יש פרקטיקות בשיח, ברשתות החברתיות ובתקשורת, שאני מכנה "התשת פמיניסטיות כמנגנון פטריארכלי". ניתן להחליף את המילה "פמיניסטיות" בלה"טבים/ות, מזרחים/ות, פעילים/ות נגד גזענות, ואקטיביסטים/ות באופן כללי.
איך זה נראה? הכנתי עבורכם את המדריך, הכולל שמונה (וחצי) שיטות מרכזיות להתיש את הפמיניסטיות ברשת:
התשת פמיניסטיות #1: וואטאבאוטיזם, או "אבל למה את יוצאת נגד רצח נשים ולא פועלת למען זכויות דובי הקואלה באוסטרליה?"
וואטאבאוטיזם נשמע ככה: "אבל מה עם…" ("what about"), "אבל למה את לא יוצאת נגד…". במקום להתייחס לטענות ענייניות שאת מעלה, שימוש בפרקטיקה של וואטאבאוטיזם נועד להסיט את הדיון למחוזות אחרים. בהם, למשל, תיאלצי להתגונן ולהדוף טענות על כך שאת מוחה נגד רצח נשים אבל לא פועלת למען זכויות דובי הקואלה באוסטרליה, שזה לא פחות חשוב. צביעות!!!!
התשת פמיניסטיות #2: #לא_כל_הגברים, או "אני דווקא לא אנסתי אף אחת היום, אז אין דבר כזה תרבות האונס"
מדובר בניסיון להסיט את הדיון מהכלל אל הפרט, ומהפוליטי אל האישי. פרקטיקה זו עוזרת להתיש את הפמיניסטיות בעזרת שימוש בדוגמאות פרסונליות כגון "אני דווקא לא נתקלתי בתופעה שאת מדברת עליה", או "אני דווקא מכיר מישהי שלא הוטרדה מינית", או "אני דווקא לא אנסתי אף אחת היום" (כל הכבוד! המשאית עם המדליות מחכה למטה).
גברים רבים נעלבים מהשיח על אלימות נגד נשים, כי הם באמת לא אלימים. אבל כשאתה מדבר רק על העלבון שלך, אתה מסיט את הדיון מהנושא החשוב באמת: אלימות נגד נשים. כי אתה אולי לא אנס פוטנציאלי, אבל כל אישה היא קורבן פוטנציאלי. על זה אני אומרת: It's not about you. השאלה פה היא לא האם כל הגברים כן או לא, או אם אתה הטרדת או לא, או האם אתה נתקלת בתופעה או לא.
כשמדברות על "תרבות האונס" המטרה היא לא להפנות אצבע מאשימה כלפי כל הגברים באשר הם, אלא לדבר על תופעה חברתית; להאיר את יחסי כוחות והקשרים חברתיים ותרבותיים שמאפשרים מעשי אונס, תקיפה, הטרדה והחפצה של נשים.
התשת פמיניסטיות #3: אדם נשך כלב, או "אבל יש גם גברים מוכים, אז אי אפשר לדבר רק על תופעה של אלימות כלפי נשים"
השיטה כאן היא הסטת הדיון מהדוגמא הקונקרטית למחוזות היפותטיים, תוך שימוש בדוגמאות אזוטריות מז'אנר ה"אדם נשך כלב".
כן, היפותטית יכול להיות עולם בו קיימת סימטריה מדומיינת בין נשים וגברים, ובו ממנים אישה לעמוד בראש הועדה לקידום זכויות הגבר. אבל בעולם האמיתי זה לא יקרה. כי אין ועדה כזאת. כי לא צריך אחת. היא יכולה להתקיים רק בעולם היפותטי בו לא קיימים ההקשרים ויחסי הכוחות שקיימים בעולם האמיתי שלנו.
וכן, יש גם נשים אלימות, ויכול להיות מקרה של אלימות במשפחה מצידה של האישה נגד הגבר. אבל אין מגפה חברתית של אלימות נגד גברים ושל רצח של גברים על-ידי בנות זוגם.
כשאתם מסיטים את הדיון למקום היפותטי,לפעמים זה לא נעשה מכוונה רעה או מתוך ניסיון להשתיק, אלא מרצון אמיתי לדון בנושא. אבל אתם שוכחים שעבורכם זה אולי דיון תאורטי ואינטלקטואלי, בעוד שעבור רבות מאיתנו מדובר בחיים עצמם.
התשת פמיניסטיות #4: תוכיחי לי, או: "אני לא יודע להשתמש בגוגל"
זו אסטרטגיית "להתיש את הפמיניסטיות" לפיה אם את מעלה טענה כלשהי, מוכרת, מבוססת ומוכחת אמפירית ככל שתהיה: חובת ההוכחה עלייך.
זה הגיוני שאם את טוענת משהו כדאי שזה יהיה נכון ומבוסס על נתונים. אבל יש מידה של חוצפה לדרוש מנשים (או מזרחים, או להטבים, נו הבנתם) לעשות את העבודה וללמד אתכם את הנושא מאפס.
