גלי אלון על החזרת השלום והתקווה למרכז השיח הישראלי

עורכת: שירה סיטון פרידפרטיג

בשנת 1969 מלחמת וייטנאם נמשכה כבר 15 שנים וגבתה את חייהם של מאות אלפים מכל הצדדים הלוחמים, אך עדיין זכתה לתמיכה יחסית נרחבת בקרב הציבור האמריקאי. קולות נגד המלחמה היו מיעוט מובהק, אלא שאז הגיע וודסטוק — פסטיבל של רוקנרול, פרחים, אהבה חופשית ו-LSD. וכך, בעוד ארצות הברית שקועה עמוק בבוץ המלחמה, התקיים הפסטיבל תחת הסיסמה "שלושה ימים של שלום ומוזיקה". נכחו בו כמעט חמש מאות אלף משתתפים והוא שינה את העולם. בימים אלו, כשישראל היא ששקועה עמוק בתוך המלחמה האיומה בתולדותיה, שש נשים צעירות ואמיצות מביאות את וודסטוק לכאן וטוענות כי התקווה היא פעולה ושלום הוא אפשרי.

פסטיבל וודסטוק ההוא היה נקודת מפנה בהיסטוריה העולמית. הוא היה רגע השיא של תנועת הנגד למלחמת וייטנאם ושיאו של תהליך שבו חצי מיליון אנשים קראו במופגן להביא לסיומה של המלחמה, שהוצגה במשך 15 שנים כמלחמת 'אין ברירה'. בזכות פסטיבל וודסטוק נשמעו סופסוף קריאות ההתנגדות למלחמה. בעקבות האירוע גדלה תנועת הנגד בארצות הברית עד שהפכה לקול משמעותי ולשחקן מפתח בסיום המלחמה 10 שנים לאחר מכן.

בתור ילדה היפית שגדלה על הסרט 'שיער' וידעה את כל השירים ממנו בעל פה, תמיד הרגשתי תחושת פספוס והחמצה על כך שמעולם לא אזכה לחוות את וודסטוק. אך יכול להיות שזה עוד לא מאוחר בשבילי, ויותר מזה – אולי זה בדיוק הזמן.

החזרת השלום למרכז השיח

השנה, 55 שנים אחרי אותה נקודת ציון מוזיקלית והיסטורית מעבר להרים ולאוקיינוסים, התקיים בישראל כנס השלום הגדול ביותר מזה עשרות שנים. באותו כנס נכחה אדר שטרן. שם הבריק בה הרעיון, לעשות קאמבק לוודסטוק. "נולד בי החזון", היא מספרת. "אנחנו צריכות להפיק פסטיבל וודסטוק למען השלום, כדי שיהיה לנו מקום להתכנס סביב מוזיקה, אומנות ואופטימיות וכדי להחזיר את המילה שלום למרכז השיח".

עבור הציבור הישראלי המילה שלום הפכה למילה גסה. מאז שנת 1995, עם הסכמי אוסלו ואחריהם, עם רצח רבין, עברה המילה תהליך איטי של פירוק, ואז נטענה במשמעויות חדשות. אם בשנות ה-90 המושג 'שלום' היה סימן להתקדמות ולקריאת מציאות, ובתחילת שנות ה-2000 השלום סימל חוזקה ("שלום שישמור עלינו"), הרי שהיום, המילה 'שלום' נתפסת כשייכת לדור שעדיין לא 'התפכח'. דור חלש, נאיבי.

המגמה הזו הלכה והחריפה (שלא נאמר הקצינה) עם המלחמה הנוכחית עד שהיום, בשיאה של תקופה הנשלטת על ידי נקמה, אלימות ואובדן, המילה 'שלום' נאמרת רק בהקשרים דתיים, אם בכלל.

אולם כעת אדר, ואיתה חמש נשים צעירות נוספות (ומאות פעילים שהצטרפו אליהן לעשייה מאז הקיץ האחרון), מאמינות כי זה הזמן לפירוק הבא של המילה, והטענתה בהקשר חדש. אחרי שנה בתוך המלחמה האיומה והארוכה בתולדות מדינת ישראל הגיע הזמן שהמילה 'שלום' תהיה טעונה במשמעויות של בטחון אמיתי ושקט. את זה הן מתכננות להשיג דרך 'וודסטוק לשלום', אירוע שיתרחש ממש כאן, בישראל, בחודש דצמבר, תחת אותה הסיסמא משנת 1969: "שלושה ימים של שלום ומוזיקה".

