עֻבָּר

וְאִם נִכְנַסְתָּ אֵלַי.

הֶחְדִּירוּ אוֹתְךָ לְתוֹךְ גּוּפִי.

וְהוּא הָיָה מוּכָן

וַאֲפִלּוּ שָׂמַח.

וְקָרָאתִי לְךָ לְהִשָּׁאֵר.

וּמְתַקְשֵׁר נְשָׁמוֹת מֻסְמָךְ

הִבְטִיחַ שֶׁאַתָּה מְחַכֶּה

רַק לִי –

 

לָמָּה יוֹצֵא מִמֶּנִּי דָּם

שׁוֹטֵף אֶת מָה שֶׁכְּלָל לֹא בִּקַּשְׁתִּי

לִשְׁטֹף. לָמָּה אֲנִי מִתְאַבֶּלֶת עָלֶיךָ

אִם בְּקֹשִׁי הִכַּרְנוּ.

 

קָפוּא וְאַחַר כָּךְ שׁוּב חַי

אוֹר זוֹהֵר עַל הַמָּסָךְ בַּחֲדַר הַגִּינֵקוֹלוֹג

(הוּא אָמַר שֶׁגָּדַלְתָּ יָפֶה בַּיּוֹמַיִם הָאֵלֶּה).

 

יָצָאתִי מֵהַבְּדִיקָה מְחֻיֶּכֶת.

נָסַעְנוּ לְיָפוֹ.

קָנִיתִי נַעֲלַיִם.

(הָרוֹפֵא אָמַר: תִּרְאִי תָּכְנִיּוֹת מַצְחִיקוֹת)

הָיִיתִי שְׂמֵחָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי

אֲמוּרָה לִהְיוֹת.

****

שְׁאֵלוֹן לַיּוֹלֶדֶת

מָה מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן שֶׁל בֶּן זוּגֵךְ? אַתְּ שׁוֹאֶלֶת.

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ לְהַלֵּךְ אֶל הָרֶגַע הַבָּא.

הַמַּיִם מְטַפְטְפִים מִלְּמַטָּה

אוֹ מִלְּמַעְלָה –

אֲנִי לֹא בְּטוּחָה. גּוֹרֶרֶת עַצְמִי

מֵהַשֵּׁרוּתִים עַל הָרִצְפָּה הַקָּרָה וְאָז

הַשְּׁאֵלָה. מָה מִסְפַּר הַטֵּלֵפוֹן שֶׁל בֶּן זוּגֵךְ?

אֲנִי מְטַפְטֶפֶת כְּאֵב, מְחַפֶּשֶׂת יָד אוֹ לֵב,

אוֹמֶרֶת: אוּלַי לֹא עַכְשָׁו?

אַתְּ שׁוֹאֶלֶת: אֵיזֶה חִסּוּנִים תִּרְצִי לְאַחַר הַלֵּדָה?

 

מִי אָמַר שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לָלֶדֶת?

אֲנִי עוֹמֶדֶת כָּאן מוּלֵךְ, אָחוֹת, וְאֵין לִי שׁוּם מִסְפָּר עֲבוּרֵךְ,

רַק בַּקָּשָׁה: שֶׁמִּישֶׁהוּ, אוּלַי אַתְּ, יַשְׁלִיךְ אֵיזֶה חוּט מִסְתַּלְסֵל, מִתְפַּתֵּל

יִמְשֹׁךְ מִמֶּנִּי אוֹתִי וְאַחַר כָּךְ, אַחַר כָּךְ

בַּת.

****

כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁמַּתְּ הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדַּף הַפֵיְסְבּוּק שֶׁלָּךְ

כְּמוֹ בַּלָּשִׁית בּוֹדֶקֶת בְּהַבָּעַת פָּנַיִךְ אִם רוֹאִים עָלַיִךְ:

הִנֵּה אִשָּׁה שֶׁעוֹמֶדֶת לָמוּת.

הִנֵּה אִשָּׁה שֶׁהֶחְלִיטָה.

