"לקח לי זמן להבין שלא מדובר באדם במצוקה נפשית שזקוק לעזרה, אלא במטרידן", מספרת ו' (השם המלא שמור במערכת), אחת מהפסיכולוגיות שהוטרדו על-ידי אחד מכמה מטרידנים טלפונים, שבשנים האחרונות הפכו את אוכלוסיית הפסיכולוגיות והמטפלות (עובדות סוציאליות, קרימינולוגיות קליניות, מטפלות אלטרנטיביות, ועוד) ליעד הטרדות טלפוניות בעלות אופן מיני וחודרני. נראה שהמטרידנים מצאו להם מטרה נוחה: נשים ממקצועות טיפוליים, שתפקידן לתת מענה לאנשים במצוקה. והמטרידנים האלו מנצלים היטב את ההקשבה ואת האמפתיה של הפסיכולוגיות והמטפלות האחרות.

"התחושה היא שזה קשור לכך שאנו תופסות את עצמנו מחויבות לעזור; מתוקף החובה שלנו להיות אמפתיות ולסייע גם כשאנחנו לא רוצות, הרבה יותר קל לפגוע בנו", מספרת ד', פסיכולוגית קלינית (כל המרואיינות בכתבה הנוכחית הן פסיכולוגיות) שליוותה כמה פסיכולוגיות אחרות שנפלו קורבן למטרידנים, ואף התעמתה עם אחד המטרידנים, כשזה התקשר במטרה להטרידה.

מעדויות שהגיעו לפוליטיקלי קוראת, נראה שמדובר בתופעה, שלא לומר: מגפה. בקבוצות סגורות של פסיכולוגים/ות ומטפלות אחרות, הסיפורים כבר מוכרים היטב, ופסיכולוגיות שהוטרדו מפרסמות את פרטי הפנייה על מנת להזהיר את חברות הקבוצה האחרות. המטרידנים פונים אך ורק לנשים, מטפלות מתחומי הטיפול השונים, שאת פרטי ההתקשרות שלהן הם מוצאים ברשת, באתרים כמו "על הספה" בהם פסיכולוגים ופסיכולוגיות מפרסמים את עצמם עבור מטופלים/ות פוטנציאליים.

נכון להיום, ידוע לנו על מספר מטרידנים סדרתיים, שפועלים לסירוגין, ובמצטבר התקשרו ככל הנראה למאות פסיכולוגיות ומטפלות. רק בשבוע האחרון, מספרת לנו ו', היא קיבלה טלפון מאחד מהם, המזדהה בשם "אבירם" (או "אבי", במקרים אחרים): "הוא התקשר אלי כבר לפני חודשיים-שלושה, ואמר שהוא מעוניין בטיפול עבורו. ביקשתי שיספר מה מטרת הפניה לטיפול, והוא ענה שיש לו בעיות בזוגיות, עקב עבודתו כחשפן. אז הוא התחיל לשאול אותי: "את יודעת מה זה חשפן?" תוך כדי שהוא יורד לפרטים ומתחיל לפרט על עירום חלקי או מלא, באופן שהרגיש לי לא מותאם". ו' מספרת שניסתה לענות באופן ענייני וקצר, לשאול האם מעוניין בטיפול יחידני או זוגי, ואבי המשיך לתאר את עבודתו כחשפן לכאורה, וניסה להסיט את השיחה לכיוונים מיניים וחודרניים יותר ויותר. לבסוף ו' ענתה לו שיברר עם בת זוגו האם הם מעוניינים בטיפול זוגי או פרטני, ורק לאחר מכן יחזור אליה. השבוע הוא התקשר שנית, וניסה לוודא שוב ושוב שהיא אכן זוכרת אותו, תוך כדי פירוט נוסף על עבודת החשפנות, עם תיאורי עירום וקיום יחסי מין עם לקוחות. ו' מספרת שעשתה עצמה בודקת ביומן, אמרה לו שאין לה שעות פנויות כדי לקבלו כרגע, וסיימה את השיחה.

