בְּפָנַיִךְ: מלכי רוטנר

מלכי רוטנר, בת 38. שייכת לקהילה חסידית באשדוד. עובדת בעמותת בעצמי שעוסקת בקידום תעסוקה לאוכלוסיות מעוטות הזדמנויות. אקטיביסטית ופמיניסטית חרדית שעוסקת בעיקר בנושאים שקשורים לחיים הדתיים של האישה החרדית ולמקום שלה ביהדות, בבית הכנסת ובבית המדרש. מקיימת שיעור קבוע של לימוד הדף היומי בזום. "בכל מה שקשור ללימוד תורה הבנתי שצריך בית מדרש ולנשים אין אחד. השיעור נולד מתוך הרצון שלי ליצור להן מרחב שיאפשר ויחבר אותן ללימוד". פעילה בארגון השמאל האמוני. פעילה בארגון שנקרא ״הנני״ – המטפל בפגיעות מיניות בחברה החרדית והדתית ונותן תמיכה לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שהפוגע שלהם הוא אישיות ציבורית או דמות מפורסמת. אמא לשלושה וסטודנטית לתואר שני במגדר באוניברסיטת בר אילן.

איך את מגדירה את האקטיביזם שלך?

האקטיביזם שלי הוא יצירת שפה. מתוך אמונה שכל המהפכות הגדולות קרו ברגע שהייתה שפה אחרת לדבר בה וברגע שהיה כלי להכיל את השינוי. גם שפה וגם מסגרת. הפעילות שלי בשמאל האמוני היא מתוך הבנה שאני צריכה לייצר שפה אלטרנטיבית בתוך העולם שבו גדלתי ובו אני חיה. העולם החרדי. שפה שמתאימה לערכים שלי ושאני יכולה להשתמש בה, כי שפה בעיני היא הבסיס לכל שינוי חברתי. להביא מקורות ועקרונות יהודיים והלכתיים שמייצגים את הערכים שלי בהם אני מאמינה. אני רואה את היהדות שלי ואת היהדות בכלל כמקיימת שפה כזאת. אז אני שואפת להגות, לדבר, להבין, להרגיש ולפתח את השפה הזו דווקא בתוך העולם שלי.

חווית חיים שכוננה את הזהות הפוליטית שלך?

הזהות שלי מתכוננת כל הזמן. כילדה חרדית התחנכתי במסגרות ולתוך אידיאולוגיות מאוד לא ציוניות. החסידות שאני מגיעה ממנה היא לא ציונית ובמקור היא אף התנגדה למדינת ישראל כרעיון חילוני וכרעיון של גאולה. מתוך תפיסה גם שאסור להתגרות במי שנמצא מסביבנו. בניגוד לזה, השפה הדתית האחרת שהכרתי הייתה של הציונות הדתית שהיא שפה שמאוד מדברת גאולה וקדושה של הארץ וזמן חייתי באוריינטציה הימנית כי בסוף זו תפיסה יהודית שהתחברה לי למקום שבו אני חיה. כשהתחלתי להרהר הרהורים פמיניסטיים והבנתי שפמיניזם הוא לא רק תפיסה של שיווין בין גברים לנשים אלה מהווה תשתית לתפיסה רחבה שאנחנו פשוט לא לבד בעולם, ושאנחנו לא יכולים להיות לבד בעולם. אנחנו ביחסים תלותיים עם העולם שמשפיע עלינו. אני לא ישות יחידה עצמאית שמזיזה את כל מה שמסביבי ומפריע לי. ההבנה המכוננת הזו שאני נמצאת במערכות יחסים ובקשרים של תלות.

מה המסר שלך?

אנחנו תלויים והתלות הזו מרסנת וחייבת לרסן אותנו. כל כוח חייב ריסון וביקורת עצמית. יש כוחות שמרסנים אותנו וטוב שכך.  עלינו להתייחס לכוחות האלה, לחיות איתם, לנהל מולם דיאלוג ולהבין שהם חלק אינהרנטי וחיוני לנו ואנחנו לא יכולים להיפרד. אנחנו חלק ממציאות רחבה הרבה יותר ועלינו להתאים אליה.

הטוב: היכולת לדמיין. היכולת לשמר תקווה. זה מאפשר לשנות באמת. אין פה גזירת גורל. ״לא עלייך המלאכה לגמור, ואין את בת חורין להפטר ממנה״. ממש במובנים האלה. יש לך משמעות בעולם הזה ואת יכולה כל הזמן לתקן ולשנות. לא צריך להסכים עם המציאות.

