Reading Time: 3 minutes

כל הלולים ריקים: תהל רן במבט נוקב על אחת הזוועות הגדולות שהתרחשו בהיסטוריה הישראלית

Reading Time: 3 minutes
צילום תמונה ראשית: צביקה תורן

כשהיוצרת והשחקנית תהל רן נתקלה לפני מספר שנים בפוסט בפייסבוק, התמונה המצורפת לכדה את עיניה. זו הייתה תמונה מבית תינוקות ובה אמהות יוצאות תימן מחזיקות את התינוקות שלהן. היא החלה לקרוא את הפוסט והסתקרנה מה עומד מאחורי התמונה. זו הייתה החשיפה הראשונה והאמיתית שלה לפרשת חטופי תימן המזרח והבלקן – פרשת היעלמות הילדים בין השנים 1948 – 1954. להורים העולים נאמר כי ילדיהם נפטרו אולם מקום קבורתם לא נודע. למעשה, התינוקות נחטפו ונמסרו לאימוץ, בחלק מהמקרים עבור בצע כסף. תהל, שמגיעה ממשפחה תימנית, נדהמה לקרוא ולגלות את הדברים והחליטה שהיא חייבת ליצור בעקבותיו יצירה שתעמיד במרכזה את הזוועה, ותישיר אליה מבט נוקב.

רוצות עוד תוכן פמיניסטי מעולה? תרמו לנו, כדי שנוכל להרחיב את הפעילות

צילום: נבו שירזי

"מי ידע שבכלל קיים בארץ חומר נפץ כזה", מספרת תהל. "חשבתי לעצמי שאני לא יכולה להמשיך, אני חייבת לעצור ולחקור את הדבר הזה ולהביא אותו דרך היצירה שלי. קראתי כתבות, מחקרים, ראיתי אלפי ראיונות בטלוויזיה. ראיתי אמהות שהזמן קפא בנפשן. הן היו כל כך אמיתיות גם מול המצלמה. האמת של הכאב והרגשות שלהן כל כך זעזעה אותי. התרגשתי והזדהיתי ויכולתי לחוש פיזית את הכאב שלהן. יצרתי קשר עם נשים שעברו את הדבר הנורא הזה והן סיפרו לי את הסיפור האישי שלהן. יונה מנצור, גיבורת ההצגה, היא לא אישה אחת והסיפור שלה לא מבוסס על אישה אחת אלא עם הרבה נשים שדיברתי איתן. ראיתי מונולוג שחזר על עצמו, של נשים שבאו לבית התינוקות ואמרו להן שאין ילד. זה אותו מונולוג מנשים שונות שלא מכירות זו את זו".

ההצגה, שאורכה כשעה, היא מסע בזמן של אם, יונה מנצור, שמגיעה לקחת את ביתה התינוקת חבצלת. נמסר לה כמובן, שחבצלת מתה. יונה המומה. רק אתמול שיחקה עם התינוקת, הניקה אותה, איך יכול להיות שמתה? מה זאת אומרת? שואלת תהל המומה בדמותה של יונה ונתקלת בקיר אטום, בדמותן של השחקניות הנוספות בהצגה, היוצרות על הבמה מעין מקהלה יוונית עם טוויסט מכני ומצמרר. משחקן האחיד והמדויק יוצר את גוש האטימות שחוזר שוב ושוב על אותו מענה ברפטטיביות מכאיבה כצליפת שוט. יונה מנסה להתחקות אחר הצעדים שהובילו אותה לנקודה זו, היא מרגישה שהיא משתגעת ומנסה להילחם, להיאבק על שלה – לשווא. תהל, שחוותה ילדות מורכבת התחברה לתחושת החוסר הפרטית שלה ואותה היא מביאה לבמה מידי הצגה.

תהל רן. בימים אלו מתכוננת להצגתה החדשה בתיאטרונטו. צילום: צביקה תורן

איך היה המפגש שלך עם האמהות?
"מאוד ריגש אותי מה שהן סיפרו. זה ישמע מוזר אבל מגיל 10 רציתי תינוקת. בכיתה ד' אני זוכרת שהלכתי לביקור בכותל המערבי, שמתי שם פתק, ביקשתי מאלוהים שאהיה בלונדינית ושיהיה לי תינוק. אני ניסיתי להבין את המקום הזה מהנטישה שלי. מהאובדן שלי והפחד שלי. אני לא יכולה אולי להבין אמה שבנה נחטף ממנה באכזריות כזו אבל אני יכולה לדמיין. דמיינתי את הלולים. את הריק. זה קורע לב".