עלה בדעתך שלא מדובר במטרידן, אלא באדם שנמצא במצוקה אמיתית וזקוק לעזרה?

"בין אם הוא מטרידן ובין אם מטופל "אמיתי" – נשמע שיש שם בעיה של גבולות, ולא הייתי רוצה לקבל אותו לקליניקה הפרטית. יש מסגרות טיפוליות שיותר מתאימות לכך. בקליניקה גם לא היו לי את האמצעים להגן על עצמי מולו, במקרה שהיה עובר איזשהו גבול. גם כשקטעתי אותו בשיחה, הצבתי גבולות והגבתי באופן ענייני – התחושה היתה שהוא היה מעוניין למסור עוד ועוד פרטים בעלי אופי מיני, למרות שלא שאלתי, ולא רציתי לשמוע".

ובכל זאת, לאחר השיחה היא נותרה עם תחושה של אשמה: "זה הכלי שלהם – לפנות לפסיכולוגיות. את הרי נפגשת עם אנשים כאלו בעבודה במסגרת הפסיכולוגיה הציבורית ובקליניקה; אנשים שיש להם בעיה של גבולות. הוא בהחלט היה יכול להיות מטופל. אז את מתחילה לפקפק בעצמך, לחשוב שאת פרנואידית ולשאול את עצמך אם לא טעית פה, ואולי הוא אכן מטופל ולא מטרידן".

רק לאחר שקראה עדויות של פסיכולוגיות נוספות בקבוצה בפייסבוק, שגם אליהן התקשר אדם שהזדהה באותו שם וסיפר את אותו הסיפור בדיוק, יכולה הייתה להיות בטוחה שלא מדובר במטופל "אמיתי": "רק כשמישהו ענתה בקבוצה שהמספר שלו מזוהה אצלה בטלפון כ"מטרידן" נרגעתי".

גם ע' מתארת מקרים דומים: "לפני כחודשיים התקשר אלי אדם והחל להתנשף בטלפון. אמר שיש לו בעיה והתחיל לתאר את הביצים שלו. ניתקתי מיד. המקרה השני היה לפני מספר ימים בלבד: המתקשר סיפור שהוא נשוי לאישה, אבל מוצא את עצמו נמשך לגברים. לאט לאט הוא נהיה יותר ויותר גרפי, החל לתאר זיקפות ותיאורי עירום, בזמן שאני מנסה להבין מה הוא רוצה ולקטוע אותו הוא יורד לעוד ועוד פרטים בעלי אופי מיני". ע' לא זכרה באילו שמות המטרידנים הציגו את עצמם בשיחה, אך מבירור שערכנו מול פסיכולוגים שאוספים נתונים על המטרידנים השונים, לא נמצאה הצלבה בין שני המספרים שהתקשרו לע' לבין המספרים הקיימים במאגר, מה שמעלה את האפשרות שהמטרידנים ה"ותיקים" החליפו מספרים, או לחילופין שנוספו מטרידנים חדשים לרשימה.

בדומה לו', גם ע' לא היתה בטוחה תחילה כי מדובר בהטרדה: "זה ערער אותי, כי לא הייתי בטוחה האם מדובר באדם במצוקה שזקוק להקשבה ולעזרה, או לאדם שמנצל את הרצון שלי להקשיב על מנת לספק את צרכיו הפרוורטיים".

