Reading Time: 3 minutes

הפטריארכיה והתקשורת: הסיפור של תחקיר "המקור"

תחקיר "המקור" בעניינו של שולי רנד אולי "זיכה" אותו לכאורה, אבל הזיק לקרב באלימות כלפי נשים. פעולות "המקור", החל מבחירת נושאי התחקירים, דרך העדויות המוצגות ועד עיצוב הנרטיב, הם שיעור בתקשורת שמשמרת את תרבות האונס
Reading Time: 3 minutes

מאת: גליה אנג'ל, סגנית מנהלת "הלובי למלחמה באלימות מינית"

לפני כשבועיים שודר תחקיר על שולי רנד בתכנית "המקור" בחדשות 13. אגיד מראש שאין לי מושג מה קרה בין שולי רנד לאשתו לשעבר, והתחקיר הלא קוהרנטי הזה לא הבהיר דבר בנושא. לכן לא אדבר על מהי ה"אמת" בפרשה.

אדבר על משהו שבעיני הוא חמור: תפקיד התחקיר בהקשרים רחבים יותר. כיצד התחקיר עצמו, יוצריו והערוץ המשדר – כולם משקפים ומשמרים מציאות ישראלית מתמשכת של אלימות כלפי נשים.

טקטיקת התעללות כראיית הזהב 

תזכורת, בשנת 2016 שנים הזמר שולי רנד הואשם והודה בגרימת חבלה ברשלנות כלפי אשתו. כעת, ארבע שנים לאחר מכן, בחסות תחקיר של "המקור", רנד חזר בו. הוא טען שהאלימות הכלכלית, הנפשית והפיזית במשק הבית הגיעה מצידה של אשתו לשעבר וכוונה אליו.

אבל הוא לא רק טען כך, אלא הציג גם את ראיית הזהב: הקלטה שלה אומרת על עצמה שיש לה כישרון להרס. לא מדובר בראיון ישיר איתה, ואין גם תגובה שלה על הטיעונים שלו.

הקלטה כזו עשויה שלא להיות אירוע תמים שהתרחש "במקרה". אני לא יודעת אם אתן מכירות את הטקטיקה של לצלם או להקליט נשים בתוך מערכת יחסים מתעללת, אבל זה קורה. גברים מתעללים מייצרים סערה בבית ואז מקליטים את התגובה של האישה. לאחר מכן הם מראים לנשים את התגובות שלהן, כאילו נולדו יש מאין, ומשתמשים בהן כהוכחה באותות ובמופתים: את האלימה. את המשוגעת.

אולי זה לא המצב פה, אין לי דרך לדעת, אבל מי שהייתה שם מבינה כמה זה מערער ואפקטיבי להחריד. עד כאן הספק האישי שאני מטילה במידת האמינות של ה"ראייה המכריעה" שהציגו בתחקיר. אבל אמיתי או ערוך ומבוים: ראיית הזהב השיגה את מטרתה. ושם תחקיר "המקור" נכנס למחוזות בעייתיים הרבה יותר.

האורגזמה המחשבתית של הגבר המכה  

המטרה של תחקיר כזה היא לא רק לנקות את שמו של רנד. המטרה, כמו בכל תכנית תחקירים טובה, היא להעלות מודעות לסוגיה חברתית רחבה יותר מהמקרה הספציפי. במקרה הזה, הסוגיה היא זו שרבים בציבור יסכימו שהיא הבעיה החברתית שלנו, ב-ה' הידיעה הסרקסטית: אלימות נשים נגד גברים.

כמו התחקיר על תלונות שווא, כך התחקיר על הגבר שהואשם על לא עוול בכפו מתייחס לאחוזים מועטים מכלל מקרי האלימות כלפי נשים, כפי שהוכיחו לאורך שנים סטטיסטיקות בארץ ובעולם. זה שיקוף של שבריר מציאות באלף מראות, שמקבל תהודה ועוצמה יותר מאשר הידיעות הכתובות על רצח נשים, שמתחדשות ומתרבות מדי שבוע.

אני לא יודעת כמה גברים אלימים יצא לכן להכיר, אבל אלו שאני הכרתי אישית או דרך חברות ובנות משפחה (והם לא מעטים) כולם מתאפיינים במספר תכונות דומות. או כמו שאני וחברה קוראות לזה, הם כולם קראו את אותו ספר. המאפיינים הברורים ביותר הם אגוצנטריות והתקרבנות.

גברים אלימים חיים במציאות אלטרנטיבית שבה הם קורבן, וכך הם מצדיקים לעצמם את האלימות שהם מפעילים כלפי אחרות. גברים אלימים בהמוניהם ראו את התחקיר על שולי רנד.  ברגע שהנרטיב הזה הופיע על המסך (וללא קשר לאמת שהיא, כאמור, לא ידועה לנו), הוא שיקף להם את עצמם, בדיוק כמו כל דבר אחר בחיים שלהם. אגוצנטריים, כבר אמרתי?

