הגיע לידינו חוזר של עיריית ירושלים (בתמונה), שמציינת עבור כלל העובדים שבשל הנחיות משרד האוצר, "עובדים אשר יבקשו להיעדר מחר… תאושר היעדרותם בתיאום עם הממונה בניכוי מכסת החופשה של העובד.", ומעודדים את העובדות והעובדים להצטרף לעצרת המחאה בכיכר ספרא בהשתתפות ראש העיר. כיוון שהם מציינים את משרד האוצר כזה שהוריד את ההנחייה שלא לאפשר מתן שכר לעובדות השובתות מחר, החלטנו לפנות אליהם באופן ישיר. תגובתם הרשמית היא "אנו מכבדים זכותו של כל אדם למחות ולהביע הזדהות על פי עקרונותיו וצו מצפונו. עם זאת, איננו מתערבים בנסיבות היעדרותם של עובדים. על כל עובד לתאם את היעדרותו עם הממונה הישיר וזו תבוא ממכסת ימי החופשה או הבחירה." כלומר – מי שרוצה לשבות, צריכה לעשות זאת על חשבונה האישי, הן באי קבלת תשלום על אותו היום, והן בניכוי של יום חופשה.

חוזר עיריית ירושלים לגבי השביתה מחר. "לא ניתן לאפשר מתן שכר לעובדים ביום שביתה" מי שתרצה לשבות – על חשבון מכסת ימי החופש שלה. 

לכן החלטנו לפנות גם לנציב שירות המדינה, האחראים על כ-70 אלף עובדות ועובדי מדינה (לא כולל המורות והמורים). הועבר אלינו גם החוזר שלהם, ממנו התפעלתי לטובה כיוון שהוא מתחיל במשפט "רצח נשים הינה בעיה חברתית, אקוטית ופעמים רבות נסתרת מן העין, הדורשת את התגייסותנו כקהילה וכחברה. עובדי המשרד מהווים במקרים רבים גם קהילה ומערכת חברתית התומכת לעובד/ת, על כן אנו רואים בכל אחד ואחת שותף/ה למלחמה באלימות נגד נשים. דעו כי בהפגנת ערנות, דאגה, אמפתיה ותמיכה יש בכדי לסייע להציל נפש שהיא עולם ומלואו". אך בהמשך, חוזר זה מציין שגם שירות המדינה לא מאפשרים לעובדות שהחליטו לשבות לקבל תשלום, אלא לחתום יום חופש בהתאם לצבירה האישית של כל עובדת, כאשר במידה ולא נותרו ימי חופש משנה זו, ניתן להשאיל מהשנה הבאה. ההנחיה היא לאפשר לכל עובדת שחפצה בכך להשתתף באירועי המחאה אלא אם היא עובדת בעבודה דחופה או מיוחדת, אך על חשבון זמנה האישי וכספה. לטענתם, ההשפעה של 70 אלף עובדים שמקבלים תשלום על יום מבלי לעבוד היא הרסנית למשק, והרי אין למעבידים דרך לוודא שבאמת השתתפת בשביתה ממחאה, ולא ביקשת לעצמך יום חופש. בנוסף, ירדה הנחייה ישירה למחלקות למשאבי אנוש ושוויון מגדרי להתייחס לאלימות נגד נשים בכל משרדי הממשלה מחר.

פניית הסתדרות המורים למשרד החינוך בבקשה לתמיכה. "ארגונים רבים מכל המגזרים הודיעו שיאפשרו לעובדות לקחת חלק מהמחאה ולא להגיע לעבודה… אבקש כי תפרסמו בהקדם הנחיה…לפיה עובדות ההוראה משוחררות מעבודתן מחר".

