לא מנצחות את המלחמה

אני מברכת על הסדרה החשובה של ערוץ 14 "שוויון או נטל". סדרה שנועדה להסביר לצופי הערוץ מדוע לא ניצחנו במלחמה. בנוסף אני מברכת על הסרטון של ארגון "בוחרים במשפחה" שנקרא "אי-שוויון או ניצחון". הסרטונים הללו הם מראה חשובה וייחודית לערוצים תומכי ממשלת ישראל הנוכחית ולארגונים המקושרים לחלק ממפלגות הקואליציה, המראה הזו משקפת לנו מה הם מבינים ובמה הם מודים.

הקמפיין מופנה נגד נשים משרתות, אחת הטענות המובלעות בו, היא שחרדים לא מגיעים לצה"ל משום שיש בו נשים לוחמות, המאיימות על החייל עמל התורה. בתוך כך, ראינו השבוע את הרמטכ"ל חותם על פקודת גיוס לחרדים, בה התחייב על מדריכי כושר ומכשירי חיילים גברים (דתיים) בלבד. בכך, הוא התיר לראשונה, בסיסים "נקיים מנשים".

למי שהתמזל מזלה לפספס: בפתיחת הסרטון של "בוחרים משפחה" שזכה לחצי מיליון צפיות, יש משפט שאומר: "הכלה, שוויון, מגדר, מילים יפות שלא מנצחות מלחמות". בסדרה "שוויון או נטל" של ערוץ 14 מופיעות המילים "פרוגרס" ו"פמיניזם" לצד טיעונים מדוע זה לא חלק מ"צבא שמנצח". "פרוגרס" זו מילה מפחידה, כנראה מפחידה הרבה יותר מהמילים "קטאר" ו"הברחת סיגריות לחמאס".

"מילים יפות שלא מנצחות מלחמה" זו הודאה – הודאה חשובה. הודאה בהפסד שלנו. אבל אותם קמפיינים ואותם ערוצים גם אצים רצים להסביר מדוע לא ניצחנו במלחמה: בגלל נשים ליברליות שתורמות למדינה.

אנחנו עדות ועדים לקמפיין שבבסיסו הבנה עמוקה של ערוצים וארגונים תומכי הממשלה הנוכחית, שדווקא מסתכלים למציאות בעיניים נכוחות ומבינים: לא ניצחנו במלחמה. גם כשקראנו לה בהצעת חוק "מלחמת התקומה" וגם כשקראנו לה "חרבות ברזל", גם כשקראנו לחסל את חמאס וטענו שלא נפסיק עד שיחוסל – במקום להחזיר חטופיםות הביתה. גם כשהפסקנו להילחם כשחמאס עוד עומד על רגליו.

ארגון הטרור משתקם ברצועה. ממשלת הטכנוקרטים של הרשות הפלסטינית נכנסה לעזה ומתחילה בעבודתה, לממשלת ישראל יש אסטרטגיה לגבי הצבעים בלוגו של ממשלת הטכנוקרטים, אך אסטרטגיית ניצחון במלחמה בת שנתיים – אין.

על זה הקמפיין. או במילים אחרות: כולנו מסכימות על קריאת המציאות, רק רואות אחרת את הגורמים שהובילו אליה.

היינו כקונספציה

בטורי הביטחוניסטית כתבתי כמה טורים על התפיסה הצבאית-דיכוטומית של "ניצחון או הפסד". הדהים אותי שהיו אנשים שהאמינו שמיום שהתחיל כפי שהחל ה-7 באוקטובר (טבח ותבוסה מחפירים), ייוולד ניצחון. ראש הממשלה המשיך לשווק את המסר הלא רציונלי הזה, והנה היום גם תומכיו מבינים שזהו חזיון שווא.

טנטרום הטיעונים שמנסים להסביר מדוע לא ניצחנו עצר כרגע בקמפיין נגד נשים, אבל זהו רק חלק מקמפיין מתמשך. זוכרות את קמפיין "תנו לצה"ל לנצח"? אז, בג"צ היה אשם. לפני כן ההתנתקות, ועוד לפניה בשכבות הארכיאולוגיות, הסכמי אוסלו. על הדרך הואשמו גם קצינים "לא התקפיים", בוגרי "קרן וקסנר" ועכשיו, אחרי שהתברר ש-21% מהכוח הלוחם של צה"ל הן נשים – הם הגיעו להאשים גם אותנו.

