מאת: שירי כהן
אתם יושבים? התחלנו.
רביב דרוקר וברוך קרא פותחים את תכניתם במשפט "אני פמיניסט, אבל…", ככה כדי שכולנו נירגע, ואז מגיעה הטענה שהם מתכוונים להוכיח לאורך התחקיר:
"תוך כמה ימים.. הוא (נמרוד ברנע) הפך לחלאה, אנס סדרתי. כל זה על בסיס כלום".
בבסיסו של התחקיר עומדות שתי טענות: הראשונה, נמרוד ברנע לא עשה כלום (כמובן כי לשכב עם נערה בת 18 כשהיא מסטולה, עייפה ולא בהכרח מודעת לסיטואציה זה כמובן מ"כלום") והשניה, שחייו של ברנע נהרסו.
משם, אוחזים העיתונאים בבקבוקון המשקה ובחתיכת העוגה של אליס בארץ הפלאות ומאכילים בהן את העובדות כרצונם, על מנת שאנחנו, הצופים, נגיע למסקנות המתבקשות.
אלישבע פלדמן, אישה שנמרוד ברנע היה איתה בקשר מיני ממושך, טוענת בפניו שהוא פגע בה. היא בוחרת במילים "כל מיני דברים שהיו בקשר שלנו הפריעו לי", הציטוט הזה מוגדל עכשיו וגם יורחב ויעוות בהמשך, כדי שכולנו נקבל את הרושם שלא נעים לה עם העובדה שהיא שכבה איתו בלי שהם היו בקשר – אז היא המציאה עליו דברים.
דקות לאחר מכן אנחנו מגלות את התלונה האמיתית: "מה שניסית לגרום לי לעשות עם חבר שלך לא היה מתוך הסכמה ורצון".
פאוזה. נמרוד המום. איך יכול להיות שנטענות נגדו טענות כה חמורות? סליחה, "הכי חמורות שאפשר"! קאט, בכי של בת הזוג של ברנע. תעלולים להשגת אפקט הרגש הרצוי.
בחזרה לפלדמן, שבהתכתבות העבר היא מטיחה בברנע שהיא המשיכה לשכב איתו נגד רצונה, בגלל הכריזמטיות שלו. היא שואלת אותו אם הוא זוכר את הסיטואציה המדוברת, הוא טוען שלא. אנחנו, כמובן, צריכים להבין מזה שמדובר בהמצאה.
קאט – הסבר קצר על מקורותיה של תנועת MeToo.
האם הבנתם, צופים יקרים, את מהות תלונתה של פלדמן? לא. גם אני לא. גם דרוקר, כך נראה, לא ממש הבין. הוא היה עסוק בהסברים שמדובר ב"כלום". בהמשך, אנחנו מבינים שפלדמן הייתה שיכורה. אם היא שיכורה, היא לא יכולה לת הסכמה חופשית וגם – היא לא יכולה לתת עדות רציפה של מה שהיה. והנה עוד מקרה שזועק פגיעה, אך לא יתפתח לכדי תיק במשטרה או יסגר מהר מאד, מחוסר ראיות.
כאן כמובן, יקפצו האנשים מן הישוב להגיד "הנה, תלונות נסגרות, כנראה שהיא המציאה". ובכן, חוסר בראיות הוא לא חוסר אשמה. פלדמן נשברה בשלב מאד מוקדם של התהליך. נפגעות אחרות נשברות עוד לפני כן ולא מגישות שום תלונה.
קאט! נמרוד האצילי לא מיצה עם פלדמן את הדין על הוצאת דיבה. (או שאולי הוא הבין שבבית המשפט, הוא עלול שלא להצטייר כגיבור אולטימטיבי). כמובן, אף אחד לא יספר לנו שהוא תבע את פלדמן על סך 300,000 ש"ח.
אך רק רגע. ישנן עוד שלוש תלונות נוספות. הרשת גועשת, המרחבים הפמיניסטיים סוערים ושמו של ברנע עולה שוב ושוב בצירוף תהיות על תפקידו (עוזרו האישי של אילן גילאון) והמתנה עצבנית לתגובה של ראשות מרצ. פלדמן מסירה את תלונתה. לא כי המקרה לא התרחש, אלא כי המושג "אנס סדרתי" לא נכון בעיניה למקרה.
