בכנס הבחירות הגדול של שדולת הנשים ושותפות לא היו הפתעות. נציגי כל מפלגה נקראו לבמה וקיבלו 10 דקות להשיב על שאלות המראיינת דנה וייס. השאלות של וייס, לטעמי, היו הרבה יותר מעניינות מהתשובות המנוסחות מראש שניתנו לה. כך, למשל, היא שאלה את בוז'י וציפי מה הם מתכוונים לעשות בעניין פערי השכר במשק בין נשים לגברים, הקשתה על יעל גרמן בנושא חוק הפונדקאות ומשמעותו עבור נשים, חייבה את שטייניץ לדבר על ייצוג הנשים החסר במפלגתו, שאלה את איילת שקד על יחס מפלגתה לזכויות להט"ב, אתגרה את אורלי לוי אבוקסיס לגבי ברית הזוגיות ולגבי המצע המדיני ביטחוני של מפלגתה ויחסה לזכויות נשים ערביות וילדיהן, שאלה את כחלון מדוע היה חשוב לו לשים איש ביטחון מובהק ברשימתו המתיימרת לפעול בנושאים חברתיים ואת עאידה תומא סלימאן לגבי נציגי המפלגה האיסלמית במפלגתה שזכויות נשים רחוקות מהם.
על אף שהדיון לא היה פתוח לשאלות מהקהל, מרבית הנוכחות והנוכחים לא ישבו בשקט. רגעי שיא נרשמו כשקמו פעילות הדיור הציבורי הלביאות פרשו שלטיהן ודרשו מבוז'י וציפי להתייחס לנושא בצעקה שפמיניזם הוא קודם כל סולידאריות עם נשים מוחלשות. לצערי, הן לא נשארו אחר כך להתעמת גם עם איילת שקד שהגנה בעוז על אורי אריאל ופעולותיו או עם יובל שטייניץ נציג מפלגת השלטון ושר האוצר לשעבר. שאלה נוספת מהקהל היתה עבור כחלון, שנשאל מה הוא עשה כשר רווחה לטובת המאבק בזנות, שאלה שבסופה הצליחו הנשים בקהל להוציא ממנו הצהרה מפורשת ש'יתמוך בחוק האוסר צריכת זנות'.
נקודה מעניינת שמעבר לתכנים המובנים מאליהם באירוע שכזה היתה השאלה שהופנתה לחלק מהנציגים 'האם הם פמיניסטיים' ו'האם יש דמות אשה שמרשימה אותם בכנסת'. כך קיבלנו הצהרות כגון 'בקיצור, כן, אני פמיניסטית' מציפי לבני, 'אעשה הכל כפמיניסט מוצהר כדי להביא לשינוי במעמד האשה בישראל' מבוז'י, 'שלי יחימוביץ מדהימה ומעריכה את זהבה גלאון' מאיילת שקד, 'אני לא עשיתי מספיק כדי להיות ראוי לתואר של פמיניסט' מיובל שטייניץ. מעניין גם גילוי הלב של כחלון 'התוודעתי לסיפור על הקושי של נשים בישראל רק כשהבת שלי גדלה. בגיל מאוחר, מודה, עברתי צד ברגע שראיתי את הנשים דרך הבת שלי. אני חושב שנשים צריכות לקבל תיקון, לא אפליה מתקנת'. כחלון, שבתו ליוותה אותו לאירוע, הצביע עליה בגאווה כמי שאחראית לשינוי שלו ונותר רק לקוות שכל הפוליטיקאים יתחילו להקשיב לבנותיהן. שתי הפמיניסטיות המוצהרות מבין הנציגים, זהבה גלאון ועאידה תומא סלימאן (שלצערי מעטים מכירים את עבודתה המדהימה למען נשים בחברה הערבית ונגד אלימות כלפי נשים) הבהירו מחדש ובלי ציניות שמאבק פמיניסטי מטרתו להילחם בדיכוי נשים בכל קבוצות האוכלוסיה ולמען שיוויון מהותי שמעבר לספירת נשים.
כדאי לדעת שרבים מההישגים למען זכויות נשים שהושגו בכנסת הקודמת הם תוצר של עבודה פרלמנטרית משותפת חוצה מפלגות. כאשר ח"כ זו או אחרת מתפארות בהישגים בתחום זה, הן בעצם גם מתפארות בסולידאריות הנשית שלעיתים מצליחות לייצר כאשר עובדות במשותף למען נשים. אולי זו הסיבה, שהן פחות מבליטות הישגים אלה בכנסים פוליטיים שונים. על כן, ראוי וחשוב לייצר עוד ועוד כנסים שכאלה בהן נשים דורשות מנציגות ונציגי הכנסת להתייחס באופן ברור וחד משמעי לנושאים שמעסיקים אותן ולדרוש להיות חלק אינטגראלי בכל דיון ונושא על סדר היום המדיני, בטחוני, כלכלי וחברתי. זה מחייב אותם לחשיבה, להתייחסות, לתשומת לב, לשינוי הרטוריקה ולמתן תשובות לשאלות. גם אם הם יענו שוב ושוב את אותן התשובות, עדיין השאלות ימשיכו להדהד. בכך חשיבותו של הכנס ודומים לו.
ענבל וילמובסקי