מאחורי הטנטרום הזה עומדת הגמוניה של גברים שמובילים מדיניות כושלת. פעם אחר פעם הם כושלים. בשטחים, בזירה הפלסטינית, בעזה, בלבנון, באיראן. ואחרי הכישלון יוצאים בקמפיינים – "מה מונע מצה"ל לנצח". ובכן, בואו ננחש.

אלימות וכוח צבאי לא מבטיחים שקט ולא מבטיחים ניצחון. ראינו את זה באינתיפאדה הראשונה, בשנייה, באינתיפאדת הסכינים, ב"שומר חומות" והנה, שוב ב-7 באוקטובר ובכל מה שהתרחש אחריו. נס לא קרה לנו.

הסכסוך הזה דורש גיבוש מדיניות. מדיניות ארוכת טווח, עם אופק. עם אסטרטגיה כוללת המבטיחה ביטחון ארוך שנים, שמסתכלת לאוכלוסייה הישראלית ולאוכלוסייה הפלסטינית בעיניים וגולשת לנתיבים דיפלומטיים וקואליציות אזוריות. הסכסוך הזה דורש לשלב אינטרסים: כלכליים, ביטחוניים. לא רק טקטיקות צבאיות.

אבל על זה אסור לדבר. אם נדבר על זה, נסתור את נרטיב-העל שמנסים למכור לנו, לפיו הסכסוך הוא נצחי. אבל אנחנו יודעות את האמת: הסכסוך הוא תעשייה. הוא מסדר את הפוליטיקה, הוא מסדר את פוליטיקת הזהויות ובעיקר – הוא מסדר את הסטטוס השלטוני.

הוא מבטיח שתמיד יהיה איך ללבות שנאה, ואיך להיבחר שוב ושוב על גלי האי-ביטחון, תוך הבטחה של חזיונות שווא. "ניצחון מוחלט".

כשאין מדיניות, בכל כישלון נאשים את "מי שלא נתן לצה"ל לנצח". כמו בספסל החילופים בקבוצת כדורגל, האשמים מתחלפים: אתמול ישבו כאן שופטי בג"צ, שלשום הרמטכ"ל, שר הביטחון, בנט, רבין… היום אלו אנחנו, הנשים. אבל אל דאגה, תכף תישרק שריקת החילוף והם יביאו את הגורם הבא שאשם בכך שלא ניצחנו. אבל אלה שבאמת אחראים נשארים במקומם.

התרעה קיצונית באזורך – ניצחון

המלחמה הבהירה לכולנו שצה"ל זקוק לעוד חיילים. בהקשר תמיכת מלחמה ועבודות שלא מאיימות על הסדר הקיים, כאן קמפיין ההסתה נגד נשים לא המשיך, נשים יכולות להמשיך להציל אותם כשהם מגיעים פצועים לבית החולים כי הן אחיות ורופאות, הן יכולות להמשיך לתאם להם כוחות סיוע כי הן סמב"ציות וקצינות מבצעים, הן יכולות להמשיך לתאם להם דיונים וישיבות וטקסים כשהם עולים בסולם הדרגות, כי הן מזכירות, ופקידות ומנהלות לשכה.

אבל שחלילה לא יהיו לוחמות. שחלילה לא יפריעו לשלוותו של הסדר הקיים, למבנה הכוח.

החרדים שהטבח לא הזיזם מעמדתם, הגו את סיסמת "נמות ולא נתגייס". כאן נוצר סדק חדש: תשאלו עליו את נשות "שותפות לשירות", נשים חובשות כיסוי ראש שבעליהן משרתים במילואים ונטל הבית והפרנסה נשאר אצלן. הן יצאו בקמפיין נגד חוק הפטור ובעד חלוקה שווה בנטל. הן מזמינות חרדים להתגייס – הקמפיין הזה פגש את המנהיגות החרדית ואת בכירי הקואליציה במקום אחר.

פתאום מי שביקרו אותם בחריפות כבר לא היו רק חילונים ליברלים ו"אחים לנשק", אלא נשים "משלהם". הן הסבירו שאם בני זוגן יכולים ללמוד תורה ולשרת את המדינה גם החרדים יכולים. אופס. התגלה באג בבלוק מפלגות הימין.

אריה דרעי לא הראה הכלה, נזעק ויצא נגד נשים "חובשות כיסוי ראש" אשר מעזות לצאת נגד גברים לומדי תורה. ואז הגיע הקמפיין, שנועד לאחד שוב את הגוש, ולהזכיר לכולן שלא יורות בנגמ"ש. בואו ביחד, נחזור לירות בנגמ"ש הליברלי.