האם סוף סוף אוכל להיות ילדת פרחים? לשיר "אקווריוס" בפרהסיה ולקרוא לשלום לא כחלק ממיעוט קטן, הזוי ומוקצה, אלא כחלק מתנועה צעירה, חופשייה ובועטת?

תשוקה מלאת תקווה

בכנס השלום שבו נכחה אדר שטרן, נכחה גם נטע קינד, שאוטוטו תצטרף לצוות היוזם והמקים של וודסטוק לשלום, יחד עם נועה הדר, רויטל מטר, יערה אבני וליאור וולין. באותה תקופה, היא מספרת, היא הייתה כבר עמוק בתוך הייאוש בעקבות המלחמה. "הרגשתי שגם אני וגם הקבוצות החברתיות שלי לא מצליחים להיות פעילים בסיטואציה הזו של המלחמה", היא מספרת. "של סכסוך בכלל ובמיוחד במלחמה עכשיו".

נטע, שפעילה בארגוני שלום, דיאלוג וזכויות אדם כבר מעל לעשור, הרגישה חוסר אונים משווע אל מול המצב הנוכחי. "קטן מידי ומעט מידי", קראה לעשייה הזו אל מול המלחמה המפלצתית.

בחוף הים בנווה ים, שבועות ספורים אחרי הכנס, היא פגשה את אדר שטרן, שסיפרה לה על הרעיון. "היא תפסה אותי ואמרה לי 'בואי נעשה וודסטוק!'", מספרת נטע. "בהתחלה זה נראה לי היפי ומנותק. אני בארגונים רציניים, אנחנו עושים עבודה רצינית והשלום זה לא עניין של מה בכך…" משתפת נטע בתחושה הראשונית שלה. "בואי נגיד שלא התלהבתי". אבל באותו בזמן, פגשה אדר גם את רויטל מטר ויערה אבני, והן דווקא כן התלהבו.

יחד, הן החלו לפתח את הרעיון, לתת מקום לא.נשים שרוצים.ות ומאמינים.ות בשלום. הקבוצה יצרה שוב קשר עם נטע והדביקו גם אותה בתשוקה ליצור מקום מלא תקווה.

חממה לתקווה

כמו שלום, במציאות הנוכחית גם 'תקווה' היא מילה מורכבת. הקושי ליצור אותה והקלות שבה היא אובדת, הופכים אותה לנדירה כמעט כמו נשים במשרדי הממשלה. בתקשורת מתייחסים אליה באירוניה מהולה בזלזול, בעולם האקטיביזם – כמיתוס. מהציבוריות הישראלית היא נעדרת כמעט לחלוטין. "אני עובדת כבר עשור עם א.נשי שלום", מספרת נטע, "אבל אין לנו התלהבות ואין לנו תקווה. פתאום הרגשתי מהחברות האלה, שמדברות בהתלהבות ובתקווה, באיזו רוח של אופטימיות, משהו שלא חוויתי המון זמן".

כך נטע הצטרפה לצוות. "זה היה קודם כל בשבילי", היא אומרת. "הרגשתי שאולי אם אצטרף, משהו באופטימיות קצת ידבק בי ויקל עלי בתוך הייאוש של התקופה הזו". מכאן הכל החל להתגלגל. צעד-צעד נבנה האירוע שבמהרה הפך לתנועה של מאות א.נשים.

איך הצלחתם להקים תנועה שקוראת לשלום, שמפרסמת תקווה, בתוך שיח ציבורי שמתנגד באופן כל כך קיצוני לרעיון הזה?

"אני חושבת שזה שילוב של התקופה שמחייבת אותנו לעשות משהו, יחד עם תחושת חוסר האונים שכל כך מבקשת מענה", אומרת נטע. "השנה הזו הביאה צימאון לעשייה, לדרך פעולה שאנחנו יכולות להזדהות איתה ולהרגיש שהיא נותנת מענה ראוי למציאות הקשה שאנחנו חיים בה. יש הרבה תנועות שלום והפגנות, אבל יש אנשים שמחפשים דרך נוספת לצעוד בה".

לאורך החודשים האחרונים מובילות הנשים הללו תנועה שמשלבת שני עולמות שלכאורה אין ביניהם קשר. 'עולם ההיפים' ועולם האקטיביזם. "אנחנו קוראות לזה חתונה בין העולמות. כל מי שמצטרף מביא משהו מהעולם שלו וזה מייצר תמונה שלמה. יש לנו רוח אבל יש לנו גם ניסיון פרקטי, וזה שילוב מאוד חזק".

למה החלטתם לקרוא לזה 'וודסטוק'?

