שירה ברביבאי-שחם כתבה בפוליטיקלי קוראת

איך בונים מדינות?

לפני שמדברות על מדינה פלסטינית, בואו נדבר על בנייה מדינתית. שירה שחם-ברביבאי, ביטחוניסטית מזרח תיכונית, על התהליך מחויב המציאות שמגיע בשלב ה"דממה הדקה" שאחרי הרעש הגדול

ג'ודית באטלר מסגבירה

בשבוע האחרון מסתובב ברשת סרטון של ג'ודית באטלר, ההוגה הפמיניסטית המרכזית, שמדברת על מתקפת השבעה באוקטובר כעל התקוממות אלימה ולא כעל מתקפת טרור

מלכוד הרעב של עזה

הרעבת תושבי עזה היא לא כלי מלחמה. ולא רק זה – אלא שהיא גם, בסופו של דבר, משרתת את חמאס. הגיע הזמן להציף את עזה במזון

ההחלטות שמתקבלות בימים אלה על מי יכנס ומי לא יכנס לאל-אקצא בחודש הרמדאן, ישפיעו על כולנו בטווח הקצר ובטווח הארוך. אנחנו אולי לא יכולים לשלוט על הגפרורים שנזרקים על המדורה שהיא חיינו, אבל אנחנו יכולים – וצריכים – לשלוט על גובה הלהבות

אז מה זה בעצם ביטחון לאומי?

לאחרונה עולים קולות של נשים שמבקשות גם הן להתחמש בנשק. הטרור המגדרי של חמאס לימד אותנו שברגע האמת – אנחנו לבד ועלינו להגן על עצמנו.

במקום בו אנו צודקים

העולם המערבי והציר הערבי-סוני (ובראשו סעודיה), דוהרים אל עבר פתרון בעזה וישראל נשארת מאחור. או שאנו חלק מהפתרון, או שאנו הופכים לחלק מהבעיה

כבדו שערי עזה

הספרים ההיסטוריים על מלחמת אוקטובר מתחילים להיכתב וגם כאן, כמו במוקדי קבלת ההחלטות, עלינו לדאוג שישמעו קולותיהן של נשים

מימין לשמאל: החטופות דניאלה גלבוע, קרינה ארייב ודורון שטיינברכר

דילמת סרטוני החטופים

אנחנו מפגינות אזרחות טובה ולא צופות בסרטוני החטופים. מאידך, אנחנו גם לא מקבלות שום מידע על האופן בו רואה האויב שלנו אותנו ובעצם, נאלצות להישאר עמוק בתוך אותן קונספציות שהביאו עלינו את טבח השבעה באוקטובר. ביטחוניסטית מזרח תיכונית עם דילמת הצפייה בסרטונים ועם התפקיד שלנו, כציבור, בעת הזו