מאת: מורן עג'מי
ביום שלישי יצאו כ-4.5 מיליון איש ואישה אל הקלפי לממש את זכותם הדמוקרטית. זכינו לראות שוב את המראות המרגשים מהקלפיות, כולל קשישים המממשים את זכותם לבחור ומספרים לכל צעיר וצעירה העוברים על פניהם עד כמה לא מובן מאליו המצב, הורים עם תינוקות מאחורי הפרגוד וכמובן – ליכודניקים שמטרילים את המדגם של מינה צמח.
גם הבחירות הללו סבבו סביב נושא אחד עיקרי: ביבי או לא ביבי?
מערכות שלמות התגייסו לשכנע את המצביעים מדוע "רק ביבי" ומנגד – מדוע "רק לא ביבי" וכך החיים עצמם שוב נותרו מאחור: הבטחון, השטחים, הרווחה…
אישית, אני מאשימה בכך את התקשורת שסובבת סביב חקירות נתניהו כבר שנתיים, את המשטרה שהוציאה על הנושא תקציבים רבים (שלא הלכו למקומות אחרים במקום), את הפרקליטות שהוציאה המלצות מרושלות בלחץ הזמן ואת הקואליציה שהייתה שווה בקלפי מעל למיליון איש ואישה – קואליציית ה"רק לא ביבי". קואליציה שמעבר לכותרת הזו, לא הוציאה משנה סדורה. קואליציה שהלכה למעשה הפכה למפלגה של חמישה גברים ללא שום קשר רעיוני קוהרנטי ביניהם.
בכל זאת, זכינו לראות את החוסן הדמוקרטי של ציבור שלם שלא נסחף אחרי המערכות הללו. העם בחר את מה שטוב לו – תהיו באיזה צד פוליטי שתהיו – חגיגת הבחירות היא עדיין דבר מדהים.
הכנסת ה-21:
אז לפני שנצלול לעומקם של דברים, תזכורת קלה של מספר המנדטים:
הליכוד: 35מנדטים
כחול-לבן: 35
ש"ס: 8
יהדות התורה: 8
העבודה: 6
חד"ש-תע"ל: 6
בל"ד-רע"מ: 4
איחוד מפלגות ימין: 5
ישראל ביתנו: 5
כולנו: 4
מרצ: 4
המפלגה השלישית בגודלה בכנסת, נכון להיום, היא ש"ס ולצידה יהדות התורה. כלומר, המפלגות החרדיות. שתי אוכלוסיות מאד גדולות צמצמו את נוכחותן בכנסת הנוכחית – ערביי ישראל והסרוגים – שנציגיהם הבולטים בכנסת האחרונה, איילת שקד ונפתלי בנט, נותרו בחוץ.
בחץ נשמעים קולות לאחדות אבל האמת היא שאני לא קונה את זה. למעלה ממליון איש הצביעו למפלגה כמעט באופן בלעדי אך ורק את הכותרת "רק לא ביבי" – האם עליהם לשבת עכשיו בממשלת אחדות עם נתניהו?
דבר נוסף שעלינו לתהות לגביו: האם אין שמאל בישראל? שמאל אידיאולוגי, עמוק, אמיתי. נראה שהשמאל בישראל הפך כה שולי שגם אותי, כאישה שמחוברת אידיאולוגית לימין, זה מפחיד. על מנת שתתקיים פה מדינה דמוקרטית, על מנת שיתקיים בכלל ימין, חייב להתקיים שמאל – שמאל ערכי, חזק, עם בסיסים יציבים.
91 גברים
נקודה עקרונית נוספת: מספר הנשים בכנסת החדשה הוא 29, נכון לעכשיו. זאת בניגוד לכנסת הקודמת בה כיהנו, ברגעי השיא, 36 נשים. מדובר בפחות מרבע מהכנסת. כן, מחצית מהאוכלוסיה (ויותר) ורבע מהייצוג בבית המחוקקים.
