"איילול אל-אסווד", כך מכונה חודש ספטמבר של שנת 1970 בירדן. בחודש ההוא התרחשה בקצרה, כמעט בחטף, מלחמת האזרחים הירדנית. לאחר תקופת התבססות של ארגונים פלסטינים חמושים בירדן, בעיקר במחנות הפליטים שלאחר מלחמת ששת הימים, לאחר מלחמות בין הפדאיון הפלסטינים והצבא הישראלי בגבול ישראל-ירדן, החליט המלך חוסיין להוציאם מארצו. לשם כך, נדרשה פעולה צבאית ומהלך מדיני-אזורי סדור.
המלך חוסיין הצעיר הבין שאם יאפשר להם להמשיך לפעול כמיליציות מתוך ארצו, מלבד מעורבותו במלחמות עם ישראל בהן לא ראה אינטרס, תתבסס בה "מדינה בתוך מדינה" ומשם, הדרך לאיבוד השלטון ולהתערערות המדינה הירדנית הצעירה – קצרה.
המלך חוסיין עשה מהלך מסוכן, אמיץ ובעל השפעה אסטרטגית ארוכת טווח. הוא זיהה את תחילת התבססות הכוחות החמושים ופעל להוציאם ולהבטיח את השקט לתושביו ולשלטונו. המהלך שאירע לאחר ניסיון התנקשות בחייו, הביא אותו לשלוח את צבא ירדן למלחמה במליציות הפלסטיניות. בעקבות הפעולה הזו, עברו המיליציות החמושות ללבנון ויצרו בדרום המדינה את מה שכונה בזמנו "פת"ח-לנד". חמש שנים אחר כך, פרצה מלחמת האזרחים בלבנון, כשפלגים פלסטינים חמושים, מעורבות סורית, ישראלית ואיראנית, לוקחות חלק באירועים.
נעים קאסם
ביום רביעי האחרון "השיקו" האיראנים את מזכ"ל חיזבאללה החדש, יורשו של נסראללה, נעים קאסם. נעים קאסם הוא ממייסדי חיזבאללה, פוסק הלכתי ומי ששימש כסגנו של נסראללה עשרות שנים. קאסם נאם את נאומו הראשון כמזכ"ל בלייב בערוצים ערביים שונים. שינוי הסגנון ניכר בהחלט.
קאסם, שחיבר ספרים רבים בנושאי הלכה, כמעט ומדקלם את המניפסט האיראני. הוא נשמע כמו מורה דת, המעביר לקהלו שיעור. אבל זה לא שיעור חינוך וזה לא שיעור מולדת.
בנאום, ממלאת דמותו של קאסם רק מחצית מהמסך, בחצי השני מופיעה תמונתו של נסראללה, שמצוטט לאורך הנאום. חוסר הכריזמה הבולטת של קאסם, שואב שאריות ביטחון מקודמו, לא בהצלחה גדולה.
במהלך הנאום הוא מכריז שחיזבאללה "אינו מעוניין במלחמה". אך אם היא תיכפה על הארגון, הוא אומר, הם ערוכים ואף ינצחו בה. מדובר במסר משמעותי לקהל הלבנוני הכלוא במלחמת יש-ברירה בין האינטרסים האיראנים, השיעים והישראלים בארצו.
מטרתו של הנאום הייתה ניווט בין הסבל בלבנון, שאזרחיה לא מבינים איך ומדוע נקלעו למלחמה בה אין להם שום אינטרס, לבין ריצוי הפטרון האיראני, שהאינטרס שלו במלחמה ברור. הוא "מזכיר" לעם בלבנון, שהמלחמה בישראל היא מלחמה של לבנון. שמי שנלחם אותה הם לבנונים, "בעלי האדמה", שזה, במזרח-תיכונית, המטרה הגדולה ביותר. שחרור האדמה, פתח אלארד'.
בנאומו, קאסם מדבר לכאורה לאויב, אבל בפועל, הוא מפנה את דבריו לצבא חיזבאללה ולאזרחי לבנון המוכים והמופצצים. קאסם מנסה למתג את הסיוע האיראני כמעשה נאצל, של אומה הרואה את סבלו של האחר, הפלסטיני או הלבנוני, ו"נחלצת לעזרתו". כל כך נחלצת, שממשלת לבנון והעם הלבנוני כולו משותקים מאימה וזועקים להפסקת אש.
הספירה לאחור
באופן מפתיע, סוקר בנאומו קאסם את המכה שספג ארגון חיזבאללה מישראל באופן תיאורי וכמעט כנה: החל ממתקפת הביפרים, דרך מכשירי הקשר והחיסולים, כולל זה של נסראללה. הוא מתאר את הפגיעות שספג הארגון, מודה כי מדובר בפגיעות קשות, אך מוסיף שהארגון בהתאוששות ומראה הישגים.
במהלך נאומו (הדי משמים יש לציין…) עברה לי בראש המחשבה על הציוץ שצייץ גלנט בתגובה להודעה על מינוי של קאסם. "הספירה לאחור החלה", כתב, כשהוא רומז לאפשרות חיסול של המזכ"ל החדש. משחקי ההרתעה של המזרח התיכון החלו.