"חשוב להגיד, אנחנו לא קוראות לזה פסטיבל, כי מבחינתנו זה לא מסיבה", מסבירה נטע. "אנחנו קוראות לזה 'וודסטוק', כי כשהרעיון רק התחיל להתבשל הבנו ש'וודסטוק' כמילה, מסמלת לנו חופש, שלום, אהבה – דרך מוזיקה. 'וודסטוק' בשבילנו זה שילוב של מחאה, תקווה, רוח חדשה וצעירה שיכולה לחלחל ללבבות ולסחוף המונים. וכל זה עובר בתוך מילה אחת. הרגשנו שזה מאוד מדויק. גם אם יש הבדלים בין הוודסטוק שלנו לוודסטוק של אז, הרוח של מוזיקה ואומנות ככלי לשלהב ולאחד לבבות — זו המורשת שאנחנו ממשיכות".

'וודסטוק לשלום' יתקיים בשיטים שבערבה לאורך שלושה ימים, שבמהלכם יתקיימו הופעות חיות של אמנים מוכרים בבמה המרכזית לצד אמני אינדי בבמה נוספת, וכן מתחמי תוכן והשראה שם תהיה אפשרות ללמוד, לדבר, לחקור ולחשוב שלום.

"הרעיון הוא לייצר מסגרת שתאפשר לכל אדם עם רעיון או רצון, להציג אותו ולקרוא לאנשים להצטרף אליו", אומרת נטע. "ישולבו באירוע גם ארגוני שלום קיימים וגם יוזמות חדשות. השאיפה שלנו היא שכל מי שיוצא עם מוטיבציה מוודסטוק, ימצא שם גם הבנה מה לעשות איתה. אני מדמיינת שמהאירוע הזה יוצאות הרבה קבוצות פעולה פרקטיות".

מעל 2000 א.נשים שקוראים.ות לשלום במציאות הנוכחית, זה לא דבר של מה בכך. "זו מסה של אלפי אנשים שיש להם אמונה ותקווה", אומרת נטע. "אנשים עם הנעה להמשך וידיעה שיש להם שותפים לדרך. זו אנרגיה שמשתחררת לעולם גם ברמה הרוחנית, שאי אפשר לכמת או לספור, אבל גם ברמה הפרקטית. זו כמו חממה שממנה אנשים יכולים להמשיך ולהפיץ את האור הזה בעולם".

"אנחנו דור שלא זכה להתרגשות הזו של שנות התשעים", מסבירה נטע. "לא הרגשנו את השלום שמגיע כי היינו מאוד צעירות. מצד שני, אנחנו דור שחווה שנים של פסטיבלים, שטייל בעולם, שפגש ערבים, פלסטינים, עולמות אחרים. אנחנו יודעות שאפשר ליצור פה משהו ממש טוב".

וודסטוק לשלום

'וודסטוק לשלום' יתקיים בתאריכים 26–28 בדצמבר בשיטים שבערבה. האירוע מופק כולו בהתנדבות, ללא מטרות רווח. בעת כתיבת שורות אלו, ה'הדסטארט' של גיוס הסכום הראשוני שדרוש להפקה, הגיע ליעדו. כעת אפשר לקנות באתר האירוע כרטיס שמחירו מכסה את עלויות הרישוי, האבטחה, הלוגיסטיקה וכל מה שעולה כסף בהפקת האירועים. "התשלום הוא השתתפות כמעשה של תמיכה וחיזוק לאירוע ענק של תקווה ואמונה בשלום".

אתר האירוע

פייסבוק האירוע

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

ד"ר עודאי אחמד אל-קטארי הוא רופא שיניים. הוא ורוואן אשתו הגשימו חלום ופתחו מרפאת שיניים בעזה. מאז המלחמה, הם מתפעלים מרפאת שיניים נודדת. ומייצרים אי של חמלה ועזרה, צחוק ורגשי אסקפיזם נחוצים כל כך עבור ילדיםות ברצועה.
הסרט "התחת הזקן שלי" הוא קומדיית התבגרות קסומה המתמקד במפגש יוצא דופן בין אליוט בת ה-18 לגרסתה הבוגרת בת ה-39. דרך הומור כנה ומגע אישי, הסרט בוחן נושאים כמו התבגרות, פרידה ותהליך ההתפכחות מהילדות. למרות שסיפור האהבה המרכזי הטרוסקסואלי, הנוכחות הלסבית מורגשת ומוצגת באינטגרליות טבעית, והדמויות מצליחות לגעת בנושאים עמוקים של זהות ומיניות בצורה רגישה ומחושבת. ביקורת צפייה.

שלחו לי פעם בשבוע את הכתבות החדשות למייל

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.