הרע: זה נורא מפחיד. אקטיביזם אומר להסתכל על המציאות, לראות עוולות ולרצות ולהיות מוכרחה לתקן. את כל הזמן נמצאת בתיקון. כמו נביא שמסתכל תמיד מעבר ואומר מה לא בסדר ומה דורש תיקון. זה נורא מבהיל כי את צריכה לעזוב קרקע יציבה ולצאת מהאזור הנוח ולצאת לעבר משהו אחר. זה מערער גם הסביבה שלך.

השכר: ברמה הכי תועלתנית ואנוכית, אני רוצה שלילדות שלי יהיה עולם טוב יותר. אני יודעת שאני לא מתקנת משהו בתוך העולם הקטן שלי אלה שאני פועלת לתיקון חברתי ופוליטי. אני משנה ולא נסגרת בתוך החברה הקטנה שלי.

מה מניע אותך להמשיך?

אני לא חושבת שאפשר להפסיק. אי אפשר להסיר את המשקפיים ברגע שהם עלייך. אי אפשר שלא לראות. אני חושבת שזה גם משהו נורא עמוק בתפיסה שלי, שלשם כך הגענו לעולם. אין לי ספק שאני צריכה לפעול לתיקון עולם. זו טרנספורמציה שעברתי מילדה חרדית שבתפיסה שלה אקטיביזם זה פעולות של חסד והתנדבות. המעבר לאקטיביזם שהוא לא חרדי עבורי הוא מעבר לשינוי המציאות. לא לעזור לה להתקיים כמו שהיא. אם כילדה חרדית התפללתי שדברים טובים יקרו וניסיתי לבנות בית חולים מתחת לגשר עכשיו אני שואפת לתקן את הגשר. פעולות של חסד הן מדהימות וחשובות אבל הן ממשיכות מציאות קיימת. להמשיך לתת צדקה לאנשים עניים זה טוב אבל הרמב"ם אומר שהמעלה הכי גדולה בצדקה זה ללמד אותם עבודה. להעניק כוח לעשייה. זה המשמעות של שינוי בעיני וזה מה שמניע אותי. הרצון לשנות משהו שימשיך את פעולתו גם כשאני לא יהיה בעולם.

מה החלום שלך?

אני מייחלת לעולם בו פגיעות לא מסמלת חולשה. עולם בו פגיעות היא חלק גדול ומשמעותי בחיים. במיוחד עכשיו, אנחנו נמצאות בתקופה שמתעלמים מפגיעות או משתמשים בה כדי להצדיק דברים נוראיים. לכן גם מדברים על ניצחון והוא הפך לערך הכי חשוב. כשאת מבינה את הפגיעות העמוקה של כולנו את מבינה שנצחון זה לא משהו לשאוף אליו. אני רוצה שיהיה מותר לדבר על המלחמה ועל הדברים הנוראיים שהיא מביאה איתה ולא רק על הניצחון. שיהיה מותר לדבר על החיילים ומה שהם סוחבים איתם הביתה משדה הקרב. שנפעל מתוך מקום של פגיעות שהיא לא חולשה אלה כלי למידה גדול. שנבין באמת את החוויה המכוננת של מלחמה ומה היא עושה.

המדור בְּפָנַיִךְ נולד מתוך הכשרת הכותבות של פוליטיקלי קוראת ומתוך הכרה שבשעת קצה זו צומחות בתוכנו נשים מנהיגות ואמיצות המסרבות לשתוק אל מול השיח האלים הדומיננטי, מדברות שיח אלטרנטיבי וסוללות דרך לשינוי בשטח. הן מעלות את מודעות הציבור לסוגיות פוליטיות וחברתיות שנותרו ללא מענה מתחילת המלחמה. יוצרות אקטיביזם פוליטי יש מאין. דווקא מתוך הייאוש הן מוצאות נקודות אור להיאחז בהן למען אפשרות לדמיין עתיד טוב יותר. אנו מבקשות לשים אותן בפורנט ולהעלות על נס את פועלן החשוב בזירה הציבורית. בכל שבוע תעלה לאתר כתבת ראיון קצרה שערכנו איתן יחד עם תמונת פרופיל המשקפת את המקום ממנו הן יוצאות לעשייה החברתית החשובה שלהן. אנו מודות לכל הנשים המדהימות שהסכימו להשתתף במדור.

צלמת המדור: אינס אוסרוף אבו-סייף

בְּפָנַיִךְ: יארה שאהין גראבלה