושבי המרחב. אולם היום, בפברואר 2023, מנהלת ישראל שלוש חזיתות לחימה פעילות בעזה, לבנון ותימן. ועוד חזית רביעית (הגדה המערבית) מבעבעת שמנגנוני הביטחון מקררים בה את האדמה במאמץ רב, על מנת שלא תתלקח ותגלוש.

אנחנו לא זקוקים לגפרור שיצית גם את הבירה. אנחנו זקוקים לשקט יחסי, כדי להחזיר את החטופים וכדי לסיים את המלחמה באופן שייטיב איתנו. אנחנו לא צריכים להסיט את תשומת ליבנו למקום אחר. על כן, אני קוראת לחברי הממשלה ולא פחות מכך לנו, הציבור, לנהוג באחריות ובהורדת פרופיל באלאקצא. לנהל דיאלוג ושיח מתון ומכיל מול הציבור הערבי בישראל ומנהיגיו. ראשי רשויות ומנהיגות מקומית צריכים לקבל שיחות מגורמים במשטרה ובמשרדי הממשלה, ולחבור יחד לבניית היערכות מיטבית לחג בכלל ובכל הקשור לתפילות באל-אקצא בפרט. הרחקת גורמים מלהיטים מימין ומשמאל מהשטח ומהעיר העתיקה קריטית כדי לעבור את החודש הזה בשלום. וכל מי שמתפתה להיות צודק, שיקרא רגע שוב את דוח ועדת אור.

על אף הקושי, ניתן גם לנהל שיח משמעותי עם הצד הפלסטיני בגדה המערבית. באופן ישיר או באופן עקיף, באמצעות מדינות מתווכות ולקבוע מכסות וקריטריונים מקובלים ומשותפים לכניסת מתפללים להר. ובעיקר, הצעד הכי חשוב – הוא לדבר פחות ולעשות יותר. פחות אמירות מתלהמות של אישי ציבור שמצוטטים מכל עבר בכל רחבי העולם אחר כך. פחות עימותים ישירים עם באי העיר העתיקה ובעיקר שמירה על "אדמה קרה". בלי סיורי "שופוני" של שרים על ההר או בשער שכם, בלי המצאות חדשות בדיוק בחודש הכי חם בשנה בתוך המלחמה הכי נוראית בתולדותינו. זה לא הזמן למשחקים.

נבחרי הציבור, עליכם להפגין כעת אחריות מרבית. תעשו בשקט. תכילו, תכלילו, תדברו באופן ישיר למנהיגות ערבית מקומית, לא לבייס המתעתע דרך העיתונות בעברית. תנו לנו רוגע. יש לנו 134 שבויים לפדות, אנחנו לא צריכות עוד חזית.

צילום תמונת הכותרת: מנהלת הר הבית

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

חיילות המועמדות לתפקיד תצפיתניות מסרבות להתגייס לתפקיד והן נכנסו לכלא במעמד גיוסן. כתבת המשך למעצרן של חיילות מפי נ', שפנתה אלינו בעקבות הכתבה הקודמת. על תנאי המעצר והסירוב לשרת בתפקיד אך לא לכולן זה מתאפשר. נ' התחילה את ההכשרה למרות שהיא זכאי לתנאי שירות קרובים לבית.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.