יופי תירוש קראה לזה "הסגברה הפוכה": פרקטיקה שבה גברים גורמים לנשים/אקטיביסטים לעבוד עבורם, להסביר להם, ללמד אותם את הנושא מהתחלה. כאילו שאין גוגל, או שנים של מחקר ועשייה בתחומים האלו.
אתה אולי פתית שלג ייחודי שבא בפעם הראשונה לנהל דיון אינטלקטואלי בנושא, אבל אקטיביזם אין פירושו לשכנע חמש מאות אנשים, כל אחד בנפרד, להאיר את עיניהם ולספק להם נתונים. עבורכם זה אולי שיעור בדיבייט, עבורנו זה החיים עצמם. שוב, אין פה סימטריה.
אז תואילו ללמוד את הנושא לפני הדיון, כי אנחנו לא באותו שלב התפתחותי. אתם אולי הגעתם עכשיו ונחשפים לנושא לראשונה, אבל עבורנו זה כבר הויכוח ה-300 (השנה) בנושא זכות האישה על גופה, הדרת נשים מהמרחב הציבורי, או אלימות נגד נשים.
אני לא הולכת להביא לכם נתונים שיוכיחו את קיומן של התופעות האלו, כמו שאני לא הולכת להוכיח לכם שכדור הארץ הוא עגול. הזמן שלי יקר, אתם לא משלמים לי עליו, ולא אבזבז אותו בלהסביר את מה שאפשר למצוא די בקלות בגוגל. חושבים שאני טועה, בנושא שאני, כאמור, מומחית בו? לגיטימי. יכול להיות. חובת ההוכחה היא עליך.
https://www.facebook.com/politicallycorret/posts/1357418777652501/
התשת פמיניסטיות #4.5: אבל למה את מתעצבנת, או "פמיניסטיות לא נחמדות"
אסטרטגיית משנה שנלווית לסעיף הקודם היא שכשאישה שולחת מגיבים להשכיל בעצמם אומרים שהיא עצבנית, היסטרית או לא נחמדה.
נראה אתכם נאלצים לחזור פעם אחר פעם על אותן טענות, מבוססות היטב, אגב, בתחום שאתם מומחים בו, מול מישהו שפשוט לא מכיר את הנתונים אבל יש לו דעות. ודעות של גבר הן כידוע אמת אובייקטיבית.
לנו זה קורה כל הזמן, ולכן, אנחנו מאבדות סבלנות, ולפעמים גם מגיבות באופן אמוציונלי, מה שגורם לכם לחזק את התפיסה שאנחנו נשים היסטריות ולא רציונאליות. זה נכון שלפעמים אני לא נחמדה. אבל אולי בעצם אני לא חייבת להיות נחמדה לגברים זרים שתוקפים אותי באינטרנט?
התשת פמיניסטיות #5: בעד ונגד, או "יש שני צדדים לכל מטבע"
עצם הנכונות לנהל דיון "בעד ונגד" בנושא כלשהו נותנת לגיטימציה לצד של ״נגד זכות האישה על גופה״, ״בעד טיפולי המרה״, או "בעד חטיפת ילדי תימן". כאילו שמדובר כאן בשני צדדים שווי ערך, שיש להם לגיטימציה ולטיעונים שלהם יש זכות קיום.
אז זהו, שלא, ואלו דיונים שאני לא מוכנה לקחת חלק בהם יותר.
כשיש צד אחד שמבטל את חופש הבחירה שלך והזכות על גופך, או לחילופין את הזהות המגדרית והנטייה המינית שלך: הוא לא לגיטימי, ואין פה מקום לדיון של בעד ונגד. בדיוק כמו שלא נראה לכם הגיוני לנהל את הדיון של ״אונס – בעד ונגד״, או ״עבדות – בעד ונגד״. יש נושאים שיש בהם רק צד אחד שנכון להיות בו. אז תבחרו באיזה צד אתםן.
התשת פמיניסטיות #6: בשבחי הפלורליזם, או "את פוגעת בחופש הביטוי שלי"
אסטרטגיית "בעד ונגד" היא רק אסטרטגיה אחת מכמה בהן הדובר משתמש בערכים ליברלים כדי להצדיק עמדות חשוכות. ובכן, זכותך לבטא את הדעות האלו מתוקף חופש הביטוי, אבל זה לא אומר שאני חייבת להקשיב להן, או לדון איתך בהן.
אני מוכנה לנהל דיון ולהתמודד עם ביקורת עניינית או נקודתית שמטרתה לפתח שיח. אני שמחה ומעוניינת לשתף פעולה עם דיונים חשובים ומשמעותיים. אבל אני לא מוכנה לדבר עם מי שבאים לריב ולהתנצח, או מגיבים בזלזול ושוללים את קיומם של האפליה, הדיכוי, הגזענות או האלימות.
חופש הביטוי הוא לא פח זבל שאמור להכיל כל דעה, ו"פלורליזם" לא אמור לכלול בתוכו גם עמדות שמבטלות את קיומו של הזולת, בין אם הזולת היא אישה במרחב הציבורי, הומו או טרנסג'נדר.ית.
