מאת: מיכל הויזמן

אנחנו חיות בעולם, סליחה, פיד, של אושיות. כבר נכתב ונאמר על זה רבות. העולם מחפש את הפרצוף, את מוביל הדעה היחיד שיסמל הכל עבורנו. בעולמי הצר אני מחפשת את מי שייצג אותי כך שאוכל לעשות לייק ולחוש איך הניכור הרשתי יורד ממני, לרגע להרגיש חלק ממשהו של עוד אלפי אנשים רחוקים. הרבה קופירייטרים וקומיקאים מסתבכים בקורי הרשת הזו כשהם מנסים לפרסם את הפוסט הויראלי הבא. ומנגד, כל פוסט שהפשוטע מפרסמת זוכה לאלפי לייקים ומאוד תגובות. עמוד בדיוני בדמות אישה, שפיצחה את השיטה. ואם תשאלו אותה- בכל אחת מאיתנו יש 'פשוטע'

הפוסטים של הפשוטע מתחילים במשפטים שמבשרים מהפכה, וכנראה שלא סתם, 200,000 הלייקים של העמוד (והאגודל עוד נטוי) מסמלים בישראל יותר מ6 מנדטים. הפשוטע שיתפה אותנו כי 77% מהקוראות של הפשוטע הן נשים, ו95% הם בני ובנות הגילאים 18-31. עוד היא שיתפה כי בכל חודש נחשפים לעמוד כ-4 מיליון משתמשים, כאשר השיא היה 7 מיליון בחודשים בהם סיקרה הפשוטע את "הישרדות".

כמו שכבר אמרתי, הקלפי הוא הלייק. וכדי למשוך את החברים והחברות, מתייגים. משועבדים למלאכת התיוג. לפעמים זה אפילו ירגיש שאם נתייג זה כאילו שאנחנו השנונות פה, הרבה חברות שלי העידו ואמרו כי "זה מרגיש כאילו מישהי כותבת את המחשבות שלי". אבל האמת הכואבת היא שגם אם חשבנו על זה, יש בן-אדם אחד שכתב את זה.

אז טלפנתי לבר, הבחור שמאחורי הדמות, לשמוע את המחשבות על הפשוטע מהזווית שלה.

"הומור שהוא ממש בועתי של הקהילה הגאה והקהילה הפמיניסטית"

בר, איך הכל התחיל?

"האמת היא שזה מצחיק, הסרטון הראשון שהעליתי היה באוריינטציה פמיניסטית. לקחתי סרטונים בספרדית וכתבתי להם תרגום פמיניסטי, היו כמה כאלה. זה היה בימים שהייתי רדיקלי יותר, הייתי פעיל סביב הרצח של שירה בנקי, במשך חודשים הייתי מגיע לירושלים פעם בשבוע להפגין. בתקופה הזו העליתי לפייסבוק הומור שהוא ממש בועתי של קהילה הגאה והקהילה הפמיניסטית, זה היה הרעיון."

"בכולנו יש פשוטע, מזתומרת?"

אז איך אתה נכנס לדמות של הפשוטע ומתחיל לכתוב פוסט?

"אהה זה לא איזה להיכנס לדמות, היא יושבת לי באיזה פינה בראש… בכולנו יש 'פשוטע', מזתומרת? לא בקטע קלישאתי, את יודעת. בכולנו יש את הפאסיב-אגרסיב הזה שיוצא כשאנחנו נוהגים וצועקים פתאום. זה קיים שם, אנחנו פשוט לא תמיד משתמשים בזה"

מה היה רגע הפריצה של 'הפשוטע'?

"כשהאירוויזיון היה בארץ, במאי 2019, העלתי פוסט בהפוך על הפוכוש. כתבתי- 'שימו לב שכל הזוכים באירוויזיון באים לייצג את הקהילה: אסי עזר, דנה אינטרנשיונל, יזהר כהן…' ואז ציפו כמובן שאני אגיד שכולם מהקהילה הגאה, ואני כתבתי- זה טוב שהם גאים במי שהם, הקהילה התימנית. זה שותף בקבוצה בפייסבוק "הקסם התימני", הדתיים שם נפגעו כי הם ראו בפוסט השוואה בין הקהילה הגאה לתימנים, ואחרים לקחו את זה כמשהו גזעני, כי הם קראו רק את 'כל הכבוד שאתם גאים בעצמכם שאתם תימנים'.

הם קראו לכולם לדווח על העמוד, האלגוריתם של פייסבוק זיהה שמשהו קרה וסגר לי את העמוד. אני מדבר איתך על משהו כמו 70,000 עוקבים אז. נחשפתי בתור 'הפשוטע' וכתבתי מה קרה, ובאותו היום שלחו לפייסבוק אלפי הודעות שיחזירו את העמוד. פייסבוק כתבו לי התנצלות והחזירו את העמוד בלילה באותו היום. העמוד חזר והיה גל כזה: היתה כתבה בחדשות 2, בצינור, עליתי לסטטוסים מצייצים. העמוד תוך כמה ימים עלה ב-20,000 לייקים."

"אני מודה שלא אהבתי את התנופה הזו שהעמוד תפס, כביכול כי העמוד בעד "השתקת הפוליטיקלי קורקט". זה לא הכיוון שלי. דווקא ההומור ב'פשוטע' לא פוגעני וגם לא עדתי, בפוסט ההוא זה היה בקטע 'סופיסטיקייטד' והפוך על הפוך. העמוד הכי מרים למי שלא מרימים להם אף פעם. למשל בהישרדות לא הרמתי לישראל אוגלבו וכאלה, העמוד פונה לנישה אחרת של אנשים."

אז למה אתה חושב שהצלחת, איך בכל זאת זה הפך לכל-כך פופולרי ורלוונטי?