סוף ידוע מראש

אני מודאגת ממצב צה"ל והמשרתים בו, לא כי "הפרוגרס" הגיע. בעיקר כי כל אנשי המקצוע, ובראשם ראשי אכ"א ורמטכ"לים יודעים שאי אפשר לקיים את צה"ל בלי אף אחד ואף אחת מהא.נשים המשרתים בו היום. אנשים מסוג אישה ואנשים מסוג גבר, וגם אנשים מסוגים אחרים. הצבא זקוק לכל בעלי המקצוע, הכישרון, הניסיון וגם המוטיבציה לשרת בו.

נשים ישראליות לוקחות וייקחו חלק גם בהגנה על המדינה אך גם בכלכלה שלה, ובעיצוב החברה. ובישראל צבא וחברה שזורים זה בזה, ההון החברתי שאנו מקבלים משירות בתפקידים או יחידות מסוימות בצבא ממשיך איתנו לאזרחות, גם שירות המילואים. אין סיכוי שתהיה כאן חברה משגשגת אם לא כל הא.נשים בה יזכו לשוויון הזדמנויות.

נשים חילוניות מחויבות בגיוס חובה בעוד נשים חרדיות לא מתגייסות. נשים מהציונות הדתית מתגייסות במספרים נמוכים בהרבה מנשים חילוניות ולרוב, קיימת עבורן אופציה של שירות לאומי, שם רובן תורמות את חובתן. עבור נשים חילוניות, האופציה הזו לא פתוחה בהכרח.

הסיפור של נשים חילוניות הוא לא סיפור שאפשר לתת לו כותרת. לא "הפמיניסטיות", לא "הפרוגרס", לא "שוויון מגדרי". כל השמות וקללות ה"ווק" שמוטחות בהן לא מספרות את הסיפור האמיתי של ישראל 2026.

נשים חילוניות הן קבוצת הנשים היחידה בישראל שנגזר עליה לשרת שירות חובה מלא בצבא בלי שאף לובי או אדמו"ר לוקחים עליה אחריות ומסדרים לה תנאים. בלי שאף אחד דואג שתתגייס למקום שישרת אותה בעתיד, או שתלך לשירות לאומי שיסדר לה עבודה קבועה בגיל עשרים. לנשים חילוניות אין עמותות שדואגות לתנאים שלהן בזמן השירות או אחריו. הלובי היחיד שלהן הוא הורים מצפוניים שעדיין פועלים בתוך כשל שוק של מצפון, ערבות הדדית ואתוס עמום של "ציונות".

תשאלו את ההורים של התצפיתניות, כשחיפשו אותן בחמ"לים השרופים ולא מצאו, כשדיברו על הדיווחים שהעבירו ולא נלקחו בכובד הראש הראוי, כשקברו אותן ללא תשובות מועדת חקירה.

תיאוריית הקשר

קמפיין "נשים הורסות לנו את הצבא" חשוב כי הוא מזקק כמה תובנות. הראשונה: לא ניצחנו והיום כולם מודים בזה. השנייה: החרדים לא מעוניינים להתגייס או לגייס את ילדיהם. הספינים של הקמפיינרים השונים ימשיכו ליפול על ראשינו כי הם כח קואליציוני מבוקש ותומך, לא תומך לחימה, אבל תומך.

השלישית: לכל קבוצות הנשים בחברה הישראלית יש לובי שדואג להן. מלבד לנשים החילוניות בנו החינוך הממלכתי. הן יגויסו בגיוס חובה, ללא אלטרנטיבות. הן ייכנסו למערכת צבאית שתבהיר להן את מערכת הקאסטות הפנימיות: היכן מותר להן להיות, לאילו בסיסים מותר להיכנס, לאילו תפקידים מותר להתמיין. איזו תקרת זכוכית לשבור ואיזו ממש לא. בסוף גם נדרוך עליהן בכל פעם שנצטרך להסביר "מדוע לא ניצחנו". כן, מדי פעם, כשמישהי תקבל דרגה, נעשה איזה כתבת שער צבעונית. אבל אל דאגה – לבור בקריה ולקבינט הביטחוני הן לא ייכנסו.

נשים חילוניות והוריהן צריכים להתעורר, אם לא יהיה להן לובי, הן יהיו אסקופה מגוייסת ונדרסת.