אשה שנורתה על ידי בן זוגה בנשק אבטחה תקבל פיצויים מחברת האבטחה ומהמשרד לבטחון פנים
בלעדי: הסכם פשרה שהתקבל בשבוע שעבר קבע פייצויים לאישה שנורתה על ידי בן זוגה, באקדח שקיבל לצורך עבודתו כמאבטח

דיווח בלעדי לפוליטיקלי קוראת

הסכם פשרה חשוב שהתקבל בשבוע שעבר קבע פיצויים של 190 אלף שקלים לאשה שנורתה באקדח שבן זוגה החזיק לצורך עבודתו כמאבטח ונפצעה קשה.

הנתבעים הם חברת האבטחה וכן המשרד לבטחון פנים. הפיצויים מהווים קבלה של הטענה כי שני הגופים התרשלו במתן הנשק למאבטח, באישור לקחת את הנשק הביתה איתו ובהיעדר פיקוח מספיק על נשק אזרחי בכלל.

התובעת סירבה להיחשף בשמה אך עו"ד גלית לובצקי, שהובילה את התביעה, סיפרה לפוליטיקלי קוראת כי היא הסכימה לדיווח תקשורתי על הסכם הפשרה בתקווה שהמידע יעודד נפגעות אחרות לתבוע פיצויים. ככל הידוע זוהי הפעם השניה שתביעה מסוג זה מסתיימת בהסדר ופיצויים לנפגעת.

"אני מאמינה שאם אנחנו רוצות להביא לשינוי בעולם ובדרך שבה הרשויות וגופים אחרים מתנהלים, המשפט הציבורי אינו מספיק ויש לשים תג מחיר על פגיעות", אומרת עו"ד לובצקי.

במשרד לבטחון פנים מועסקים רק שישה פקחים האמונים על כלי נשק אזרחיים בעוד מאות אלפי כלי נשק חוקיים נמצאים בשימוש, ועוד מאות אלפים שאינם חוקיים. הרפורמה שיזם השר לבטחון פנים, גלעד ארדן, בשנה שעברה תגדיל את התפוצה הזאת עוד יותר.

"תביעה מסוג זה אומרת למשרד, אם אתם מעסיקים רק שישה פקחים ומתרשלים בפיקוח על ההיתר לחברות אבטחה להחזיק נשק ולמאבטחים לקחת אותו הביתה, יש לזה מחיר" אומרת עו"ד לובצקי. "עד היום מי ששילמו את המחיר הזה הם הנפגעים והנפגעות עצמם והם שקופים. המדינה רואה את מנהלי חברות האבטחה, היא רואה לוביסטים ואנשים שיש להם הרבה כוח, לא את מי שנפגעות"

"אין זה מקרי שמי שעובדים באבטחה הם באחוזים גבוהים אנשים מאוכלוסיות שבירות כלכלית או מאוכלוסיות מהגרים, וכך גם בני משפחתם. מה גם שיש חפיפה גדולה בין האוכלוסיות האלה. אלה לא אנשים שיכולים ללכת לכנסת ולהילחם על הגברת הפיקוח וכך קורה שהם שקופים בעת קבלת ההחלטות. כשהמדינה צריכה להכניס יד לכיס ולשלם למי שנפגעה, גם אם זה לא הרבה כסף עבור המדינה, כשזה יקרה שוב ושוב אולי יהיה חישוב מסלול מחדש ויחליטו שיותר משתלם להוסיף 2 תקנים לפקחים מאשר לשלם".

חשובים לא פחות, ע"פ לובצקי, הם הפיצויים בהם חוייבה חברת האבטחה. תביעות כאלה עשויות להביא לשינוי נהלים בחברות אבטחה, בלחץ של חברות הביטוח ולפיקוח טוב יותר על הנשק הנמצא בידי מאבטחים.

הנתבעות במקרה הזה ניסו לטעון שלתובעת עצמה היתה "רשלנות תורמת" כיוון שהגישה בעבר תצהיר לבית המשפט שבו הסכימה שיוחזר לבן זוגה הנשק, על מנת שיוכל להמשיך לעבוד כמאבטח – לאחר שהנשק נלקח ממנו בעקבות תלונה שלה על אלימות מצידו.

"זאת טענה מבישה שלא היתה צריכה לעלות", אומרת עו"ד לובצקי. "צריך לראות טענה כזאת בהקשר של אשה שחיה תחת אלימות וגם נתונה למניפולציות ושל נשק שמשמש לפרנסה למשפחה שחיה בעוני. איך אפשר לדבר על הסכמה חופשית במקרה כזה"?

עו"ד לובצקי מספרת שהתובעת בתיק דחתה מספר הצעות לפיצויים נמוכים יותר. "החיים שלי לא שווים פחות מחיים של חתול".

"עו"ד לובצקי ייצגה את התובעת מטעם הלשכה לסיוע משפטי. לצדה השתתפו בתביעה עורכות הדין סמדר בן נתן, דיקלה טוטיאן,  מייסא ארשיד ותמי קלנברג".

קואליציית "האקדח על שולחן המטבח" (שפוליטיקלי קוראת היא חלק ממנה), פועלת לצמצום תפוצת נשק במרחב האזרחי מתוך תפיסה מגובה מחקרית שתפוצה רחבה של נשק מגבירה את האלימות בחברה ובכלל זה אלימות כלפי נשים. לחץ מצד פעילות הביא ב-2013 ליישום תקנות שחייבו את חברות האבטחה להשאיר את הנשק של המאבטחים ברשותן כך שעובדים לא ייקחו נשק הביתה אלא במקרים חריגים. תקנות אלה שונו ובתוך שנים ספורות נראתה שוב עליה במקרי ירי ופגיעות מנשק אבטחה.

 

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.