כך למשל, עם כל הכבוד לפלורליזם, מי שלא רוצה לשמוע שירת נשים, שיואיל נא להדיר את עצמו מהמרחב הציבורי. אף אחת לא תכריח גבר חרדי להקשיב לשירת נשים באוזניות או בביתו הפרטי. הנ"ל, לעומת זאת, הרבה פעמים ירגיש בנוח לדרוש מאישה להתפנות מהמרחב הציבורי כי צריך להתחשב ברגשותיו. שוב: אין סימטריה בין מדיר למודרת (ר' אסטרטגיה #3).
התשת פמיניסטיות #7: האשמה, או: "את משתיקה אנשים"
אסטרטגיה שנלווית לשתיים הקודמות. "השתקה" היא מילה שנזרקת לאוויר מהר מדי בכל דיון עם פמיניסטיות שלא מוכנות להקשיב לדעות החשוכות שלך. מיד יאשימו אותך בהשתקה ויזכירו לך שבתור שמאלנית/ פמיניסטית/ חילונית/ ליברלית/ וואטאבר, את אמורה להיות בעד חופש הביטוי ובעד פלורליזם.
עוד פרקטיקות שנלוות לסירוב לדבר כוללים משפטים כמו "את לא מוכנה לנהל איתי דיון כי אין לך טיעונים מבוססים מספיק", "זה רק מעיד על כך שהטענות שלך חלשות", או "את משכנעת את המשוכנעים, ולא מוכנה לשמוע דעות אחרות".
זה שאני לא מוכנה "לנהל דיון" עם כל מי שהחליט לבוא לריב, לא מעיד על כך שאני טועה, מתקפלת, או משתתקת בפני הטיעונים הכה מאלפים ונכונים שלך. זה בעיקר מעיד על כך שאני לא מוכנה לבזבז את הזמן שלי על כל אידיוט באינטרנט.
מה גם שאם אנחנו לא מסכימים לגבי הנחת היסוד שאנו יוצאות ממנה, שבכלל יש אפליה, דיכוי ואלימות, ככל הנראה שלא נצליח להגיע להסכמות. אלו לא ניואנסים, זאת המהות.
ולסיכום של סעיפים 5-7: אל מול מי שרוצים להתיש את הפמיניסטיות, אני לוקחת לעצמי את החירות להחליט באילו נושאים אני כן ולא מוכנה לנהל דיון. זאת אמירה ערכית, שנובעת מהתפיסה שיש דעות שאני פשוט לא מוכנה להכיל. זו לא "השתקה", זו הצבת גבולות, והשקעה נכונה יותר של האנרגיה והזמן שלי.
התשת פמיניסטיות #8: הסטת אנרגיה, או "תילחמי מולי במקלדת ותגיעי מותשת למאבק האמיתי"
הפרקטיקות האלו הן כאמור מאוד מתישות, סוחטות רגשית ומכעיסות. אבל הבעיה האמיתית היא שהן מצליחות להתיש את הפמיניסטיות, מסיטות את האנרגיה שלנו מלקדם בפועל עניינים כמו זכויות נשים, להט"בים, ועוד.
למה? כי אנחנו מבזבזות זמן בלענות לגברים באינטרנט שגילו עכשיו את הנושא ויש להם דעה. אנחנו צריכות להסביר למה כדאי שאישה תעמוד בראש הועדה לקידום מעמד ה*אישה*, למה טיפולי המרה הם מסוכנים והרסניים, למה גזענות זה לא סבבה, או למה לא אמורים להשוות כל דבר לאונס (היוש, קלמן ליבסקינד).
זה מעכב אותנו, זה מחזיר אותנו אחורה, וזה לא מאפשר להתקדם הלאה מאותם דיונים מעגליים ומתישים. בסופו של דבר, הסטת הדיון, וואטאבאוטיזם, ועוד – אלו עוד פרקטיקות של השתקה. ואנחנו סיימנו לשתוק.
לעוד כתבות על פמיניזם ברשת לחצו כאן
קומיקס מול מחשב: למה את חייבת להרוס, קומיקס הסגברה: נעם רבינוביץ תמונה בראש הכתבה: geralt מאתר Pixabay
2 תגובות
לפני שאני קורא אני יכול לקבוע כי אין דרך להתיש את הפמיניסטיות המקצועיות והאובססיביות ואת צאן מרעיתן.לפחות לא בדור הקרוב.
יופי של מאמר, שימושי גם לפמיניסטים 🙂
עוד נקודה מרגיזה שנתקלתי בה: ״אבל הוא (איבגי/גולן/חיים רמון…) שילם את חובו/לא הורשע/חייו נהרסו… אז עכשיו אסור לו לחזור להתפרנס גם?״
תשובה: זכותו המלאה להתפרנס ולחיות, רק לא בתפקיד ציבורי, מוביל דעה, שזוכה לכבוד והערכה ציבורית וכו׳. אין לאיש זכות להוריד ממנו את אות הקלון ולתת לו לגיטימציה ציבורית.