שירה ברביבאי-שחם כתבה בפוליטיקלי קוראת

זורקת הנעליים בצידנאיא

במזרח התיכון הבוער, שתי נשים שונות מנסות להשיג צדק: אחת שכל חייה חיה באזור מלחמה והשנייה, שעבודתה היא אזורי מלחמה, אך היא לא חיה אותם.

היחלשות הצירים

המורדים בסוריה זיהו שעת כושר ותוך יומיים כבשו את חלב. כעת הם מתקדמים לדמשק. המלחמה במזרח התיכון נמשכת – ואיך זה קשור אלינו?

אישה מביטה בכרזה צבאית רוסית בתערוכה צבאית במוסקבה, 11 במרץ 2024 (צילום: Alexander NEMENOV / AFP)

תשישות מוסרית

היחידות מהן פוטין חושש, הן הנשים הרוסיות שבעבר כבר נסעו עד לשדה הקרב כדי להחזיר הביתה את ילדיהן. לכן, הוא מייבא חיילים מצפון קוריאה, שילחמו את המלחמות שלו. ואיך זה קשור אלינו?

"אוקטובר השחור"

באוקטובר 1970, נפתחה מלחמת אזרחים בירדן, סביב המלחמה של המלך חוסיין בפלגים הפלסטיניים. מה אפשר ללמוד מהאסטרטגיה שלו אז, על ימינו?

חשבון הנפש עדיין פתוח

שנה למלחמה וחשבון הנפש עדיין פתוח. לקראת סיום חודש הסליחות, בטחוניסטית מזרח תיכונית מעלה בפנינו שוב את הדרישה לוועדת חקירה ממלכית והקשר למלחמה ההיא, לפני 50 שנים

תיאוריית הקשר

המזרח התיכון מסתדר בקואליציות אך ישראל ממשיכה לשמר קואליציה אחת בלבד, שיכורה מכוח, המבוססת על אינטרסים פוליטיים

המלחמה טובה אליו

ראש ממשלת ישראל זיהה את האזרחים והחיילים הישראלים החטופים כנכס, שמשאיר את המלחמה חיה וקיימת. עכשיו, הוא משתמש בהםן כמגן האנושי לביצור שלטונו.

השתיקה לא תגן עלינו

למנהיגות בישראל אין אסטרטגיה – הכתובת הזו כבר מרוחה על הקירות השרופים של כל הבתים בגליל. אבל גם לאופוזיציה הישראלית אין אסטרטגיה, או אלטרנטיבה. אז מה עושות?