הצפייה בשידור הלייב של קאסם לוותה בהערות של צופים, חלקם נופפו בדגלים: לבנון, פלסטין, איראן וגם ישראל. בשיא הנאום, נקטע שידור חיזבאללה ואחרי כמה רגעים של מסך שחור, עבר השידור לתקיפות צה"ל במזרח לבנון, בעלבכ. לרגע עברה בראש המחשבה, שהציוץ ההוא התממש.
לאחר שעה קלה, נמסר כי השידור הופסק בשל מתקפת סייבר. לא ברור של מי ועל מה. אבל המסר עבר. מזכ"ל חיזבאללה החדש נעלם או הועלם מהמסך ולא הצליח לסיים את נאומו הראשון. הוא נקטע בדיוק בשלב בו הוא מדבר על ההתאוששות ועל ההישגים של הארגון. המסר התקיף לישראל, קרס.
הפסקת אש?
עמוס הוכשטיין, המתווך האמריקאי, הגיע למסע דילוגים בלבנון ובישראל. על אף שדי ברור שהדבר האחרון שמישהו רוצה לעשות כאן זה לדלג. נג'יב מיקאתי, ראש הממשלה הזמני של לבנון, הכריז כי הסכם מדיני והפסקת אש בין הצדדים קרובים מרחק שעות, או ימים.
אני לא בטוחה שהאופטימיות הזו מחוברת לקרקע, אולם ניתן לומר כי את תהליך פיצול האינטרסים בין זירת פלסטין ללבנון, חיזבאללה ואיראן מתחילים לעשות, בהיעדרם של נסראללה וסינוואר. וזה בדיוק העץ ממנו חיזבאללה צריך לרדת כדי להגיע להסכם כלשהו עם ישראל.
נקודת המחלוקת הבאה, היא אכיפת החלטה 1701, שסיימה את מלחמת לבנון השנייה: הרחקת חיזבאללה מעבר לליטני, על מנת למנוע אפשרות של פלישה קרקעית לישראל. הסרת איום "כיבוש הגליל" עליו התאמן כוח רד'ואן בשנים האחרונות, שהיווה ככל הנראה את ההשראה למתקפת חמאס בדרום.
חיזבאללה מעוניין ליישם את ההחלטה ככתבה וכלשונה. אותה החלטה שבהיעדר מנגנוני אכיפה שלה, אפשרה לו להתמקם על הגבול, כשהוא מציץ לתוך חלונות תושבי מטולה ומנרה. ישראל לא יכולה לחזור לימים הללו. מנגנוני אכיפה להחלטה הם כנראה הדבר החשוב ביותר להבטחת ביטחון לאזרחים שחיים בגבולות. חוץ מביטחון המהלך יאפשר השבתם של מפוני האיזור, משני צידיו, לבתיהם. האמריקאים מגבים את ישראל. חיזבאללה ואיראן יצטרכו, במוקדם או במאוחר, לרדת מהעץ.
מעשיו של המלך חוסיין בספטמבר 1970 מתנוססים מעל ממשלת לבנון כעת. האם לנצל את חולשתו של ארגון חיזבאללה כדי לעשות מעשה מרחיק לכת, אסטרטגי, שעשוי להעלות את מדינת לבנון הכושלת על דרך המלך ולהשיב לעם הלבנוני את השקט שמגיע לו? או להמשיך במתכון הקיים, בו לבנון תלויה במדינות אחרות שבוחשות ומפציצות בה?
הצעד הבא
אצלנו בישראל – המלחמה בחיזבאללה נמשכת וכך גם האבדות הכואבות. מעל 60 חיילים שנפלו במהלך החגים, חמישה אזרחים הרוגים במטעי מטולה, עוד שניים בקריות וכך גם במג'ד אל-כרום ובמעלות תרשיחא. מעל 80 הרוגים ישראלים בחודש הנוכחי.
למרות תחושת התנופה בישראל מההישגים האחרונים, אוקטובר 2024 הוא החודש הקטלני ביותר בשנת 2024. ירי רקטות, פיגועי דריסה, פיגועי ירי ותקריות רבות בעזה ולבנון, כשרוב ההרג מגיע מלבנון, מארגון חיזבאללה שעל אף היחלשותו, עודו קיים ובועט.
בין ספטמבר 1970 בירדן, לאוקטובר 2023 בישראל, עד לסופו של אוקטובר 2024 בלבנון, עובר קו אחד. שיעור. השיעור של חוסיין מלך ירדן, שבחר בפעולה צבאית כואבת אך ממוקדת, תוך הפעלת חשיבה אסטרטגית לטווח רחוק. הוא בנה קואליציה מדינית ואזורית שכללה את ישראל, ארה"ב ומצרים – והעלה את ארצו על המסלול. הוא שילם מחיר כבד, אישי וגם פוליטי (ראש הממשלה וצפי אל-תל נרצח על ידי הפלגים החמושים) – אבל המדינה אותה ניהל נותרה יציבה מאז ועד היום.
ממשלות לבנון וישראל עומדות בפני צמתים טראגיות. עם מחירים קשים, שבסופן, כמו בסופה של כל מלחמה, יושב הסכם מדיני שיאפשר את סיום הקזת הדם ההדדית, החזרת תושבי צפון ישראל ודרום לבנון לבתיהםן, ועלייה על מסלול יציב של התפתחות.
וכמעט מתבקש לסיים כאן ולומר, "ובימים ההם, אין מלך בישראל" – ואין מלך בלבנון. ושם, בדיוק כמו כאן, מחכים לחזון, אומץ ומעשה.
