מאת: מרב זבולון
אמצעי מניעה הם סיפור ישן בחיים שלנו. משחר ההיסטוריה נשים ניסו להבין, ללמוד ולהגדיל את השליטה שלהן על תהליך ההתעברות. אולם, המהפכה המשמעותית ביותר בתחום נולדה והתעצבה יד ביד עם התפתחות המדע והטכנולוגיה. מהפכה אשר התוצר המוכר (והנמכר) ביותר שלה הינו, אמצעי המניעה ההורמונליים. השינוי שנוצר היה נרחב בקנה מידה שטרם נראה כמותו, מכיוון שבפעם הראשונה בהיסטוריה, בני אדם יכלו להפריד בצורה כה נחרצת בין סקס, להתעברות והריון.
אבל הסיפור השלם של אמצעי מניעה הוא לא באמת כזה פשוט ובדיוק בגלל זה, כל כך קריטי שנתחיל לדבר עליו ועל הקשר שלו לבריאות מינית. לאחרונה זכיתי לשוחח עם נשים מרחבי העולם על הקשר בין אמצעי מניעה לבריאות המינית שלהן. הנשים עימן דיברתי ציינו שלוש סיבות מרכזיות בגללן הן בוחרות את שיטת אמצעי המניעה שלהן.
"בשנה הראשונה הכל היה בסדר אבל אז התחלתי להרגיש המון שינויים וירידה משמעותית בחשק המיני"
הראשונה היא ביטחון והגנה. כשנשים מרגישות בטוחות ומוגנות, הבריאות המינית שלהן גבוהה יותר, נקודה. הנשים עימן שוחחתי דיברו על הצורך במוגנות מפני כניסה לא רצויה להריון או מוגנות מהידבקות במחלות מין. אך בנוסף לכך, הן דיברו רבות גם על הצורך במוגנות מחוץ לאינטראקציה המינית. ביום יום, בשגרה, כלומר להיות מוגנות גם מפני תופעות לוואי שהשימוש באמצעי מניעה עלול לגרום, "בשנה הראשונה הכול היה בסדר אבל אז התחלתי להרגיש המון שינויים וירידה משמעותית בחשק המיני", אמרה לי אחת הנשים.
עבור נשים רבות, השימוש באמצעי מניעה אינו "מטלה" שהן טרודות בה רק בעת האקט המיני. אלא, תהליך המתמשך לאורך כל פרק החיים הפוריים, אשר דורש עיסוק, מחשבה ותחזוק על בסיס קבוע. שורה תחתונה, השימוש באמצעי מניעה חשוב, מאוד, עבור מוגנות בזמן האקט המיני. אך חשובה וברת השפעה לא פחות המוגנות גם מחוץ לאקט המיני.
"הפעם הראשונה בה קניתי קונדומים בלי לחוש בושה"
הסיבה השנייה לבחירת סוג אמצעי מניעה אחד על פני האחר היא במילה אחת, חופש. "בכנות, אני בת 30 והשנה זו היתה הפעם הראשונה בחיי שקניתי חפיסת קונדומים בלי לחוש בושה. איפה שגדלתי, זו לא התנסות שהיתה אפשרית עבורי". משמעות הדבר, שכאשר נשים נמצאות באקלים חברתי-תרבותי המעודד אותן לבחור את שיטת אמצעי המניעה המדויקת ביותר עבורן, בהתאם לתנאים והנסיבות הספציפיות לחייהן, הבריאות המינית שלהן גדלה.
המכנה המשותף של שתי הסיבות הראשונות, חופש והגנה, הוא א', שהן מוכרות בינלאומית כזכויות אדם בסיסיות וב', שהן מחייבות גיבוי חברתי-סביבתי ומערכתי על מנת להתקיים. ופה קבור הכלב. כי כל הנשים עימן שוחחתי, ללא יוצאת מן הכלל, בין אם הן מגרמניה, ארה"ב, הודו או עיראק, כולן הרגישו שהמערכת החברתית ממנה הן מגיעות לא תמכה בהן בתהליך החיפוש אחר אמצעי המניעה שהולם את צרכיהן.
"בכנות, אני בת 30 והשנה זו היתה הפעם הראשונה בחיי שקניתי חפיסת קונדומים בלי לחוש בושה. איפה שגדלתי, זו לא התנסות שהיתה אפשרית עבורי"
כמובן שהפער בין החוויה של אישה מבנגלור לאישה מברלין הוא עצום. אך בסופו של יום, שתיהן, הברלינאית כמו הבנגלורית, חלקו את התחושה שאין מספיק שיח על הנושא בגלל טאבו חברתי, אשר גורם לנשים לחוש מבודדות בעיסוק עם האתגר הבלתי נגמר הזה. זהו ביש מזל עבורנו, נשים, כאשר מבינים שעצם השיח על אמצעי מניעה, הוא לכשעצמו גורם המקדם את הבריאות המינית שלנו.