"וואי, אין הנחתום מעיד על עיסתו. אני חושב שבעמוד אני מעלה זווית שפחות רואים אותה במדיה הפופולרית, אני מרשה לעצמי לעקוץ וכותב דברים שעמודים אחרים לא מרשים לעצמם. למשל ירדתי על מירי רגב, בעמוד שמנסה למצוא חן בעיניי כולם זה לא היה עובר חלק, וכאן זה ממש עבר. גם זה לא שבאתי ואמרתי "מירי רגב מאפיונרית". אמרתי את זה בצורה מתוחכמת, כאילו יש משהו בפאסיב-אגרסיב הזה שנותן מקום לצחוק אבל גם מאפשר למי שלא מסכים לגרד את האף ולגלגל למטה, זה לא יוצר אנטגוניזם."

אתה לפעמים מכוון לפופולריות, ניגש לפוסט ואומר "אני אשנה פה ושם כדי שיותר יאהבו"?

"לא נראה לי. אולי פעם כשהעמוד נפתח ורציתי שפוסטים יתפסו. אבל היום אם אני מאמין בפוסט אני גם מאמין שהוא יתפוס."

"זה התחיל בלשון נקבה בקטע אוחצ'י"

אתה מרגיש בנוח לכתוב בדמות אישה?

"כן, זו דמות. בהתחלה הדמות לא נועדה להיות בחורה, בהתחלה הייתי כותב מעורבב וזה התחיל בלשון נקבה בקטע אוחצ'י. אנשים פשוט הניחו שזו אישה. העמוד קיבל תאוצה שלא חשבתי שהוא יקבל, והדמות כבר נבנתה. באיזשהו שלב לא היה לי נעים להרוס, הופחו בה חיים."

מה דעתך על האמירה "האישי הוא פוליטי" בהקשר לפשוטע?

"ברור שהאישי הוא פוליטי, אני מאוד מסכים. פוליטי הוא לא מפלגתי חשוב לי להגיד, אבל ברמת הדיון החברתי ברור שלכל פוסט שאנחנו כותבים יש השפעה. אבל שוב, אני לא מתיימר. העמוד הוא לא איזה עמוד הסברה, אני לא בא לשכנע אנשים בצדקת אידאולוגיה כזאת או אחרת. באתי לבדר ולעשות פאן. אבל אם יש נושאים שהם על סדר היום ואני מרגיש שמצופה ממני גם להביע דעה לגביהם, אני אומר."

אני חושבת שזה הקסם בעמוד. אתה כותב בצחוקים והומור, ממקום אישי ופשוט, אבל תראה כמה לייקים זה גורף, כמה חשיפה זה מביא. באמת האישי הוא פוליטי.

"האמת שזה משעשע שזה באמת מגיע לכמויות כאלה, מסכים."

פשוטע: תמונה מהעמוד

הגיעו אליך הצעות למסחר את העמוד?

"היו לי הרבה הצעות. אני לא עושה את זה כי זה תחביב. ברור שהייתי שמח לקבל על זה כסף, אבל שוב, אני לא לואיסנה לופילטו או בנחמין רוחאס, אני לא איזה יפיוף-על. יש לי הרבה עוקבים בגלל התוכן שאני מעלה. ברגע שהעמוד יתמסחר התוכן לא יהיה אותנטי, ואז מה הטעם? מה אני מביא?"

בתמונה: לואיסנה לופילטו ובנחמין רוחאס, כוכבי סדרת הנוער "המורדים". צילום: חן מיקא

הפשוטע תודה רבה על השיתוף. לסיום, האם תתחסני?

"ברורררר. חד משמעית."

נקבים נקבים חלולים חלולים

וירג'יניה וולף בספר "חדר משלך": "סכנה קטלנית לכל מי שכותב- הסכנה של הזדהות גמורה עם היותו גבר או אישה באופן חד משמעי; הסופרת חייבת להיות אישה-גבר והסופר חייב להיות גבר-אישה". וולף דיברה על כתיבה "דו-לשונית", כזו שלא מזדהה עם מגדר או מין מסוים. בעברית יש מחסום בכל הקשור למין ומגדר, אבל אולי הדיבור ה"אוחצ'י" שעליו דיבר בר בתחילת הראיון הוא התיקון? אולי שימוש בלשון נקבה גם כשאינך נקבה הוא התיקון החברתי?

"הפשוטע" מזכירה את החשיבות שבאותנטיות. האישי הוא פוליטי, כמו שאמרו רבות וטובות, ועלינו להשתמש בכל כלי אישי שיש לנו. לא בכדי, אלוהים ברא אותנו "נקבים נקבים חלולים חלולים", זאת כדי שנוכל להוציא הכל החוצה, דרך כל נקב בגוף, גם הפה, ובימים של היסגרות מול המסך- האצבעות שמקישות על המקלדת. בדרך לאותנטיות נשית במדיה אנשים יעירו הערות, יופתעו ויבהלו, אבל דבר לא צריך להפריע. סללו את הדרך הזו כבר, אנחנו רק ממשיכות אותה, והגיע הזמן שנצטרף.

לעוד כתבות בנושאי תרבות לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: מחשבון הפייסבוק של "הפשוטע"

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

חביבה מסיכה, זמרת ושחקנית תיאטרון יהודייה-תוניסאית משנות העשרים, הייתה דמות נערצת ואהובה הן בציבור היהודי והן בציבור התוניסאי הכללי. היא הייתה אישה יפה, ססגונית ושנויה במחלוקת, שניהלה חיי אהבה מגוונים וסוערים עם נשים וגברים, באופן פומבי ומוחצן. בגיל 27 נרצחה בידי מאהב יהודי קנאי. בספר שפורסם בשנת 2023 מסופרים קורות חייה.
ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.