המוזיקה של ענבל פז: להרגיש את הפחד ולעשות את זה בכל מקרה

מאת: מרינה פובולוצקי 

"לקח לי זמן להעז לדרוש את המקום שלי ולהגיד: אני רוצה שישמעו אותי", אומרת ענבל פז בת הארבעים ושתיים, זמרת ויוצרת בינלאומית שהמוטו שלה הוא: FEEL THE FEAR AND DO IT ANYWAY. שיריה סיפוריים ובמרכזם דמות שחווה קשיים, עוברת שינויים פנימיים ומגיעה לקתרזיס, הקליפים שלה עתירים בנשיות ומקדמים אג'נדה של העצמה אישית.

המילים "העצמה אישית" קשורות הרבה פעמים ל"פמיניזם", זו הייתה הכוונה שלך?  

"יצירה היא המאבק שלי על כך שנשים יכירו בעוצמות שלהן. העצמת נשים הוא נושא הבוער בי מאוד. לא נולדתי בעולם בו אני צריכה להילחם על הזכות ללמוד באוניברסיטה או להצביע אבל ישנן נשים שעוד בחיים ויכולות להעיד על כך. זכויות נשים הן שבריריות, כמו שניתנו, לפני זמן לא רב, כך יכולות להילקח אם לא נמשיך להשמיע את קולנו. משמעות הפמיניזם בשבילי זה להכיר בעוצמות המיוחדות של נשים. במקום לשאוף להידמות לגברים – להעצים את הדברים הייחודיים לנו".

בשירים שלה, ענבל פז נוגעת גם ברבדים שונים בחיי נשים. השיר The Other End הוא דוגמה לכך, ומספר על ההטרדה המינית שחוותה בגיל עשר. בזמנו היא לא סיפרה לאף אחד. "רגשות בחוץ זה לא צבאי – שומרים את הדברים בבטן. בשביל 'לא לטלטל את הספינה' בחרתי להדחיק את החוויה עמוק בפנים. לא נגעתי בנושא, לא טיפלתי בו, לא סיפרתי ולא שיתפתי. בדיעבד זו הייתה טעות כי זה ישב בתוכי ועשה הרבה בלאגן. רק אחרי שכתבתי ושחררתי את השיר זיכרונות וכאבים החלו לצוף החוצה, אלמלא תהליך היצירה לא הייתי מגיעה להתמודד עם הנושא".

היצירה עבור פז מאפשרת תהליכים של ריפוי והעצמה "אני אדם הגיוני שמחפש פתרונות. הכל צריך להיות "בסדר ונורמלי". ליצור זה כמו לכתוב יומן אישי במהלכו אני מתארת חוויות, מערכות יחסים, רגשות לא מעובדים. אני משתמשת בחומרים האלו ככלי לריפוי ויצירה".

השימוש הזה עבר מהיוצרת לקהל שלה. "כשהשיר יצא התחילו לפנות אלי עשרות אנשים ולספר על הפגיעות המיניות שחוו", היא מספרת. ענבל מעודדת נשים וגברים שחוו אלימות מינית לפנות לגורמים מקצועיים, למשפחה וחברים על מנת לספר ואולי לבקש עזרה.

יש פה ממש דיאלוג בינך לקהל שלך 

"אני מנסה למצוא חיבור עמוק בין המילים לרגש וליצור הזדהות ושיחה עם הקהל. אני חושבת שהרוב יכולות להתחבר למקום הזה שאנחנו קופאות לפעמים, לא מגיבות ומעדיפות להבליג כי בסוף אנחנו נאלצות לשלם מחיר כבד. רק השבוע תלמידה סיפרה לי שהמנהל שלה אמר לה משהו לא לעניין ברמה פלילית, והיא פוחדת שאם תגיד משהו הוא יהפוך את חייה לגיהנום. תראי באיזה עולם אנחנו חיים!" היא מתרעמת.

את השימוש של ענבל פז באמנות שלה במסע ההחלמה, ניתן לראות גם בסינגל Dig Deep שהוציאה בשנת 2018 ושמגולל את סיפור התמודדותה עם מותו של אביה בעת רכיבת אופניים בדרכו הביתה מהעבודה, תשע שנים קודם לכן.

את ההשראה לכתיבה קיבלה משורדת שואה של ד"ר מנגלה באושוויץ, שסיפרה שהשתחררה מהעול שחשה ביום בו ישבה לכתוב מכתב ותארה איך היא סולחת. פז אומרת שכששמעה את סיפורה משהו בה ניעור "בזמן הקראת פסק הדין ציפיתי שהנהג שהרג את אבא שלי יביט למשפחה בעיניים ויביע צער וחרטה. הוא לא עשה את זה. כשישבתי מול הפסנתר עם עט ונייר, הצלחתי לסלוח לאיש שדרס את אבי למרות שהוא מעולם לא ביקש זאת. השיר הזה מבחינתי היה הדרך לשחרר את הכעס והקשר הכפוי שנוצר בנינו".