אז איך מתקדמים מכאן? טוב ששאלתם.ן. זה מוביל לסיבה השלישית לבחירת שיטת אמצעי מניעה והיא, יחסים. יחסים בין מעגלי השוות כמו חברות, קולגות, אחיות וכן הלאה. יחסים בקהילה, בדגש על יחסים עם רופא/ת הנשים ואחרון חביב ומשמעותי במיוחד, יחסים עם הפרטנרים המיניים שלנו. פה, שוכן הפוטנציאל לטוויסט בעלילה שיכול להעניק לנשים את תחושת החופש והמוגנות אשר תגדיל את הבריאות המינית שלהן. למה? כי בתוך היחסים האינטימיים עם הסובבים אותנו מצוי כוח עצום. כוח לשנות, לתקן ולהשתפר. למה הכוונה?
לבקש ממנו, שוב ושוב, לשים קונדום
נשים אשר חיו בסביבה בה השיח על אמצעי מניעה הינו פחות טאבו, העידו כי עצם השיח והאפשרות להתייעץ וללמוד מניסיונן של הקרובות אליהן, גרם להן להרגיש שהשיטה בה בחרו מדויקת יותר עבורן. "יש המון עוצמה בדרך בה אנחנו מדברות על אמצעי מניעה, חברה אחת ממש שינתה את ההסתכלות שלי על הנושא, היא שינתה לי את החיים". בהתאמה, הן גם חשו כי הבריאות המינית והסיפוק שלהן ממין באופן כללי, גבוה יותר.
בהיבט של יחסים רומנטיים, שני צדדים למטבע. מצד אחד, במקרים רבים הלחץ, הבושה והפחד שנשים חוות במרחב הציבורי משתחזרים ואף מתעצמים בתוך האינטראקציה הרומנטית האינטימית. מה שאפיין את סוג האינטראקציות הללו הוא שהפרטנר, הגבר, לא היה שותף בנטל השמירה על מוגנות מפני הריון לא רצוי או מחלות מין.
במילים אחרות, היה צריך לבקש ממנו (במקרים רבים שוב ושוב) לשים קונדום. זה יכול להשתמע כעניין פעוט, אבל זה לא, כי נשים רבות מרגישות שאם הן לא יבקשו, הגבר מיוזמתו לא יציע, "את חייבת להיות ממש חזקה בסיטואציה וזה ממש קשה, כי זה סותר את הרצון שלך להשתחרר".
"את חייבת להיות ממש חזקה בסיטואציה וזה ממש קשה, כי זה סותר את הרצון שלך להשתחרר"
התנהגות שכזו מצד גברים, משדרת לנשים מסר לא מילולי ברור וחד – זה לא מרחב בטוח, כי הבריאות והמוגנות שלך חשובים פחות מהעונג שלי. "בחיים אף בחור לא שאל אותי- "איך זה מרגיש להשתמש ב…?". החוויה הזו, המוכרת לנשים רבות מדי, פוגעת בבריאות המינית של נשים ואף ביכולתן להנות ולחוות עונג מלא במהלך אקט מיני.
לעומת זאת, כאשר נשים פגשו בפרטנרים רומנטיים שהאינטראקציה המינית עימם התאפיינה בדאגה הדדית, לקיחת יוזמה ואחריות משותפת על מוגנות מפני הריון לא רצוי ומחלות ויתרה מכך, דאגה הדדית לעונג והסיפוק של האחר, אותן נשים דיברו על אלמנטים של ריפוי, תיקון והעצמה כתוצאה מאותה אינטראקציה. "בתוך היחסים עם אדם אחר למדתי איך לקחת בעלות על הגוף שלי".
זה מדהים, אחד הנושאים הבולטים בכל השיחות עם הנשים, היה הכוח המרפא שיש לגברים, כשהם בוחרים להשתמש בו. זה המסר שארצה להדגיש. כי נדמה לי, אבל אולי אני טועה, שגברים רבים פשוט לא מודעים לכוח הריפוי העצום שהם נושאים בתוכם. כוח-על כמעט, לתמוך ולסייע לנשים להתעלות מעל כל השיט (סליחה על השפה, אבל זאת האמת) שאנחנו חוות במרחב הציבורי ביחס לגוף שלנו ולמיניות שלנו.
באינטראקציות בהן גברים ניסו ליצור ולעודד מרחב אינטימי המקדם א'- ביטחון וב'- חופש, התחולל קסם. קסם שאפשר לנשים להרגיש כי הבריאות המינית שלהן מתפתחת ומתעצמת. הן הרגישו בריאות יותר ואף העידו כי העונג שלהן ממין התעצם והתפתח. ברשותכם, אקח הימור פרוע וחסר בסיס, כי בהתאמה, גם הבריאות המינית של הגברים באותן אינטראקציות, גדלה.
למעשה, השיעור הכי משמעותי שלמדתי מלשוחח עם נשים על אמצעי מניעה הוא שאם נעיז, כולנו, לפתח שיח קשוב ומאפשר על אמצעי מניעה ועל חווית השימוש בהם, עם הקרובים לנו, עם אנשי המקצוע ובמיוחד, עם הפרטנרים המיניים שלנו, הבריאות המינית שלנו כמו גם העונג והסיפוק שלנו ממין, ילכו ויגדלו.
החלק המעודד בסיפור שהכוח בידיים שלנו. כי מתוך השינוי שיתחולל ביחסים עם האחר/ת, עולם ומלואו יכול להשתנות.
