ראיון עם הזמרת יוצרת מיקה דוארי

מיקה דוארי היא זמרת יוצרת צעירה ואמיצה, לדעתי מדובר באחת מהיוצרות היותר מסקרנות בשטח. את אי-פי הבכורה שלה, "הנמלים חזרו למטבח", פרי שיתוף פעולה עם אומנים כגון חמי רודנר ורונה קינן, היא הוציאה ב-2016. ב-2017 היא השתתפה בפרויקט עטור השבחים "רעב" לצד שלום גד ורונאל קרן, וכיום היא בעיצומו של הדסטארט לקראת אלבום הבכורה שלה, "במבה באיקאה".

אני הכרתי את מיקה לראשונה כחלק מהרפרוף החודשי שלי בבאנדקמפ בניסיון לאתר אמנים ישראלים חדשים שירגישו אותי. מיקה קלעה בול. "הנמלים חזרו למטבח" השאיר אותי פעורת פה. לא קורה הרבה שיוצרת כל כך צעירה מצליחה לגעת בנקודות כל כך רגישות בכזו תבונה.


ראיינתי את מיקה כדי לשמוע ממנה קצת עליה, על תהליך היצירה שלה ועל האלבום המתקרב.

ש: נתחיל בזה שתספרי לי קצת על עצמך. היכן גדלת? איך נהיית מיקה של היום?
ת: נולדתי וגדלתי בגליל בבית דתי (חוזרים בתשובה). ההורים שלי התגרשו, אימא שלי חזרה בשאלה, ואבא שלי נשאר בדת ובאותו בית. אימא שלי לקחה אותנו למסעות צועניים מבית לבית כל הילדות. גדלתי בנוף פתוח וירוק מאוד, והיו לי הרבה שאלות מגיל קטן. תכל'ס, הייתי ממש מצחיקה. מקווה שמשהו מזה נשאר. יש לי במשפחה קרבה למוזיקה, כמו בני הדודים איתמר, מעיין ואפיק. עם זאת, כל אחד קידם את עצמו בכוחות עצמו ובסטייל שלו, וזה ראוי להערכה. אי אפשר ליצור בלי לנגן את המקום שממנו באת או את המקום שאליו אתה לכל הפחות מרגיש שייך.
ש: מתי החלטת שאת רוצה להיות מוזיקאית?
ת: מעולם לא! סתם, היו כנראה כמה פעמים בגיל 7, 12 ו-15 שהרגשתי שזה זה. הבנתי שאם לא אלך על זה בכל מאודי, אז אין אמת אחרת בעיניי. כל מה שהיה מסביבי היה רק תירוץ כדי לכתוב עוד שיר. כל העולם היה קיים רק למען השיר הבא שלי. סה טו. מניחה גם שהעולם הדתי ממנו באתי אבל במקביל גם העולם החילוני השפיעו עליי מבחינת הסתירה הפנימית שאני חווה וחיה כל חיי.
ש: יש בך משהו מאוד מיוחד , יוצא דופן ומושך הרבה תשומת לב , מעניין אותי מי ההשפעות העיקריות שלך?
ת: יש לי השפעות מהילדות ויש לי השפעות מהנערות, הן מאוד שונות אלו מאלו. תמיד שמעו בבית הרבה מוזיקה: מוזיקת עולם, רוק משנות ה-60, רוק משנות ה-90 ,חסידי, ישראלי, לועזי… כשגדלתי, מה שהפיל אותי מהתקרה או מהרצפה והזיז אותי, היה להקת אלג'יר ושרון ואן אטן. עד היום הם עמודי תווך ביצירה שלי שמחברים אותי למקום אמיתי.
ש: האם את מרגישה שיש אמת ב"להיות אישה בתעשיית המוזיקה" מה זה אומר בשבילך?
ת: כשלמדתי ב"מזמור", בשיעורים שבהם יש אלמנט שירה, היו רק נשים, ואיכשהו הרגשתי יותר מאוימת. אולי כי כזאת אני, אבסורדית, אבל אני כן מבינה את השאלה, וזו שאלה לעניין. אני חושבת שאני, אישית, לא נותנת אמון באנשים, אז חוץ מהאלמנט המיני שהם יודעים לנצל, הם כמו נשים, שגם הן מנצלות את המיניות שלהם אם הן רוצות. לכן, התשובה היא שלא קל להיות בן אדם בעולם, וכל העניין הוא הגישה האישית שלך כבן אדם ומה הדבר החדש שאתה רוצה להביא איתך. האמת שבאלבום יש הרבה נשיות מועצמת, כך שהפעם אני באופנה.

