בתחילת חודש נובמבר הותקפה עובדת סוציאלית בפטיש על ידי מטופלת. באותו השבוע נרשמו חמישה מקרי אלימות נוספים כנגד עובדות ועובדים סוציאליים. העלייה שחלה באלימות כלפי עובדות ועובדים סוציאליים הובילה למאבק של איגוד העובדים הסוציאליים.

ב12.11 הפגינו כאלפיים עובדים ועובדות מול קריית הממשלה בתל אביב ובגשר המיתרים בירושלים. הם קראו לשר הרווחה חיים כץ ולשר האוצר משה כחלון לטפל במגיפת האלימות באופן מידי. מספר ימים לאחר מכן, הפגינו עובדים ועובדות סוציאליות בכ50 צמתים ברחבי הארץ.

לפי ענבל חרמוני, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים, השירותים החברתיים בישראל נמצאים במשבר עמוק. מאות משרות לא מאוישות בגלל תנאי העבודה הירודים והשכר הנמוך. "מדינת ישראל חייבת להחליט אם היא רוצה שיהיו לה שירותי רווחה. אם כן, עליה לתקצב אותם".

אתמול (17.12) הושבתו שירותי הרווחה בכל הארץ וכ7000 עובדים ועובדות הפגינו מול קריית הממשלה בתל אביב וערכו צעדת מחאה לכיכר רבין.

דרישות העובדים והעובדות הסוציאליות: סביבת עבודה מכבדת ומוגנת – אבטחה בכל שעות קבלת הקהל ומאבטחים בעלי הכשרה רלוונטית. עמדת בידוק ביטחוני מסודרת ונוהלי בידוק קפדניים ומסודרים. דלתות משוריינות, אינטרקום, מצלמות אבטחה ואינטרקום, דלתות מילוט, לחצני מצוקה המחוברים למוקד חירום פעיל. מימון ומתן אבטחה מקיפה ואישית גם מחוץ למקום העבודה לעובדים שקיבלו איומים או שנמצאים בסיכון. ליווי ותמיכה לעובדות ועובדים שחוו אירועי אלימות, שיפור תנאי ההעסקה, העומסים והשכר של העובדים באופן שיאפשר לאייש את התקנים הקיימים ולתת מענה ראוי ומכבד ללקוחות בזמן סביר.

אתמול בערב דווחנו כי הצדדים נכנסו למו"מ על תנאי ההעסקה והביטחון של העו"סים. נקווה שיגיעו להסכמות ראויות.

טור אורח של חגית שטרן, עובדת סוציאלית

לטור הקודם של נורן ניומן

מאת: חגית שטרן

כמדי תקופה, האלימות נגד עובדים ועובדות סוציאליות תופסת את תשומת הלב הציבורית ומעלה מחדש לשיח הציבורי את המתח בין אלו הרואים בעבודה סוציאלית "עבודת קודש" ובין אלו המבקרים אותה בחריפות. תוהים מצד אחד לגבי הסמכויות הניתנות לעובדים ולעובדות ומצד שני שואלים "היכן היה העובד הסוציאלי?" בכל פעם שמתפרסם מקרה כזה או אחר של רצח / אלימות במשפחה / התעללות בקטינים וכו'…

בתוך השיח הציבורי על מאבק העו"סים באלימות נגדם, נראה לי שחשוב להסב את תשומת ליבנו למלכוד המתמשך בו מצויים העובדים הסוציאליים ברמה התפיסתית והפרקטית. חשוב להבין, או לפחות לנסות להבין, כיצד המלכוד קשור לאלימות נגד עובדים סוציאליים.

מצד אחד קיימת תפיסה של העובד הסוציאלי כמי ש "עושה עבודת קודש". מצד שני, "עבודת הקודש" הזו מותקפת שוב ושוב.

לפני שאנסה ליישב סתירה זו, חשוב לי להבהיר כי לא למדתי לימודי קודש, למדתי עבודה סוציאלית, כמקצוע לכל דבר ועניין בעל גופי ידע ופרקטיקה משלו.

תפיסת העובד הסוציאלי כעוסק בעבודת קודש חוטאת לאמת ומייצגת דימוי מעוות של תפקיד העו"ס. הדימוי של "עבודת קודש" מייצר תפיסה אידיאלית של תחום עבודתו, בעוד שהעובד הסוציאלי עוסק במציאות,  והמציאות במשפחות שבהן העובד הסוציאלי מתערב אינה אידיאלית. הפער בין התפיסה האידיאלית ובין המציאות והדימוי הסותר ומבלבל של תפקידו עשויים לתרום לאכזבה ותסכול מתמשכים.

מלכוד נוסף שייך למיקום של העובדים הסוציאליים בין המדינה והציבור, בחוויה ה"לוכדת" אותם מראש בקונפליקט בין צרכים ומענים. המדינה העניקה להם סמכויות המעוגנות בחוקים ותקנות  לביצוע תפקידיהם בתחומי חייו הפרטיים ביותר של האזרח, כגון עבודה עם קטינים בסיכון, אלימות כלפי נשים, קשישים עוני ועוד. לפתחם של העובדים הסוציאליים מגיעים כל אותם מקרים שהחברה לא רוצה לראות, שהיא מתקשה לראות, שמעוררים אפילו רגשות אשמה.  נראה כי העובד הסוציאלי מצוי במלכוד בין "כתב המינוי" שהעניקה לו המדינה למילוי תפקידו  ובין הדחייה של אותו "כתב מינוי" בשל רגשות אשמה כאלה ואחרים. יתרה מזאת, המדינה שהעניקה את הגיבוי החוקי לתפקידו של העובד הסוציאלי בהגנה על אוכלוסיות בסיכון, אינה מגנה עליו מהאלימות כלפיו בעת ביצוע תפקידו.

מוגנות של עובדים סוציאליים ניתנת דרך אבטחה ראויה במקומות העבודה, דרך הכשרה וידע בכל תחומי הדעת הרלבנטיים לתפקודם, דרך תקינה מספקת להפחתת העומס והלחץ, דרך תנאי שכר הולמים, ועוד.

מכאן ניתן לראות, כי מרחב העבודה של העובד הסוציאלי נוגע גם ב"פרטי" וגם ב "ציבורי", תפקיד שזקוקים לו ודוחים אותו בו זמנית בשל שלל הדימויים הסותרים שבו.

הדרך בין בלבול ואי בהירות מתמשכים אל תוקפנות ואלימות , קצרה.

הכותבת היא עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת , דוקטורנטית בבית ספר לעבודה סוציאלית- אוניברסיטת חיפה

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.