פשעיו של הרב טאו: אני מאמינה

אני חילונית, באה ממשפחה חילונית, אין לי שום קשר אל הרב טאו. עד כה הוא היה פשוט רב אחד, בעל השפעה רבה, שלא הסכמתי עם עמדותיו. בשנה שעברה שמעתי על סיפורה של אחת, נחמה תאנה, שסיפרה שנפגעה ממנו מינית. האמנתי לה, כי אני נוטה להאמין למתלוננת (למה לעזאזל שמישהי תרצה לחלוק משהו כזה בציבור?) אבל לא התעמקתי בסיפור מעבר לכך.

מאוחר יותר צפיתי בכתבה בטלוויזיה בה רואיינה המתלוננת הנוספת, דורית. היא סיפרה על ניסיון פגיעה מינית בה על ידי הרב טאו, לפני שנים רבות, כשביקרה בבית הרב במסגרת חברותה עם אשתו. אני זוכרת את עצמי חושבת – שוב הרב הזה? שתי מתלוננות – בטח יש עוד.

אחר כך הסיפור נעשה קצת מוזר. נחמה תאנה התבטאה באופן משונה שנראה מנותק מהמציאות. במסיבת עיתונאים ששידרה בפייסבוק, היא טענה שהרב טאו הוא למעשה נאצי, צאצא של מנגלה. שם אני זוכרת שאמרתי לעצמי שאולי כדאי לקחת צעד אחורה עם הסיפור הזה, כי הטענות שלה נשמעו קצת מוזרות ומבולבלות. מה גם שהמחאה סביב הפגיעות של הרב טאו שקטו והנושא נעלם לי מהתודעה. כאמור – מה לי ולרב טאו?

בשבוע שעבר קראתי פוסט בעמוד של אוריה מבורך, "אפרכסת", בו כתבה על הפגיעות של הרב ועל עוד מתלונן העונה לשם רפי. חתמתי בתמיכה על עצומה הקוראת לחקירה – אם יש אמת לגלות, שיחקרו. כך חשבתי ושוב הנחתי לזה וחזרתי לעיסוקי. ביום למחרת אמרה לי נועה העורכת – יש לנו סיפור מעניין בירושלים, רוצה ללכת?

מצאתי את עצמי בבית פרטי מקסים בשכונה נעימה בירושלים. הגעתי קצת באיחור וכבר דרך החלון ראיתי כעשרים אנשים, רובם דתיים, חובשי כיפות וכיסויי ראש, יושבים בסלון ומקשיבים. כשנכנסתי, נחמה תאנה חלקה עם הנוכחים את סיפורה על הפגיעה המינית המתמשכת שעברה. תאנה נפגעה לראשונה בגיל עשר ובעדותה באותו מפגש סיפרה על פגיעה נוספת שחוותה מהרב טאו, בגיל מבוגר יותר. היא סיפרה על איומים אלימים של הרב כלפיה וכלפי ילדיה. בשלב הזה עוד נותרתי מהססת, ספקנית. היה בזה משהו בלתי יאמן: מה לרב מוכר ולאיומים כה קיצוניים עבור קיום יחסי מין? אבל שתקתי והקשבתי.

לבקשתם של חלק מהמעידים, סיפוריהם לא מופיעים בטור הזה. אך אחרי שנחמה תאנה סיימה את דבריה, הערב המשיך לנוע במעגלים. בנוסף, הושמע קטע מעדותה המוסרטת של דורית ועדות נוספת של אישה מסביבתו של הרב, שלא נפגעה בעצמה אך מספרת על חברות ומכרות שנפגעו. אחת ועוד אחת ועוד אחת… אותה אישה סיפרה את סיפוריהן של שלוש נשים שמסרבות לספר את עדותן בעצמן. או במילותיה של אחת מהן: "אני אדבר אחרי שהרב טאו ימות" ואולי שש המילים האלו מבטאות את הסיפור כולו.

הערב הזה טלטל אותי לחלוטין. יצאתי קצת לפני תומו, בערך שעתיים אחרי, עם עיניים נפוחות מדמעות. לא יכולתי להכיל עוד מסיפורי הזוועה על הרב טאו. קצת לפני שיצאתי מהמפגש, סיפרו המארגנים על רפי, צעיר בן 19 שביטא את עדותו המסורבלת והמבולבלת רק לאחרונה. מיד לאחר מכן הוא אושפז בכפייה, טענו שיפגע בעצמו, אך עד כה נראה שהיחידים שפוגעים בו הם סביבתו הקרובה.

במהלך הערב הוצגו הוכחות, מכתבים רשמיים מפסיכיאטרים האומרים באופן ברור – גם לו וגם לנחמה תאנה בוחן מציאות תקין. הם מחוברים למציאות, חווים אותה כמו כל אחד אחר. הסיפורים המטורפים שנשמעו במפגש, כמו משהו שיצא מסדרת טלוויזיה, לא מתואמים. אין תיאום עדויות בין המעידים ובכל זאת, הפרטים המזוויעים המתארים את הפגיעה הסדיסטית (לכאורה) שהשתכללה עם השנים וכללה אמצעים כוחניים ופליליים יותר ויותר.

אחרי שנחשפים לשלל הפרטים, לעדויות הקשות, למסמכים וחושבים עליהם בתוך מוחה של ילדה פגועה בת עשר, פתאום הטענות של תאנה על היותו של הרב טאו צאצא של מנגלה, נשמעות כמו ניסיון ליישב במוחה הצעיר, הפוסט טראומתי, את ההתעללות מידי האיש עליו סמכה והיום עושה בה ניסויים אכזריים.

העדויות שנשמעו בחלל החדר, כמו גם הסיום בהמשך עדותו של רפי, היו מפלחות לב. לא נותרה עין אחת יבשה במקום. כזה כאב מפלח לא מגיע משום מקום. אף אחד לא רוצה בו. אף אחד לא רוצה להיות קורבן תקיפה מינית של אחד האנשים המשפיעים ביותר במדינה. הלוואי והייתי יכולה להשמיע את ההקלטה הזו בכל בית בישראל. כך אולי גם הם היו מאמינים. אני, מאמינה.