אך האם מהרגע שפלדמן הסירה את תלונתה כולנו צריכות וצריכים להתנצל ולסגת? התשובה היא לא. ישנן עוד שלוש תלונות. אך דרוקר, בתחקירו, מתחיל במסע הפרכות:
הוא מציג את יתר התלונות כשמועות ותו לא. כאילו מדובר בעובדה מוגמרת ולא בדעתו האישית. הוא לא מוכיח שמדובר בשמועות, הוא מוסיף מוזיקה דרמטית וקריינות חריפה. אך לעיני הצופה לא הוצגו שום עובדות שמוכיחות שאכן מדובר ב"תלונות שווא". מלבד, כמובן, עמדתו ה"רציונלית" של דרוקר. עיתונאי בכיר, מוכר ומוערך.
ואז זה מתחיל, "צצה תלונה שניה". כאילו התלונות מגיעות בגלל התנגשות כימית של פוסטים ומולקולות של חמצן, כתופעה של תנועת MeToo. השרשרת הסיבתית של 'נמרוד ברנע פגע באישה נוספת ולכן אישה נוספת התלוננה' נעלמה לחלוטין מעיניו ה"רציונליות" של דרוקר.
במשך דקות ארוכות מדגים התחקיר כיצד "צצות" תלונות נוספות. כשנבין שמדובר בתלונות אמיתיות, של נשים אמיתיות, עם פנים, רגשות ואנושיות, נבין את זה בתוספת של "זה שום דבר", מפי פמיניסטית תורנית.
בהמשך, מהכיוון השני, מנסה התחקיר להפריך את התלונות אחת אחת, כחוסר הבנה של הסיטואציה, של המתלוננות עצמן. למשל, על פי תלונתה של אורלי (שם בדוי), כשהיא ניסתה לצאת מתא שירותים, דחף אותה ברנע פנימה וניסה להפשיט אותה ולנשק אותה.
באופן אישי, אשמח לספר לכם כמה חוויה כזו היא "כלום". אך בנתיים, אציג לכם את ההפרכה הלוגית המצוינת של דרוקר: ברנע מודיע מול המצלמה ש"היה מגע מיני בהסכמה". אה, אוקיי. אם כך, אורלי כנראה משקרת.
על התלונה השלישית אנחנו לא שומעים בכלל (הרי הודיעו לנו שזו שמועה בלבד) והנה מגיעה התלונה הרביעית.
אמנם עד לפני רגע דיברו עליה כעל שמועה מוחלטת, אבל הנה ברנע מגיע להפריך את ההאשמות: "תנוח דעתך, היא הייתה בגירה", הוא אומר. והסיטואציה: ברנע היה בן שלושים, היא הייתה בת 18. מסטולה, עייפה. חסרת שליטה. היא מוצאת את עצמה עם ברנע במיטה. איך? את זה התחקיר לא מברר.
התחקיר לא שואל את עצמו כיצד מוצא עצמו ברנע במגע מיני (ולא בפעם היחידה) עם אישה שנמצאת בהכרה לא מלאה. התחקיר כן דואג לצייר את אותה נפגעת כבחורה צעירה אחרי לילה לא מוצלח, שהתעשתה בבוקר והתביישה במעשיה. כי הרי, להיות גם אישה וגם יצור מיני, זה הדבר המביש ולא, נניח, העובדה שנוצלת, לכאורה, תחת השפעת סמים.
ואם נותר לכם איזהשהו סימן שאלה, הרי לכם ד"ר אורית קמיר: אישה מרתקת עם עמדה מורכבת, כמובן בניגוד ליתר הנשים שמונעות אך ורק מרגש. היא כאן כדי להסביר שלא קרה כלום ושהיא חוששת מאד מהמקום אליו אנחנו הולכים שהרי בסוף אנשים יחששו להתנשק.
דרוקר מסלף את מה שאמרה המתלוננת, ומסכם אותה ב"הוא תמרן אותי" ו"נשים נפגעות מגברים" כדי שתוכל קמיר להגיד "הפמיניזם החדש הוא מלחמת נשים נגד כלל הגברים", ושוב פעם "כלום". הפמיניסטית ה'אמיתית' אמרה שאין תקיפות מיניות, אתם משוחררים.
