I AM LYSISTRATA – השמעת בכורה וקול קורא

מאת: שירה ז. כרמל

"תכתבי שיר פוליטי". מה הבעיה באמת? אישה שיש לה מה להגיד, אישה שכותבת שירים, למה שלא תכתוב שיר פוליטי? על פניו, העניין פשוט וקל – חושבים, כותבים, שרים (לפעמים לא בסדר הזה). אבל בפועל מדובר במשימה קשה לאין ערוך. המסר הברור והחד משמעי (ובוודאי מסר שהוא "מטעם") מעולם לא התיישב לי בקנה אחד עם אמנות, או השראה, או מורכבות, או דברים אחרים שרציתי שהשירים שלי יהיו. רציתי לדבוק ברב-משמעות, בדימויים, באסוציאציות. אבל לאט לאט הבנתי שראשית – יש גם שירים פוליטיים טובים, ושנית – שזוהי חובתי כאישה שיש לה מה להגיד, כאישה שכותבת שירים – לכתוב. ואולי גם פשוט התבגרתי והפסקתי לפחד לומר את דעתי.

ההשראה והרעיונות הם כמו חבורה של לקטים – ציידים – תמונה משם וזמזום מכאן, ופתאום יש איזו התחלה, ואיזה המשך, ואז לאט לאט (או בפרץ גדול שאחריו פרצים קטנים), נכתב לו שיר. ואם יש מזל, אז אחרי כמה נסיעות במכונית, ובתום כמה לילות ארוכים או צהריים נחושים – יש לו התחלה ואמצע וסוף, ויש שיר.

והנה, (ואני לא לגמרי בטוחה איך זה קרה), פתאום מצאתי את עצמי עם בית ראשון של השיר "אני היא ליזיסטרטה" (כמובן שעוד לא היה לו שם, וגם עוד לא הבנתי שמה שאני שרה זו וריאציה על נאום שביתת המין המפורסם מהמחזה היווני הפופולרי). מה שעוד היה, זה את "Hold your pussy tight" – שורה שאני דווקא יודעת בדיוק היכן נולדה. הנה כי כאן. מדובר במופע הסטאנדאפ של הקומיקאית הנהדרת סומור, שבו היא מתארת מה נשים צריכות לעשות כדי להיכנס להיריון מבחורים עשירים, או איך שהיא קוראת להם – טֶן-פיגר-ניגר (לא בטוחה שזה מאד פמיניסטי, וזה בטוח לא פוליטיקלי קורקט, אבל זה מצחיק).

בכל אופן, אחרי אותה ההתחלה, ואחרי אותן נסיעות ארוכות וניסיונות שונים ומשונים, נאלצתי להודות בכך שהשיר הוא באמת גרסה לנאום ליזיסטרטה, אבל ההבנה הזו לא מאד שימחה אותי. אמנם מדובר במחזה חשוב, שהקדים את זמנו והציג רעיון מקסים ומהפכני לעולם, אבל האם הרעיון הזה עדיין מקסים ומהפכני גם היום? האם בעיית צמצומה של האישה ל*גוף* בלבד לא רק תגבר אם פעולתה היחידה בעולם תמשיך להיות שימוש (גם אם אחר) בגוף ותו לא? קחו למשל את מקרה "פמן". האם חשיפת השדיים היא אמצעי נכון להעברת מסר? נכון שהתמונות הללו זוכות לחשיפה (במלוא מובן המילה) אבל האם מישהו זוכר אח"כ מה היה כתוב בין שדיהן של הנשים הצעירות?

כך נקלעתי לדיון ארוך עם עצמי, דיון שלא נגמר גם אחרי שנכתבו כל בתי השיר. אבל לשמחתי מצאתי את עצמי מעלה על הכתב גם כמה מהרעיונות הנגדיים, וכך נוסף לשיר "סי-פארט". התלבטתי מאד האם לפצל את הרעיונות לשני שירים נפרדים, או פשוט לגנוז אחד מהם (או את שניהם!) אבל לבסוף הגעתי למסקנה שאין סיבה שלא יהיו בשיר גם סימני שאלה, והחלטתי להשאיר אותם פתוחים. במשך שנה שלמה שִכְתבתי את מילות השיר שוב ושוב, ובכל הופעה הייתה לו גרסה אחרת, והאמת היא שחשבתי שאמשיך לשכתב אותו לנצח, אבל אז הגיע יום ההקלטה ובלילה שלפניו הגעתי לגרסה שאני שלמה איתה, והנה היא לפניכן. כמובן שאני עוד שומרת לעצמי את הזכות לשינויים :-).

אז זו אכן ליזיסטרטה, אבל מכאן ומעכשיו. כזו שרואה שמצב הנשים השתפר רק מעט ביחס לאלפיים השנים שעברו, ויודעת שדברים שהיו נכונים אז נכונים גם היום, לצערנו. אבל זו גם ליזיסטרטה שרוצה מאבק אחר, כזה שמעביר את זירת ההתרחשות מבעלות על גופנו בלבד (התחלה טובה וחשובה) ליכולת להיות חופשיות, שוות ומשפיעות כבנות אדם וחווה בכל הרבדים ובכל הדרכים האפשריות.
ומי שעושה יוגה / פילאטיס / פלדנקרייז וכו', יודעת שיש סיכוי שהדרך לכל אלה באמת מתחילה בשרירי רצפת האגן, שנאמר – hold your pussy tight!

עד כאן על השיר. ועכשיו אני פוליטיקלי קוראת לכן – יוצרות וידאו מכל הסוגים: אם יש לכן רעיון נהדר (ודרך לבצע אותו) לקליפ לשיר – אנא כתבו לי!!  בדר"כ אני עושה הכל לבד, אבל נראה לי שלשיר הזה יותר מתאימה עבודת צוות (וגם מגיע לו קליפ יותר מוצלח ממה שאני מסוגלת לעשות לו בעצמי). אציין מראש שמשאביי מוגבלים (אני יוצרת עצמאית לגמרי, ללא גב של חברת תקליטים או מימון המונים) אבל אני בטוחה שנסתדר. מחכה לשמוע מכן! שירה

האלבום המלא יצא לאור ב-1.1.16, אתן מוזמנות להופעת ההשקה באוזןבר ת"א ב-30.12 ובמזקקה י-ם ב-2.1.16