ש: באי-פי עבדת עם המון אומנים מוכשרים ומוערכים, איך זה קרה?
ת: פגשתי את חמי רודנר בבית הספר למוסיקה "מזמור", ומיד ידעתי שאני רוצה לעבוד איתו צמוד. התחברנו מצוין והוא ידע איך להוציא ממני את הדברים שעדיין היו חבויים בי. כל זה הוביל בסופו של דבר אל פרויקט גמר, שאותו בחרנו להוציא לפועל בדמות אי-פי במקום הופעת רסיטל. רונה קינן גם לימדה שם הלחנת שירים, ואיכשהו העבודה איתה ובמקביל עם חמי התברגה יפה בתוך האי-פי שלי. למדתי גם עם מיקה קרני ועם יעל דקלבאום וגם איתן היו הרבה חוויות אזוטריות ומאתגרות. בסך הכול, לא היתה חוויה קלה עבורי ללמוד בבית ספר דתי למוזיקה. היו שם דברים שסתרו את המוזיקה, אבל זה היה אז. מאז זה כבר השתנה לטובה. נהניתי לעבוד עם חמי כי היה חיבור טוב, וזה לא קורה עם כל אחד.
ש: איך הגעתם לעשות את פרויקט "רעב"? מוזיקאית צעירה כמוך עם אומן ותיק כמו שלום גד זה לא מובן מאליו… איך נוצר החיבור הזה? איך יצרתם את האלבום הכל כך מיוחד הזה? איך הייתה העבודה עליו?
ת: לפרויקט "רעב" הגעתי דרך סדנת הכתיבה של שלום. שם גם פגשתי את רונאל, שבא כמוני לסדנה.
נוצר בינינו חיבור מהמם, וכולנו זרמנו על הרעיונות ההזויים שכל אחד מאיתנו הציע. זה היה מיוחד ומאוד מלהיב. רונאל הוא הראש שיזם את הרעיונות, ואנחנו עיכלנו, או ניסינו לאכול את זה, ולהכין מזה משהו יפה יחד.
אני מאוד אוהבת את שלום, ואני בדרך כלל חסרת בושה לגבי הדברים שאני אוהבת. בטעות, יצא אלבום מעולה שהלוואי יגיע ליותר אוזניים ולבבות.
ש: במה שונה האלבום הנוכחי מהאי-פי הקודם?
ת: קודם כל בזהירות ובאיפוק שאפיינו את האי-פי. לא שמקודם הייתי זהירה כל כך, אבל הייתי פחות מרשה לעצמי להתבטא בצורות רבות ונרחבות. עוד לא ידעתי מי אני ומה שמי, מה שדווקא מאד גועש ובוחש עכשיו באלבום הנוכחי. כמו כן, ההפקה (של יוחאי מוצרי) מאוד השפיעה על הדרך שבה אני שרה ועל איך שהכול נשמע. האלבום הזה הרבה יותר אלטרנטיבי, הזוי וחצוף.
ש: ספרי קצת על כמה מהשירים הבולטים באלבום.
ת: למשל, שיר הנושא – ״סלמונלה (במבה באיקאה)״ כל השיר הזה הוא סיפור אמיתי. ישבתי בצומת של איקאה ואכלתי במבה. כמה ימים אחר כך, פשוט הרצתי לאחור כל מה שקרה באותו הצומת וכתבתי, מהר או לאט, אני לא זוכרת, אבל יצא מזה משהו אמיתי. אל תחשבו מהשם שלו שזה אלבום ילדים, לא! זה אלבום לכל המשפחה, ובעיקר לילדים שחיים בעולם המבוגרים ועדיין ילדים, כאלה שנשאר להם הרבה מה להגיד. ״אסור״ לדוגמה, שיר שאני מקווה שתתרכזו בו והוא ימצא אוזניים כרויות. ניסיתי לתת בו זווית שונה משאר השירים. שיר נוסף הוא ״בניינים", נכתב כמשימה בסדנת הכתיבה של שלום גד, אותה סדנה שבה פגשתי בשלום לראשונה. הוא שונה מרוב שיריי כי הוא התחיל מתרגיל בשמירה על מקצב אחיד בלי דגש על שום משמעות, העיקר שהמילים ייפלו לפי הקצב שבחרנו. דווקא יצא שיר עם משמעות חזקה. גם הלחן שלו נוצר במסגרת סוג של ניסוי וזה לימד אותי שיש הרבה דרכים ליצור שיר. אין דרך אחת ליצור יופי.