מתוך התגובות לכתבה ב- ynet על רצח מאיה ווישניאק

 

על מסך הטלוויזיה ובחסות חברת החדשות, גברים תוקפנים רואים תמונות של אישה חבולה ומיד לאחר מכן את רנד שמסביר שסימני החניקה האלה, או האף השבור, הם תוצאה של הגנה עצמית שנאלץ להפעיל כנגד האלימות מצד האישה שמולו. וקליק! הגרסא הזו מתאימה לגברים הצופים בול לנרטיב העצמי הקורבני.

זו לא הפעם הראשונה שרביב דרוקר בחר להציג את זווית הראייה הזו. הוא הקדיש תכנית שלמה זיכוי שמו של נמרוד ברנע, לאחר שהואשם בהטרדה מינית. וכל אותו הזמן הציג את תנועת MeToo# כקשורה לנשים בלתי רציונליות, שמגזימות עם התלונות שלהן על תקיפה מינית. לכתבה המלאה לחצו כאן

כשצפיתי בתחקיר היה לי ברור איזו אורגזמה מחשבתית חווה הגבר המכה הממוצע מהשתקפות כל כך צדקת שלו עצמו. הנה ההוכחה שלו שגם אם יש סימנים כחולים זה נעשה כי לא הייתה ברירה, או בטעות. ובכלל, מי שאחראית כאן זו היא, שעשתה את זה לעצמה: אם לא פיזית, אז ביצירת הגירוי שהביא למכות. הסיפורים וההצדקות שלהם לא נגמרים. לא ניתן בכלל להתמודד איתם. תמיד יהיה הסבר ותמיד היא זו שהביאה את האלימות על עצמה ועליו.

מתוך תגובות לכתבה ב- ynet על הרצח של מאיה ווישניאק

בטוקבקים הם כותבים "תבדקו טוב, למקרה שהגיע לה, כמו במקרה של שולי רנד"

זו לא הפעם הראשונה שרביב דרוקר בחר להציג את זווית הראייה הזו. הוא הקדיש תכנית שלמה זיכוי שמו של נמרוד ברנע, לאחר שהואשם בהטרדה מינית. וכל אותו הזמן הציג את תנועת MeToo# כקשורה לנשים בלתי רציונליות, שמגזימות עם התלונות שלהן על תקיפה מינית. לכתבה המלאה לחצו כאן

התחקיר של "המקור" מתיישב על תפיסות מיזוגניות, שקיימות א-פריורית לו, ומחזק אותן.  אלו ההשקפות שלא הושפעו מאף דיווח או סטטיסטיקה על אלימות כלפי נשים. שייכות לאלו שתמיד טענו ותמיד יטענו כי התופעה לא קיימת, מוגזמת, או באשמת הקורבן.

התחקיר של "המקור" כל כך מוצלח כי הוא מצמיח שורשים לטענות המיזוגניות שמחפשות עוגנים. זו גם הסיבה שהתחקיר הזה כל כך חסר אחריות. כי הנה אנחנו, עכשיו, בשבוע בו נרצחה עוד אישה צעירה, מאיה ווישניאק בת ה-22 מרמת גן. ומהן התגובות לרצח? החלאות יצאו מהחורים והשתמשו בתחקיר על שולי רנד ככתב הגנה לבחור שרצח בחורה.

בטוקבקים הם כותבים "תבדקו טוב טוב, למקרה שהגיע לה, כמו במקרה של שולי רנד".

לכתבות נוספות בנושא אלימות מגדרית לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: צילום מסך מתכנית "המקור" בחדשות 13 תמונות של תגובות: נלקחו מהטוקבקים לכתבה בווינט

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Avatar
    דפנה

    הדהדת את המחשבות שלי. תודה.

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

הומלסית פוליטית: על פוליטיקה פמיניסטית קווירית

Reading Time: 5 minutes הפוליטיקה הגברית המסורתית כולאת אותנו בזהויות פוליטיות שכובשות אותנו ודורשות ויתורים. פוליטיקה פמיניסטית קווירית יכולה להרשות לנו תנועה בעמדות ובזהויות הפוליטיות שלנו, כזאת שמתאימה למציאות מורכבת ויכולה גם לקדם פוליטיקאיות ופוליטיקה של נשים

יום המאבק באלימות כלפי נשים: למה לפעול אם אפשר לדבר?

Reading Time: 3 minutes יום המאבק באלימות כלפי נשים 2020 אפשר לנו להשתתף במגוון פאנלים, כנסים, מפגנים, ולהיחשף לתכנים שיעוררו מודעות. אבל כבר שנים שהמודעות הגוברת לא ממגרת את התופעה. מה כן יכול לעזור לנו להיאבק באלימות שמופנית לנשים?

יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן: המירה את הכסף לצמיד זהב ונסעה

Reading Time: 3 minutes טוני גדלה בקהילה היהודית באלכסנדריה, חלמה להגיע לישראל, והצטרפה למחתרת הציונית. לאחר כט בנובמבר ארצות ערב פנו כנגד היהודים, והיא מצאה עצמה "מזרחית" בישראל. ביום לציון יציאת יהודי ארצות ערב ואיראן, זהו סיפורה