רוב הנשים הללו מגיעות מהליכוד ומכחול לבן, שתי מפלגות שהכניסו כל אחת עשר נשים לכנסת ה21.
אלו שהפתיעו:
בראש ובראשונה עלינו לדבר על איווט ליברמן: אף סקר לא נתן לישראל ביתנו סיכוי לעבור אך היא נכנסה לכנסת עם חמישה מנדטים. העומד בראשה נסע בערב התוצאות לחו"ל, כפי שעשה גם בבחרות הקודמות, ככל הנראה על מנת לסחוט את נתניהו.
הימין החדש, המפלגה החדשה והמבטיחה של בנט ושקד לא עברה את אחוז החסימה. אמנם מסתמנים אי אלו אי סדרים בספירת הקלפיות, אך לא סביר שנראה שינוי גדול בספירה חוזרת.
גשר: אולי הסיפור הכי עצוב בבחירות האלה. מפלגה שמורכבת מ50% נשים, פמיניסטיות, מזרחייות, בעלות היסטוריה ארוכה של מאבקים. ביחד עם גשר, את אחוז החסימה לא עברה גם זהות, ואולי זה מנחם להתייחס לזה כאל "טריידאוף".
אז מה הולך לקרות עכשיו:
בזמן שנותר עד סוף החודש, יגיעו ראשי המפלגות לנשיא, לבשר לו על מי הן הולכות להמליץ להרכבת הקואליציה וכפי שמסתמן עכשיו, זה הולך להיות בנימין נתניהו.
נכון לעכשיו מונחות על השולחן שתי אופציות ריאליות עבור נתניהו: האחת היא ממשלת אחדות עם מפלגת כחול לבן, מה שיחזיר אותנו לימים אחרים ושונים מאד בפוליטיקה הישראלית אבל אם נודה על האמת, לא סביר שיתרחש. האופציה השניה היא, כמובן, קואליציית ימין צרה: הליכוד וכולנו: 40 מנדטים, המפלגות החרדיות: 16 מנדטים, איחוד מפלגות הימין וליברמן: 10 מנדטים וביחד: 66. ליברמן, כהרגלו בקודש, יעשה לנתניהו חיים מאד קשים לפני שיסכים להיכנס לממשלה כזו אבל אם נפרוש את כל הקלפים על השולחן ונסתכל בהם בכנות, נגלה שאנחנו הולכות לקראת ממשלה שנראית כמעט בדיוק כמו הממשלה הקודמת.
לאחר ההמלצות יחל משא ומתן קדחתני (על מי אנחנו עובדות? הוא כבר החל) וגל השמועות על שרת הבריאות החדשה ושר התרבות המפתיע יתחילו להתגלגל. אל תדאגו, אנחנו נהיה כאן לעשות סדר.
בתאריך ה-30.04.19 תושבע הכנסת החדשה וחברי וחברות כנסת בולטות יעזבו את המשכן; ביניהם איתן כבל, שולי מועלם, בני בגין, מרב מיכאלי ועוד. אותם יחליפו אנשים חדשים, אולי מוכרים פחות. נכון לעכשיו, אם לא תוקם ממשלת אחדות, רוב חברי הכנסת החדשים יגיעו אל השממה הנקראית "האופוזיציה בישראל".
המסקנה המתבקשת היא שאלו היו בחירות מיותרות, אבל אני חייבת שלא להסכים איתה. הבחירות הללו חידדו מאד את רצון הבוחר – על אף שנים רבות של לחץ מכל עבר להחלפת השלטון, נתניהו נותר אהוב מאד על העם בישראל. ובין אם נסכים על טיבו או לא, בין אם נשמח על תוצאות הבחירות או נתעצב עליהן, הדמוקרטיה הישראלית עדיין בועטת.
מורן עג'מי היא יועצת פוליטית וקמפיינרית. בין היתר מנהלת את הקמפיינים של השר חיים כץ ממפלגת הליכוד וחבר הכנסת איתן כבל ממפלגת העבודה