טשטוש הגבולות הזה – בין החשש שיש בצד השני אדם שנמצא במצוקה פסיכולוגית לבין היותו מטרידן, עלה גם ביחס למטרידן טלפוני אחר, בשם תומר (שלפעמים מזדהה גם בשם "תום"), שעד לפני כחודשיים היה מתקשר לפסיכולוגיות ומדווח על בעיות שונות בתפקוד המיני. נ' טוענת ששמעה מכמה פסיכולוגיות שהוא פנה אליהן מיד לאחר שפתחו כרטיס ב"על הספה", ושהיא חושדת שהוא אורב למטפלות חדשות באתר. היא עצמההוטרדה על ידי "תומר" כבר לפני 3 שנים: "הוא סיפר לי שהוא רוצה לדבר על בעיות בתפקוד המיני עם בת זוגו ומעוניין לבוא אלי לטיפול על הרקע הזה. שאלתי אותו אם ירצה לקבוע פגישה, והוא אמר שמעוניין לדבר בטלפון קודם כל. הרגשתי שהוא מנסה למשוך את השיחה, הוא לא השתמש במילים גסות אבל כן נכנס לתיאורים מיניים. בשלב מסוים הבנתי שמשהו מוזר, כשהוא לא הסכים לקבוע פגישה, ואמר שמחפש מטפלת במרכז למרות שידע שהקליניקה שלי היא בשרון". נ' מספרת שלפני כחודשיים התקשר אליה גם אבירם (שהטריד גם את ו'), אך מאחר שהטלפון שלו פורסם בקבוצות של פסיכולוגים, היא זיהתה אותו ואמרה לו שיפסיק להתקשר ולהטריד פסיכולוגיות, וניתקה את השיחה. "תומר" הספיק כנראה להטריד לא מעט פסיכולוגיות במשך השנים; ל', שהוטרדה על-ידו כבר לפני כ-4 שנים, מספרת כי התקשר אליה מספר פעמים, וסיפר על בעיה בתפקוד המיני עם בת זוגו. כשהציעה להפנות אותו למטפלת מינית, הוא החל להיכנס לפרטים אינטימיים בעל אופן מיני. לדבריה, היא קטעה אותו באמירה שזה לא התחום בו היא עוסקת, וכשהפניות החלו לחזור היא חסמה אותו, לאחר שהבינה שמדובר בדפוס קבוע. פסיכולוגיות אחרות סיפרו כי אף שמעו אותו מאונן בזמן השיחה איתן.

חשיפת ההטרדות הסדרתיות שלו בקבוצות סגורות, כבר הפכה את "תומר" למטרידן מוכר וידוע לשמצה, ואפשרה לפסיכולוגיות אחרות להתגונן מפניו. ד', שהתעמתה איתו לאחר שהתקשר אליה, מספרת: "אפליקציית true caller זיהתה את המספר שלו כ"תומר – מטרידן פסיכולוגיות", כך שידעתי שזה הוא, והגעתי מוכנה לשיחה. בשלב מסוים הוא החל לספר שיש לו בעיה בתפקוד המיני, תוך כדי שהוא יורד לפרטים בעלי אופן מיני וחודרני. פניתי אליו בשמו ובשם המשפחה שלו, אמרתי שאני יודעת מי הוא, שיפסיק להתקשר לפסיכולוגיות, ושאנחנו הולכות להגיש נגדו תלונה במשטרה. הוא נבהל וניתק. לאחר מכן התקשרתי אליו שוב ולא ענה; כעבור כמה זמן הוא חזר אלי, והחל להתנצל ולהתחנן. בשיחת טלפון נשמע שהבן אדם לא ממש בסדר: הוא דיבר כמי שיש לו לקות שכלית, כמו ילד קטן, והיה מאוד מוצף וחרד". ד' מספרת שמאז שהתעמתה איתו, ככל שידוע לה הוא לא חזר להטריד. לפחות בינתיים.