ענבל פז מתגוררת במודיעין, נשואה פלוס שניים ומגדלת שני כלבים. בעשור האחרון הספיקה להופיע בארה"ב, לונדון, וישראל. המשפחה והשכנים התרגלו שהיא שרה בכל רגע נתון והילדים מקווים שהיא לא מקבלת "בוזים" מהקהל. בצעירותה חלמה להיות וטרינרית, כמו אמה לפניה וכמו ביתה בהווה. בגיל 24 סיימה תואר בביולוגיה ותכננה להמשיך ללימודי וטרינריה, כי זה יותר פרקטי. אך כמו בסיפורי אגדות עם טוויסט בעלילה בגיל 25 נתקלה במורה לפיתוח קול שהציעה ללמד את רזי המקצוע והיא קפצה על ההזדמנות הראשונה.

לא חששת לזרוק את כל מה שלמדת ולעבור לתחום חדש?

"הרצון ליצור היה יותר חזק", היא צוחקת. "תהליך ההסבה לווה בחששות כבדים, בין היתר שזה מקצוע לא פרקטי. כיום אני יודעת שהסוד הוא לא לשים את כל הביצים בסל אחד. אני מורה לפיתוח קול, יוצרת, כותבת, שרה, ולאחרונה גם מדובבת סרטים מצוירים. היה גם את העניין, השולי כביכול, של הפחד קהל שגרמו לי לא פעם לעצור את היצירה".

היום את מופיעה לא מעט, התגברת על הפחד קהל?

"אני החסם הכי גדול של עצמי. יש משפט יפה שאני מאוד אוהבת FEEL THE FEAR AND DO IT ANYWAY  תרגיש את הפחד ותעשה את זה בכל מקרה. המשפט הזה מכיר בעובדה שאי אפשר להחליט "אוקי אני יותר לא מפחדת" אדרבה, הפחד לעולם לא נעלם, אבל הוא כבר לא משתק כמו פעם".

השירים של פז עוסקים בדיוק בפחדים, בפגיעות, באומץ ובהתגברות שהיא מדברת עליהם. בשיר Eyes Open Shout היא מדברת על הקשבה לאינטואציה ומערכות יחסים לא בריאות, ומנסה לחקור קשרים בין אנשים. " לא אחת נשארתי במערכות יחסים שהייתי צריכה לעזוב מזמן. אז הגעתי למסקנה שלא כל דבר צריך לקבל. לא צריך להישאר במקום שלא טוב לנו רק כי מבינים את הצד השני, והשיר מדבר על זה".

בשיר  Unbreakable היא מדברת על כך שבני אדם נשברים במהלך חייהם פה ושם, שבירות קטנות שדרכן אנחנו מתחשלים והופכים ליפים ו-  Unbreakable. השיר במקצב פופ קאנטרי עדין שכייף לנוע לצליליו וקולה של פז מזכיר שילוב בין קולה האגדי של "אניה", המוכרת יותר משנות התשעים, והעומק הרגשי של איימי לי, סולנית להקת אוונאסנס.

וזה לא במקרה. פז מעידה שמקורות ההשראה שלה הם "קאנטרי אמריקאי, שרה ברילס, אלאניס מוריסט, "אנג'ל" של שרה מקולקן, וג'ול". והיא גם אוהבת מחזות זמר כמו Defying Gravity" – WICKED .

למה דווקא מחזות זמר?

"חלק מאוד גדול ממחזר זה המילים של השירים שאם לא מקשיבים להם מפספסים חלק גדול מהעלילה. זה שיר שבתוכו יש סיפור שלם עם התפתחויות, דילמות ופתרונות. כך שבנוסף לחוויה המוזיקלית נכנסים לאיזשהו עולם ויכולים לעבור איזשהו עיבוד רגשי יחד איתו".

איפה את רואה את  הקריירה המוזיקלית שלך בעוד 5 שנים? מה השאיפות המקצועיות שלך?

"קודם כל אני רוצה להמשיך ליצור שירים ומקווה מאוד שבקרוב נחזור להופיע. ובעתיד, אגב פרקטי, אני חולמת לפתוח בית ספר למוסיקה שייעודו יהיה העצמה אישית של בני נוער בעיקר, אבל לא רק, דרך מוסיקה, תנועה וכתיבה. מוסיקה עושה טוב לנפש ויש בה הרבה כוח".

לסקירות נוספות ולכתבות בנושא שירת נשים לחצו כאן

תמונה של ענבל פז: אלה טריפליק