 

מְחַפֶּשֶׂת אֶת מִי שֶׁהָיִית עַד אֶתְמוֹל –

אֶת מָה שֶׁכָּתַבְתְּ מֵעַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח                                    .

מִתַּחַת פְּנֵי הַשֶּׁטַח

מְחַפֶּשֶׂת

רֶמֶז.

 

כִּמְעַט לֹא מוֹצֵאת אוֹתָךְ.

 

אוּלַי נֶעֱלַמְתְּ כְּבָר מִזְּמַן

אוּלַי זֶה הָרֶמֶז. וְאוּלַי

 

אֵין רֶמֶז.

זֶה יָכוֹל לְהַגִּיעַ פִּתְאוֹם.

 

בּוֹדֶקֶת אִם אַתְּ

כָּמוֹנִי.

הָעַמּוּד שֶׁלָּךְ מָלֵא בִּתְמוּנוֹת הַיְּלָדִים.

 

הֲרֵי לֹא רָצִית לַעֲזֹב.

לֹא יִתָּכֵן שֶׁרָצִית לַעֲזֹב.

****

הַיֶּלֶד הַשְּׁלִישִׁי

הֲרֵי הוּא מְחַכֶּה. אֶפְשָׁרִי. וּמִי אַתְּ שֶׁלֹּא תְּאַפְשְׁרִי. אֶת הָאֹשֶׁר הַזֶּה. לִשְׁתֵּי בְּנוֹתַיִךְ. לְבֶן זוּגֵךְ. לְעַצְמֵךְ. בֶּעָתִיד זֹאת אוֹמֶרֶת. גַּם אִם עַכְשָׁו הוּא נִרְאֶה רָחוֹק. בִּגְלַל הַגּוּף שֶׁלָּךְ וְכָל מָה שֶׁעָבַר בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן. דַּלֶּקֶת הָרֵאוֹת. הָאֵנֶרְגִּיּוֹת הַחַלָּשׁוֹת. אַתְּ כְּבָר לֹא רָצָה בְּגַן שַׁעֲשׁוּעִים. וּשְׁנֵיכֶם. מִי יוֹדֵעַ אִם תִּשְׂרְדוּ אֶת כָּל זֶה.

אֲבָל הוּא עֲדַיִן מְרַחֵף.

בַּבַּיִת נֶעֱרָמִים בְּגָדִים בָּאֲרוֹנוֹת, מִסְמָכִים עַל הַשִּׁדָּה בַּכְּנִיסָה. וּבְכָל יוֹם הוּא מִתְלוֹנֵן עַל הַבָּלָגָן הַגָּדֵל. וְאִם אֵין לָךְ כּוֹחַ לְסַדֵּר אֶת הַבַּיִת, אֵיךְ תִּקְבְּעִי תּוֹר לָרוֹפֵא, תְּשַׁפְּצִי אֶת הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּכֶם. אֵיךְ שׁוּב תִּתְמַלְּאִי הוֹרְמוֹנִים וְלֹא תּוּכְלִי לָשֵׂאת אוֹתוֹ לוֹעֵס תַּפּוּחַ או לוֹעֵס בִּכְלָל.

שְׁתַּיִם זֶה מְעַט, הוּא אָמַר לָךְ. וּבַבַּיִת יֵשׁ חֶדֶר רֵיק.

מִי אַתְּ שֶׁלֹּא תְּאַפְשְׁרִי. אוּלַי יֵשׁ פֹּה מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל מִמֵּךְ.

 

תמונה של יעל צבעונייעל צבעוני היא מייסדת 'מבעד למילים – בית לכתיבה יצירתית'. מנחה ומלווה כותבים. מכשירה מנחי סדנאות כתיבה. עורכת. פרסמה שני ספרי שירה: "אחרי סוף הסיפור", ו"משהו קורה לאישה" שממנו נלקחו השירים הבאים. הספר נערך בידי מיה טבת דיין.

 

תמונה בראש הכתבה: BarbaraBonanno מאתר Pixabay. תמונה של יעל צבעוני: תמר מור סלע

שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.