"נראה שהפחד מסנקציות לאחר החשיפה שלהם מחזיק לתקופה מסוימת, אבל לא לאורך זמן", אומר אסף וייס, פסיכולוג אף הוא, שהשתמש בכישורי הסייבר שלו על מנת לאתר מידע ברשת על המטרידנים השונים ולסייע בחשיפתם. "הם מבינים שההתנהגות שלהם אסורה ושהם פוגעים בנשים, אבל זה לא בהכרח מספיק על מנת לעצור אותם. נראה שיש שם איזושהי בעיה בהפנמה, או שהם פשוט לא יכולים לעצור את הדחף: הם מפסיקים לתקופה קצרה לאחר שמאיימים עליהם עם פנייה למשטרה, וכעבור כמה חודשים חוזרים לפעול". וייס התרשם כי בכמה מהמקרים, מדובר באנשים לא מאוד מתוחכמים, שחלקם השתמשו במספר הטלפון הפרטי שלהם, מה שהפך את החשיפה של זהותם האמיתית לפשוטה במיוחד. "נכנסתי לפרופילים שלהם בפייסבוק. הם נראים כמו חבר'ה די מסכנים בסך הכל. יש שם משהו מאוד דל". גם ל' ונ', שהוטרדו על-ידי תומר, וד', שהתעמתה עמו, תיארו אותו במילה "מסכן".

מטרידנים נוספים שנחשפו על ידי וייס הם "יהודה", שהטריד בעבר מספר פסיכולוגיות אך ככל הנראה אינו פעיל בשנה האחרונה, וכן מטרידן נוסף בשם "שלומי". לדבריו של וייס מדובר בשוטר, ככל הנראה די זוטר, שגם הוא ירד מהרדאר בחודשים האחרונים, ככל הנראה לאחר שנחשף, וחשש שיוגשו נגדו תלונות. העברנו למשטרה את שמו המלא של "שלומי", כולל מספר תעודת הזהות שלו, עם השאלה האם ידוע להם שנמצא בקרבם מטרידן סדרתי, לכאורה, וממחוז ש"י נמסר לנו בתגובה: "בדיקה שנערכה העלתה כי כיום לא עובד במשטרה שוטר בשם זה". וייס לעומת זאת, טוען כי את מספר תעודת הזהות ואת המידע על היותו שוטר הוציא, בין היתר, ממאגר של פסקי דין הזמין ברשת, שם מתועדת עדות שמסר "שלומי" במשפט, מטעם תפקידו במחוז ש"י במשטרה, שהיתה התובעת בתיק. כמו כן, בירור שנערך מול אדם שעובד במשטרה מאשרר את זהותו של "שלומי" ואת היותו עובד של משטרת ישראל, לפחות נכון ללפני שנה.

מטרידן קצת יותר מתוחכם הוא "המטרידן מאברבנל", שמציג עצמו בשם "לידור": המטרידן פונה לפסיכולוגית בוואטסאפ בהודעות טקסט ולאחר מכן גם מתקשר מהוואטסאפ, ומספר שהוא השתחרר מאשפוז באברבנל לאחר שלפני כמה שנים פגע (מינית) בילדה, ושבשבוע האחרון הוא שוב פגע בילדה, והוא זקוק לעזרה. י', שלפני כשבועיים הוטרדה על-ידיו, מספרת: "טון הדיבור שלו נשמע כשל אדם בעל מוגבלות שכלית, והוא דיבר עם גמגום. הוא נתן לי את מספר הטלפון של העובדת הסוציאלית שלו, כביכול, וביקש שאדבר איתה. התקשרתי אליה מיד, מאחר שהדיווח שלו על פגיעה בילדה הלחיץ אותי; הקול שלה נשמע מוזר, כביכול קול של אישה אך מעוות (יכול להיות שהשתמש במערבל קול. בשלב מסוים הבנתי שהטון וחיתוך הדיבור זהים לאלו של "לידור". ה"עובדת הסוציאלית" שאלה אותי אם לקחתי פרטים על הילדה שנפגעה ושהיא תנסה להגיע אליו היום, אך לא יודעת אם תספיק. במקביל, "לידור" החל לשלוח לי הודעות מהטלפון שלו. בינתיים גם דיווחתי למשטרה על החשד לפגיעה בילדה (לפי קוד האתיקה, קיימת חובת דיווח במקרה שהפסיכולוגית יודעת על פגיעה בקטינים, נ.ע). כשראיתי את כל ההודעות, התקשרתי "לעובדת הסוציאלית" והודעתי לה שדיווחתי על כך למשטרה, היא שאלה אותי מדוע פניתי למשטרה ולא אליה, מה שנשמע לי קצת חשוד. לאחר בירור שנערך מול אברבנל עודכנתי שלא נמצאו פרטים של אדם שעונה לתיאור שלו והיה מאושפז שם לאחרונה. עניתי ללידור שיפנה לעובדת הסוציאלית מאחר שהיא המטפלת שלו, ולא אני. הוא שלח לי הרבה הודעות, מחק אותן, ובזה זה נגמר". ייתכן ש"לידור" הבין שי' מבררת אודותיו, או שהפנייה שלה למשטרה הלחיצה אותו, ולכן נסוג. גם ר', שהוטרדה על-ידו, ומספרת סיפור דומה לזה של י', שהרגישה די מהר שיש משהו מוזר בשיח איתו, וחסמה אותו לאחר שהמשיך להתקשר, גם לאחר שהפנתה אותו לטיפול בקופ"ח. במקרים אחרים, לעומת זאת, הוא לקח את ההטרדה צעד אחד נוסף: לאחר השיחה עם ה"עובדת הסוציאלית", "היא" שלחה לפסיכולוגית בוואטסאפ תמונות וסרטוני סנאף מזעזעים של פורנו ילדים.

