במבט פנימה: המחיר של פסיכולוגיה שמנותקת מהמציאות החיצונית

הפסיכולוגיה המסורתית ממוקדת במציאות הפנימית ובקבלתה, ופחות בעוולות החברתיות במציאות החיצונית. התוצאה? הפרדה מלאכותית בין הפסיכולוגי לחברתי בחדר הטיפולים, והימנעות מאקטיביזם מחוץ לחדר. המחירים? משפיעים על המטופלות, על התחום, ועל תנאי העבודה. הגיע הזמן לשינוי

בעקבות האימהות – יומן מסע

השיטה פשוטה – הם קודם כל מפצלים בין המפגינים. מרחוק אנחנו רואות אימהות אחרות, אנחנו מקוות שזה עוזר. כמה דקות אחר כך הן מופיעות עם עיניים אדומות ומספרות שהפעם, האלימות הופנתה גם אליהן.

כשאישה אחת מעזה: ויקי כנפו ונאדיה מוראד רלוונטיות מתמיד

רוזה פארקס, ויקי כנפו, נאדיה מוראד: ההיסטוריה רצופה בסיפורים על נשים שיצאו מהבית, עשו את מה ש"אסור", ושינו את העולם. קורונה, רמזור אדום, מחאות וציצי: הנשים האלו מוכיחות לנו למה שווה (לשים מסיכה) ולצאת להפגין.

בימים ההם בזמן הזה: חשיפת שדיים ומרד נשי במסורת היהודית

הצעירה שחשפה את שדיה בהפגנה למול הכנסת סבלה מביקורת ציבורית בגין ביזוי סמל המדינה. אבל לחשיפת החזה כביטוי למחאה נשית יש תקדימים במסורת היהודית, ובזכותם אנחנו פה. סיפורה של בת הכהן הגדול מתתיהו, ושל כולנו.

לומדות מהבריטיות: שש הנקודות להצלחת מחאת הנשים

אקטיביסטיות, כמו "נשים עושות שלום", עובדות למעננו ולא רואות תוצאות מיידיות. "קבוצת שש הנקודות" נותנת תקווה: סיפור של אצילות אנגליות שקידמו את מעמד הנשים. והמסקנה? בישראל ובבריטניה: הזמן למחאת נשים הוא תמיד עכשיו

מולכם עומדת האחת אבל לא היחידה: נשים בהיפ הופ הישראלי

איך קרה שבשירת המחאה בישראל לא היה ייצוג נשי במשך שנים? איך היפ-הופ נשי לוקח חלק במחאה הפמיניסטית בישראל ובכלל? ומה החלק שלנו בזה? (התשובה פשוטה, להאזין)

לוקחות אוויר, שרות מחאה

מאת: אסנת ברתור אחד משירי המחאה הראשונים ששמעתי בילדותי היה שירו של פיט סיגר  child Hiroshima . אני הייתי בת חמש, הילדה שבשיר היתה בת שבע ושוב ושוב, אין ספור פעמים, ליוויתי אותה במותה: in Hiroshima long ago I'm only seven although I died. רק לא מזמן, כשנולד הרעיון להעלות מופע נשי של שירי מחאה וחזרתי […]