אחרי נקיטת עמדה כלשהי מול זנדברג ורוזין (לצערי לסנגר על פוליטיקאיות זו כוס תה שלא נלגום ממנה בפוסט הזה), מהדהדים לנו שוב ושוב: זה פחד אלוהים לעמוד לצד גברים בעידן הזה, "זה הזמן לעבור למחשבה יותר אחראית ובוגרת", ויצא המרצע מן השק.
דרוקר הוא לא "בעד MeToo", דרוקר הוא גבר בגיל העמידה שחושב שנשים הן יצורים בלתי רציונאליים, שתלונות על תקיפה מינית הן הדרך שלנו לנסות להשיב את הכבוד האבוד שלנו על זה שנתנו לגבר לגעת בגופנו, שהוא כמובן המהות שלנו כולה.
סיכום עם בונוסים:
הכרנו שלוש תלונות על נמרוד ברנע:
1. הוא גרם לאלישבע פלדמן לשכב עם גבר אחר כשהיא שיכורה ומעולפת.
2. הוא דחף אישה לשירותים וניסה לנשק ולהפשיט אותה (ככל הנראה גם היא היתה שיכורה), היא הצליחה להתחמק.
3. כשהיה בן 30, הוא קיים מגע מיני עם בחורה בת 18 כשהיא מסטולה ועייפה מכדי להיות מודעת למעשים שלה.
-
אלישבע פלדמן חזרה בה מתהליך התלונה, היא מעולם לא אמרה שהיא שיקרה.
-
למען האמת, יש תצהיר של אותו גבר שאיתו היא שכבה, שמגבה את הגרסה שלה, לא של ברנע. תצהיר שכמובן, לא היה חשוב מספיק כדי להישמע בתחקיר או שמא, לא הסתדר עם הטענות על "תלונות שווא".
אז את הטענה הראשונה, "נמרוד ברנע לא עשה כלום", אני מקווה שסגרנו. יש הסתברות שנמרוד ברנע חף מפשע (זה הזמן לזמר את הפזמון "הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו", שאיכשהו מגיע רק כשבבתים של השיר יש תלונות על עבירות מין), אבל כלום? לא הייתי אומרת, גם אתם לא הייתם קוראים לזה כלום אם דרוקר לא היה עושה לכם BBC.
לטענה השנייה נגיב בחיוך מריר, ששמור לנו במקרר ממש למקרים כאלה, כשנאמר על מישהו שהיה במרצ ועכשיו הוא כבר לא במרצ -ש"נהרסו לו החיים".
כשאנחנו שומעות "נהרסו לה החיים" אנחנו חושבות על אשפוז פסיכיאטרי לכל החיים, סמים קשים, התאבדות… פחות על גרפיטי מחוץ לבית ו"בת הזוג שלי (פאוזה כדי לבלוע רוק בדרמטיות) עזרה לי".
סליחה על חוסר האמפתיה כלפי ברנע, אני בטוחה שהוא באמת סבל, אך הטענה שאומרת שצריך מאד מאד להיזהר (לחשוב "לאט ובאחריות", נכון דרוקר?) לבל נהרוס למישהו את השם, היא פשוט דרך יפה להגיד שיש מי ששווה פחות ומי ששווה יותר, שאם תיפול שערה מראשו של גבר עדיף לוותר על כל המאבק של הנשים, ושימשיכו להיאנס.
אז אם לסכם בכנות, באמת חשבתי שזה יהיה תחקיר שיביך אותי. שיגרום לי להגיד "כן, הרשויות לא מתפקדות וזה מה שקורה כשהרשת החברתית צריכה לקחת את החוק לידיים". במקום זה גיליתי שהקרבן שהם הצליחו למצוא הוא פוגע סדרתי, שאולי הרשת החברתית צריכה להמשיך לשמש ככלב שמירה.
8 תגובות
לכותב התצהיר קוראים דרור.
אומנם טוב שביקרתם את דרוקר, אבל אפילו הוא יותר טוב ממכן… אתן פמיניסטיות לכאורה שמגינות על פוגע מיני ושמשקרות לגבי…למה אתן מתייחסות לכותב התצהיר כסתם עד, ולמה אתן טוענות ששכבתי איתו (הוא ניצל אותי מינית אבל לא עמד לו מספיק על מנת לחדור)? ועוד קוראות לזה לשכב ולא אונס…
תתביישו לכן…