י' מספרת שלמרות אי-הנוחות שהפנייה עוררה בה, בהתחלה כלל לא חשדה שמדובר בהטרדה: "הבחור הזה כנראה באמת צריך טיפול, יש פה הפרעה ברורה, והוא צריך טיפול. אבל זה לא אומר שאנחנו צריכות לספוג את זה. זאת פגיעה לכל דבר. כמה רחוק את מוכנה ללכת כפסיכולוגית שרוצה לבוא לעזור למישהו ואיפה את שמה גבול? אני פסיכולוגית – ואני גם בנאדם, ולא ארשה שיפגעו בי ככה. חשוב לי מאוד לשמור על הגבולות שלי. האמנתי לו, אבל בכל זאת הצלחתי לעצור אותו. גם אילו היה מטופל אמיתי – זה לא משהו שאפשר להחזיק בקליניקה, הייתי מפנה אותו לאברבנל בחזרה. זה לא משהו שאני רוצה או יכולה שיהיה בקליניקה".

נשמע שזה אכן היה יכול להיות מטופל אמיתי. איך גילית שמדובר במטרידן?

"דיברתי עם חברה וסיפרתי לה את הסיפור, והיא אמרה לי שזה כבר קרה לפסיכולוגיות אחרות. היא מצאה פוסט של אחת מהן בקבוצה סגורה של פסיכולוגיות, ושלחה לי. התיאור היה זהה, מילה במילה לפנייה שקיבלתי אני. זה היה חודרני, ועורר בי תחושה של חוסר מוגנות".

פסיכולוגיות שנפגעו מהמטרידנים מתארות גם תחושות של גועל, דחייה ובושה: "הייתי צריכה להיות חדה כל הזמן, לדעת להציב את הגבולות, לקטוע אותו. זה היה לא נעים, ותוכן השיחה עורר בי אי נוחות", אומרת ו', שהוטרדה על-ידי "אבירם" לאחרונה. ע', שהוטרדה פעמיים בחודשים האחרונים, מחזקת את דבריה: "הרגשתי שחדרו למרחב שלי אנשים שיכולים לעשות שימוש לרעה במספר הטלפון שלי, או בכתובת של הקליניקה. זה היה מלחיץ וגם קצת מגעיל". א', שהוטרדה גם היא על-ידי "אבירם" לפני כשנה, מוסיפה: "אחרי שזה קרה הייתי דרוכה מאד, והרבה פחות נעימה מהרגיל לגבי פניות של גברים בטלפון. ולכן זה הכעיס אותי מאד; לא רק התחושה הלא נעימה שלי, אלא ההשלכות שלה על פניות של מטופלים אחרים".