ומה לגבי 90 אלף המורות והמורים? אמנם חלק גדול מהן עובדות במגזר היהודי, שנמצא בכל מקרה בחופש מחר בשל החג, אך מערכת החינוך במגזר הערבי עדיין עובדת. מהסתדרות המורים נמסר לנו כי "הסתדרות המורים כאיגוד המקצועי תומכת בשביתה ובמטרה שלשמה היא מתקיימת. היינו בין הראשונים להביע תמיכה, האלימות כלפי הנשים בישראל הולכת וגוברת כאשר רק בשנה האחרונה נרצחו 24 נשים. זהו מספר בלתי נתפס שלא ניתן להשלים איתו. אנו קוראים למקבלי ההחלטות לא להקל ראש בתופעה ולקדם פתרונות מעשיים. הבעיות והפתרונות ידועים ונדרשים לכך משאבים שהמדינה חייבת להקצות. זהו אינו מאבק רק של הנשים בישראל, אלא מאבק על הבסיס הערכי של החברה הישראלית על כל גווניה". ההסתדרות הם האיגוד המקצועי ולא אחראיים על המשכורות בפועל, לכן פנו עוד הבוקר לקבל תמיכה ממשרד החינוך לשחרור העובדות מהמגזר הערבי מחר. משרד החינוך לא הגיב להם באופן רשמי, אך מהדוברות שלהם נמסר לנו כי "אין למשרד החינוך סמכות להוציא עובדים ועובדות לחופש ולקבל שכר. הסמכות והאחריות היא של נציב שירות המדינה ומשרד האוצר", מה שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. או בקיצור, לפחות מבחינה רשמית, לא מונעים ממך לשבות באופן פעיל, אך במידה ותרצי לעשות זאת – אין לך תמיכה כלכלית.

רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, יצא בהצהרה חריפה נגד משרדי הממשלה: "הממונה על השכר באוצר ונציב שירות המדינה, היום הצלחתם לגרום לי להתבייש. לא רק כאיש ציבור, כאזרח במדינת ישראל, שכואב את הטרגדיה הנוראית שגודעת את חייהן של נשים חפות מפשע, בכל שנה. נשים שנרצחות, רק בשל היותן נשים. ככה סתם. ועד שמתחולל לו נס חברתי אמיתי (לא זה של פך השמן), שמאגד ומאחד את החברה הישראלית על כל גווניה: ישובים מצפון ועד דרום, ממזרח ועד מערב. ארגונים חברתיים, אישי ציבור מכל גווני הקשת הפוליטית, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים, רק בכדי לזעוק זעקה אמיתית (לשעתיים של הזדהות). אתם, באקט אומלל הנצמד לכללים, חוקים והצהרות, בחרתם להתעלם מהזעקה האמיתית של כולנו, זו שיוצאת מהלב. נכון, בחיים יש כללים, מסגרות וחוקים (וטוב שכך). אבל, יש רגעים שבהם מותר וצריך להפעיל שיקול דעת (בטח כאלה שקשורים לגורלם של אנשים ונשים) כי ישנם מקרים יוצאים מהכלל. הם שייכים לכולנו ומבטאים דאגה לחברה שבה אנחנו חיים. אז מה אתם אומרים לציבור הנשים? רוצות לזעוק על כך שרוצחים אתכן? תשלמו על כך משכרכן.
כל כך רצינו, ראשי הרשויות, להזדהות עם המאבק ולאפשר לנשים להביע את מחאתן – מחאתנו כולנו כחברה ולצערי, אתם בחרתם להיצמד להנחיות ולכללים.
אני איש ציבור שומר חוק. אין בכוונתי לקרוא לציבור לנהוג בניגוד להוראות החוק. אבל את מחאתי הרועמת אביא מחר לידי ביטוי, באופן פשוט ואמיתי. אני אקח יום חופש ואקרא לארגונים, לעובדות ולעובדים שחפצים בכך, לקחת שעה וחצי של הפסקה (כן על חשבונם) כדי שנוכל לומר יחד את אשר על ליבנו. כדי שנוכל להסתכל בעיניהן של הנשים, בלי להתבייש!"

גם אם מקום העבודה שלך לא מאפשר לך לשבות, בשעה 10:00 אנו יוצאות לרחוב לעשרים וארבע דקות דומייה, דקה על כל אישה שנרצחה השנה. נשמח אם תוכלי להצטרף אלינו, מכל מקום בו תהיי.

 

(התחקיר של נועה בורשטיין-חדד, בהכנת הכתבה השתתפה ליאור אלפנט)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.