בת הים הקטנה בזרועות התמנון של הפטריארכיה
עדי ולצר צפתה עם הבנות שלה בסרט של דיסני "בת הים הקטנה" והבינה שהסרט הוא בעצם מדריך לנשים לחיים נכונים – תהיי יפה ואל תדברי יותר מדי
סוכנות הדוגמנות שאחרי מחלת הסרטן
מחלת הסרטן השאירה את נעה עם גוף חדש. כשהמליצו לה לדגמן היא תהתה אם תוכל לייצג אידיאל יופי שחולות אחרות יתחזקו ממנו. אבל מה שקרה לה כשהגיעה לסוכנות עם הצלקות על עורה, היה אחר משציפתה
כולנו מיכל סלה: כשהטראומה שלך היא בעצם גם שלנו
רצח הנשים בישראל מוציא אותנו לרחובות. לא רק כדי לזעוק בשם המתות, אלא כדי לשמור על עצמנו: כולנו נמצאות בקבוצת סיכון להיפגע מאלימות. רקפת גינסברג כותבת על הטראומה הקולקטיבית, שעוברת מדור לדור של נשים בישראל
להתחבא מתחת לפוך: תסמונת המתחזה
"עם הזמן הכרתי עוד מתחזות. שמחזיקות עולם שלם של רעיונות, אבל כשצריך להוציא אותם לפועל השפתיים, הידיים והרגליים משתתקות…"
מיתוסים שמולידים אם: לפרוץ את כבלי ה"אימא המוצלחת"
הוויכוחים הלוהטים בין אימהות ישראליות על "הדרך הנכונה" לגדל ילדים נובעים גם מהעובדה שכולנו כלואות בתוך "מיתוסים שמולידים אם". יעל סטרוגו מנפצת עבורנו מיתוסים על לידה, הנקה, הריון ושינה. קריאה שמזמינה שלווה.
מולכם עומדת האחת אבל לא היחידה: נשים בהיפ הופ הישראלי
איך קרה שבשירת המחאה בישראל לא היה ייצוג נשי במשך שנים? איך היפ-הופ נשי לוקח חלק במחאה הפמיניסטית בישראל ובכלל? ומה החלק שלנו בזה? (התשובה פשוטה, להאזין)
"סבתא לא ידעה קרוא וכתוב": בורות של נשים יהודיות כ"צו אלוהי"
נשים יהודיות לא הורשו לצאת מהמטבח וללמוד קרוא וכתוב. אלו שהתעקשו, עשו והצליחו, נעלמו מדפי ההיסטוריה שכתבו גברים. בספר "סבתא לא ידעה קרוא וכתוב" רחל אליאור נותנת להן שם, קול וזיכרון, ומספרת את סיפוריהן
למה בקרוב כבר לא נראה נשים מבוגרות על המסך?
בואו נדבר על האופן בו הקורונה תשפיע על התרבות שנצרוך בשנים הקרובות. אאמל״ק לכם את השורה התחתונה: צפו לראות הרבה פחות אנשים מעל גיל שישים על המסך שלנו