אתיה ברנהרט מגן, מועד המתמחות והמתמחים בפסיכולוגיה קלינית, שלקחה על עצמה לרכז בהתנדבות את הפניות של הפסיכולוגיות שהוטרדו מהמטרידנים השונים במטרה לחשוב על כיווני פעולה אפשריים, מתארת תחושה של תסכול מצטבר: "יש מספר לא מועט של נשים שהוטרדו טלפונית. כשאדם מתקשר ומספר על בעיות בתפקוד המיני ואת שומעת שהוא מאונן תוך כדי השיחה – זאת תחושה מבזה ומשפילה, אבל מאוד קשה להוכיח את זה, בוודאי שבדיעבד. ניסינו לאסוף את העדויות על מנת להגיש תלונה. זה נפל, בין היתר בגלל הרף הפלילי הנמוך והחשש שזה ייסגר מחוסר עניין לציבור, בסופו של דבר. מאוד קשה לשכנע נשים להיכנס לתהליך הלא פשוט של הגשת תלונה במשטרה, בוודאי כשאת לא בטוחה בכלל שייצא מזה משהו". לדבריה, התסכול נובע בין היתר מתחושת חוסר אונים לגבי היכולת לפעול נגד המטרידנים ולהגיש תלונה מרוכזת כנגדם: "יש כאן בעיה של מקרים נפרדים של הטרדות, כשכל מקרה לגופו הוא כביכול ברף הפלילי הנמוך – אבל המטרידנים תמיד סדרתיים, ופוגעים בהמון נשים. על עוד אין לנו דרך להגיש תלונה ביחד באופן מאורגן, וה מאוד מחליש את ה"קייס" שלנו".

על "המטרידן מאברבנל" דווקא הוגשו מספר תלונות במשטרה: י', שהוטרדה על-ידו, החליטה שלא לעבור על כך לסדר היום, ועוד באותו ערב הגישה תלונה נגד "לידור". התלונה שלה היתה כבר התלונה השנייה שהוגשה נגדו, ואחריה הוגשו שתי תלונות נוספות, נכון להיום. לדבריה, כמה ימים לאחר הגשת התלונה התקשרו מהמשטרה על מנת לברר פרטים נוספים, וכן דיווחו לה שלא התקבלה אצלם תלונה על פגיעה בילדה.

בדרך כלל שואלים "למה לא התלוננת במשטרה?". בהינתן הסטטיסטיקות שמצביעות על כך שרוב התלונות נסגרות מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור, אותי מעניין מדוע דווקא כן בחרת להתלונן?

"יכול להיות שהאווירה של שבוע המאבק באלימות נגד נשים דרבנה אותי לא לשתוק", היא אומרת. "וגם הרוח הגבית שקיבלתי מקבוצות של פסיכולוגים, אחרי שהבנתי שהסיפור הזה כבר קרה בעבר. זה נותן הרבה כוח".

יחד עם זאת, היא סקפטית לגבי הסיכוי שהתלונה תשנה משהו: "הוא מתקשר ממספר אחר בכל פעם, ולכן יהיה קשה לעלות עליו. אני גם לא בטוחה עד כמה יתאמצו לעשות את זה"*. לדבריה של ברנהרט מגן: "במקרה הזה החומרה הנתפסת גדולה יותר, מאחר שבחלק מהמקרים מעורב כאן פורנו ילדים. אבל התחושה עבור הפסיכולוגית המוטרדת היא קשה, בכל הטרדה שהיא". אחת מהנפגעות של "המטרידן מאברבנל", שאינה פסיכולוגית דווקא, ואף הגישה תלונה במשטרה, לא היתה מעוניינת להתראיין לכתבה, אך הביעה מורת רוח מאופן הטיפול של המשטרה בנושא: "היה נחמד אם המשטרה היתה לוקחת את העניין ברצינות", היא אומרת.