אחרי שהתגבש הרעיון, איך התחלת את תהליך העבודה על ההצגה?
"לקח לי שנה רק לחשוב מה אני רוצה לעשות בהצגה. ניסיתי המון ניסיונות. התחלתי מהצגת יחיד. לא הייתי שקטה, לא היה ברור לי ולא ידעתי איזה פנס אני רוצה לכוון. לקח הרבה זמן עד שהחלטתי שאני יונה ויש נשים נוספות על הבמה. לאט לאט זה התגבש למה שההצגה היא היום. ראיתי את הנשים האחרות כמשהו מכני, מונוטוני שחייב לתפקד. היו גם ניסיונות של תמונה וריקוד. הליהוק של השחקניות זה משהו שקרה בהמשך הדרך. עשיתי אודישנים וזה התגבש. אני לא כל כך אוהבת לנתח מה היו הכוונות שלי. הרבה פעמים אני פועלת מאינטואיציה ואני מקווה שכל אחד מהצופים ייקח את זה למקום שלו".

לא נגלה את כל הסודות, אבל אני בהחלט יכולה לומר שבהצגה יש שימוש ייחודי במוזיקה ובפרט בקונוטציה שמוזיקה ספיציפית יוצרת.
"הרבה אנשים מגיעים להצגה ומצפים לשמוע תופים ושירה תימנית. יש הרבה שירים שאני אוהבת ושירים שחשבתי איך אני יכולה להעביר דרכם את חווית האובדן והיתמות. נוצר כאן משהו שהוא מוכר וזר כאחד. מוכר מבחינת השירים, זר באופן בו נעשה בהם שימוש בהצגה. אלה שירים שמעוררים בי געגוע. דווקא בגלל שלא תמיד אני עושה דברים מתוך מודעות אני שמחה אחר כך לגלות שהאינטואיציה שלה פעלה גם על אנשים אחרים. באופן דומה לכך גם עשיתי שימוש באלמנטים ואביזרים שעל הבמה. את ההצגות שלי אני עושה בלי תקציב לרוב. אם היה לי תקציב הייתי ממלאה את כל הבמה באביזרים, עוד נשים ותופים. אני רואה את זה קורה יום אחד – ההצגה עם מאה נשים".

היו תגובות של נשים שעברו את זה בעצמן וראו את ההצגה?
"אכן ואלה תמיד התגובות הכי מרגשות. אגב, היו הרבה תגובות גם של מי שלא קשורים לסיפור. כולם מתחברים לזה. לי זה לא היה ברור כל כך, רציתי שיונה תיגע בהרבה אמהות. הכי כואב לי שכבאים בנים ובנות של מי שעברו את זה שאומרים לי שהמילים שאני אומרת הן בדיוק המילים של האמא שלהן. או אמהות שאומרות לי את זה. עד היום, זה פשוט לא נתפס לי. הייתה גם אישה שבעקבות ההצגה הבינה שהיא רוצה להשמיע ולספר את הסיפור של אמא שלה כי היא חייבת. רק זה, עבורי – עולם ומלואו".

ההצגות הקרובות של "כל הלולים ריקים" בתיאטרון תמונע, יום שישי 23.3.2018 בשעה 20:00, יום שני 26.3.2018, בשעה 20:00
תחקיר, כתיבה, עיצוב חלל, תלבושות ובימוי: תהל רן
שחקניות:
תדמור ברטל
נועה חדד
כלנית כץ
טוהר הורביץ
גל ברמלי
תמר לוי אלדר
תהל רן
קוד הנחה מיוחדת להצגות הקרובות בתיאטרון תמונע עבור קוראות פוליטיקלי קוראת: לומר בקופה – יונה. 

 

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

המושבעים האמינו לנשים

Reading Time: 3 minutes מתוך שש עדויות שנשמעו במהלך משפטו, רק שתיים נלקחו בסופו של דבר בחשבון – למרות זאת ובצל מהפכת MeToo, הורשע לבסוף הארווי ווינשטיין בתקיפה ובאונס.

מי היא אמילי ומדוע יש לה רשימה?

Reading Time: 3 minutes "רשימת אמילי" הוקמה כדי לתמוך בנשים התומכות בזכות נשים להפלה ולשליטה על גופן ומתמודדות למוקדי קבלת ההחלטות. אז מיהי אמילי? ארנה רז מסקרת קידום נשים בעולם

צומת גורל – ביקורת ספר

Reading Time: 3 minutes הספר "צומת גורל" נוגע במורסה כואבת, ממנה נוטים להתעלם בתרבות הישראלית הלהט"בית, כשהוא מתגולל דרך נקודת מבטה של צעירה ממשפחה מרוקאית, קצינה במג"ב, החוקרת את מיניותה במהלך שירותה הצבאי. ביקורת ספר – וביקורת על המבקרים

"עיניים שמחות לצִלה בינדר" – הצצה לתערוכה

Reading Time: 2 minutes גיבורותיה של בינדר הן תמיד ילדות: האיורים יפהפיים – אך תפקידן של הילדות הוא לא להיות יפות. תמר יחיא על תערוכה חדשה מאיוריה של צלה בינדר: תמיד ילדות, כמה פשוט, ככה יפה, ככה חשוב

סגירת תפריט

A feminist world, needs feminist news
Support the readeress and join the revolution

עולם פמיניסטי זקוק לתקשורת פמיניסטית
תמכו בפוליטיקלי קוראת והצטרפו למהפכה