Reading Time: 5 minutes הפסיכולוגיה המסורתית ממוקדת במציאות הפנימית ובקבלתה, ופחות בעוולות החברתיות במציאות החיצונית. התוצאה? הפרדה מלאכותית בין הפסיכולוגי לחברתי בחדר הטיפולים, והימנעות מאקטיביזם מחוץ לחדר. המחירים? משפיעים על המטופלות, על התחום, ועל תנאי העבודה. הגיע הזמן לשינוי

Reading Time: 12 minutes השיטה פשוטה – הם קודם כל מפצלים בין המפגינים. מרחוק אנחנו רואות אימהות אחרות, אנחנו מקוות שזה עוזר. כמה דקות אחר כך הן מופיעות עם עיניים אדומות ומספרות שהפעם, האלימות הופנתה גם אליהן.

Reading Time: 3 minutes רוזה פארקס, ויקי כנפו, נאדיה מוראד: ההיסטוריה רצופה בסיפורים על נשים שיצאו מהבית, עשו את מה ש"אסור", ושינו את העולם. קורונה, רמזור אדום, מחאות וציצי: הנשים האלו מוכיחות לנו למה שווה (לשים מסיכה) ולצאת להפגין.

Reading Time: 2 minutes הצעירה שחשפה את שדיה בהפגנה למול הכנסת סבלה מביקורת ציבורית בגין ביזוי סמל המדינה. אבל לחשיפת החזה כביטוי למחאה נשית יש תקדימים במסורת היהודית, ובזכותם אנחנו פה. סיפורה של בת הכהן הגדול מתתיהו, ושל כולנו.

Reading Time: 3 minutes אקטיביסטיות, כמו "נשים עושות שלום", עובדות למעננו ולא רואות תוצאות מיידיות. "קבוצת שש הנקודות" נותנת תקווה: סיפור של אצילות אנגליות שקידמו את מעמד הנשים. והמסקנה? בישראל ובבריטניה: הזמן למחאת נשים הוא תמיד עכשיו

Reading Time: 4 minutes איך קרה שבשירת המחאה בישראל לא היה ייצוג נשי במשך שנים? איך היפ-הופ נשי לוקח חלק במחאה הפמיניסטית בישראל ובכלל? ומה החלק שלנו בזה? (התשובה פשוטה, להאזין)

Reading Time: 3 minutes מאת: אסנת ברתור אחד משירי המחאה הראשונים ששמעתי בילדותי היה שירו של פיט סיגר  child Hiroshima . אני הייתי בת חמש, הילדה שבשיר היתה בת שבע ושוב ושוב, אין ספור פעמים, ליוויתי אותה במותה: in Hiroshima long