ממשטרת ישראל נמסר:
מיד עם קבלת התלונה, פתחה המשטרה בחקירה שעדיין מתנהלת בימים אלו. מטבע הדברים לא נוכל לפרט מעבר לכך אודות חקירות מתנהלות, אולם נציין כי משטרת ישראל תמשיך לחקור את המקרה ביסודיות, תוך ביצוע מגוון פעולות חקירה במטרה להגיע לחקר האמת בהקדם האפשרי תוך מתן עדיפות.

חלק מהפסיכולוגיות שהגיעו אלי לא היו בטוחות שהסיפור שלהן מספיק חשוב על מנת להיכנס לכתבה, וניסו להמעיט בחומרת ההטרדה – "אני לא בטוחה שזה פלילי", או "שמעתי על מקרים הרבה יותר גרועים". כמה מהפסיכולוגיות שדיברתי איתן השתמשו במילים "מסכן", "מוצף" ו"חרד", כדי לתאר את האדם שהתקשר אליהן. לפעמים שמעתי אצלן אמפתיה של ממש, והכרה שגם אם הכוונה היתה להטריד, הן סבורות שהפתרון עבורו הוא קבלת טיפול ועזרה, ולאו דווקא סנקציה פלילית. ולצד זאת, השיחות הללו תמיד נחוו כחודרניות, ועוררו אצלן דחייה, גועל, ולעתים אף חשש אמיתי מכך שלאדם יש את מספר הטלפון וכתובת הקליניקה שלהן. המטרידנים, גם אם חלקם פועלים מתוך מצוקה אמיתית, בכל זאת פגעו, וממשיכים לפגוע, בעשרות אם לא מאות פסיכולוגיות ומטפלות אחרות, שמלבד שיתוף ותמיכה בקבוצות פייסבוק סגורות – לא מקבלות כל מענה או הבטחה לכך שמישהו ישים לזה סוף. ובפעם הבאה שהטלפון יצלצל, הן ישאלו את עצמן האם בצד השני של הקו באמת נמצא אדם שפונה לקבלת עזרה? או שמא מדובר במטרידן סדרתי, שמנצל את האמפתיה וההקשבה שהן מציעות על מנת לפגוע בהן?

 

*עדכון מה-23.12: כפי שחששה, התלונה שהגישה י' למשטרה על "לידור", "המטרידן מאברבנאל" נסגרה. הסיבה: "עבריין לא ידוע".

תגובות

3 תגובות

  1. איני פסיכולוכ או פסיכותרפיסט. אני מטפל דרך שיאצו. וכמטפל מגע מקבל מידי פעם שיחות מטרידות מגברים. לדעתי גם גברים-מטפלים נוספים ורבים מקבלים שיחות מטרידות אך אולי השיח אף פחות לגיטימי בקרבנו…

  2. כפסיכולוגית קלינית מגוחך ומאד לא מקצועי בעיניי לעשות הבחנה בין מטופל אמיתי למטרידן. מישהו שפונה באופן הזה מאד מתקשה לתפקד כי המחשבות והתחושות שלו מאד מפריעים לו והוא מנסה לפתור אותם באמצעות המטפלות. מן הסתם הוא גם מבוהל להיפגש איתם באופן ממשי או מסתפק בלענג עצמו דרך התקשורת בטלפון. ברור שטיפול פסיכולוגי לא יועיל לאנשים הללו, שכנראה פגועים באופן מאד עמוק ולכן פועלים בצורה שגורמת לנו לדחייה. הצורך לשים להם גבולות הוא מאד ברור וכנראה גם סוג של מענה למה שהם צריכים. מן הסתם אם מוסדות המדינה היו עובדים בצורה יעילה יותר היה אפשר להיעזר בהם גם כדי להציב גבולות וגם כדי למצוא להם מענה טוב יותר על מנת שלא יישארו לבד ולא יפגעו באחרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.