ש: איך מרגיש להוציא אלבום בכורה אחרי אי-פי?
ת: האמת שגם זה קרה בטעות, שלום גד אמר לי שאני חייבת להוציא כבר אלבום, כי הייתי שולחת לו ולרונאל סקיצות לקבוצת וואצאפ. אני אמרתי שאני לא יכולה להוציא עכשיו אלבום, כי התחלנו להתעסק בדיוק עם ״רעב של המונים״, וגם כי אין לי כסף. בכל מקרה, שלום רצה, וזה באמת התחיל לקרות. בהופעה של ניק קייב פגשתי את יוחאי מוצרי, שלימים נעשה גם מפיק האלבום וגם בן זוגי (ספוילר). הוא התחיל להפיק לי את ערימת השירים שיצאו ממני באותה שנה והפך אותם מקש לזהב. הכול קרה וקורה נורא מהר ואין ספק שהשמחה גוברת וגם הלחץ. החלטנו על יהוא ירון כמייעץ מוזיקלי, ועשינו נכון, כי הוא תותח וקלט בול את כל הסיפור. מה שכיף באלבום הזה לעומת האי-פי ולעומת "רעב" זה שהרבה יותר החלטות נמצאות בידיי, ואז הכול פחות מוגבל ויותר חופשי ללכת לפי הרצונות שלי והלב שלי. ייאמר לזכותו של יוחאי שהוא פתח בפניי צלילים, רעיונות וכיוונים אחרים שלא ידעתי שמותר לי להשתמש בהם. בקיצור, חבל על הזמן, מה מחכה לכם. אני לא אשכח את הלחץ לפני הפגישה הראשונה עם יהוא, האוטו של יוחאי התחיל להתפרק ונפל לו חלק. כשישבנו עם יהוא, נרגענו. הוא החמיא לנו מאוד, ואז הרגשתי שחשוב מאוד שהאלבום הזה יצא ושניקח אותו בשיא הרצינות. ברגע שגורם שלישי אומר לך דברים נעימים ומשמחים על מה שאתה עשית בבית עם חבר שלך כניסוי, אז אתה מבין שזה כבר לא בגדר בדיחה פרטית.

להאזנה לשיר "הצוללנים" בחזרה

ש: איך זה מרגיש לעשות הדסטראט? אני בטוחה שזה קורע את הלב כל יום מחדש.
ת: לא רציתי לעשות הדסטארט! את רוב ההקלטות הקלטנו בבית, מה שאומר שאת הרוב עשינו בעצמנו. לכן, הסכום שביקשנו נועד לכסות דברים אחרונים וקריטיים… אני אחסוך מכן סיפורי מסכנות על היחסים שלי עם הכספומט. אני באמת יודעת שהאלבום הזה, ״במבה באיקאה״, מחכה לצאת ולהגיע רחוק, והלוואי שזה יקרה במהרה. שותפים נוספים ומדהימים באלבום: סתו בן שחר בתופים, כרמיאלה בירנשטיין בצ'לו, אליסף כהן בכינור, אסף קורן בג'ומבוש ויוחאי יוחנן כהן בטרומבון.

קישור להדסטארט של מיקה: https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=26428
הנמלים חזרו למטבח- האיפי הראשון של מיקה: https://mikadoari.bandcamp.com/releases

צילום תמונות- עודד לבנט

השאירו תגובה