מילואימניקית, מוטרדת, מושפלת

מאת: סיוון (שם בדוי)

השבוע עליתי על אוטובוס קו 605 מנתניה לתל אביב, בדרכי לבסיס צבאי בעקבות צו מילואים שקיבלתי לאותו יום. בחרתי לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס, באמצע השורה שהייתה ריקה יחסית: שני גברים ישבו בקצות הספסל, כל אחד בצד של חלון, וביניהם שלושה מושבים ריקים.

התיישבתי במושב האמצעי, כך שבין כל אחד מהם לביני היה מושב פנוי.

בחרתי במקום הזה כדי להימנע מישיבה צמודה לגבר – זו הדרך שלי להרגיש קצת יותר מוגנת.

במהלך הנסיעה הבחנתי באחד הגברים, שישב משמאלי, שנוגע באיבר מינו מעל מכנסיו שוב ושוב, תוך כדי שהוא גולל תמונות של נשים בלבוש חשוף בטלפון.

בתחילה ניסיתי לשכנע את עצמי שאני מדמיינת, אך מהר מאוד הבנתי שזה ממש לא המצב.

צילמתי אותו כדי שיהיה לי תיעוד – ואז פניתי לנהג האוטובוס.

הנהג, שהיה אדיב מאוד, הזמין משטרה דרך המוקד.

בטענה ששם יחכו לנו שוטרים (המשך הנסיעה עם אותו נוסע מטריד). הבטחות סרק על ניידות שמגיעות ולא מגיעות ולבסוף, שוטרים שטענו שאין עליה להתערבות מצידם כיוון שהוא "לא חשף את איברו" ו"לא הסתכל עליך".

כשהניידת הראשונה הגיעה, אחרי שעה של המתנה, האוטובוס עצר בשוליו של כביש מהיר, ללא שום תחנת אוטובוס במרחק סביר.

עמדתי שם, באמצע כביש 2, עם שוטרים, נהג, והנוסע שהתלוננתי עליו – ונאלצתי לבחור בין שלוש אפשרויות:

הראשונה, לחזור לאוטובוס עם אותו הגבר, שנדרש לשבת מאחור, באוטובוס בו לא נותרו עוד נוסעים מלבדנו, תחת איום קלוש ש"אם יתקרב, ייעצר" (כאילו שאיום כזה מרתיע, אחרי שלקח להם שעה להגיע).

האפשרות השנייה, להמשיך ברגל, לבד, בחום, לאורך כביש מהיר, עד שאמצא תחנת אוטובוס כלשהי, כדי שאוכל להגיע לבסיס (השוטרים סרבו להסיע אותי בניידת לתחנת אוטובוס קרובה).

והאפשרות השלישית, להגיע פיזית לתחנת משטרה ולהגיש תלונה, למרות שזה בדיוק מה שעשיתי, הגשתי תלונה לשוטרים שעמדו מולי.

רק לאחר תחנות נוספות, שיחות חוזרות ועוד שוטרים שונים, אותו גבר ירד מהאוטובוס והלך לדרכו. לגברי הנהג, הוא "ברח" לאחר תשאול של הניידת השנייה. אני כבר לא הייתי במצב של לראות או לשמוע מה קורה.

החלק האירוני בסיפור, באותו היום בסך הכל נסעתי לבסיס ליום מילואים, לשרת את המדינה שלי. אחרי מעל לשנה של מילואים במלחמה שעוד מתרחשת. אך מדוע כשאני במצוקה, המדינה לא מגינה עלי?

אני רוצה להפנות שאלה לאותם השוטרים – אם הבת שלכם הייתה מספרת לכם על סיטואציה דומה, האם הייתם אומרים לה שזה כלום? שהיא לא הוטרדה? שזה הגיוני שגבר יחפון את איבר מינו שוב ושוב, מעל המכנס, תוך שהוא מסתכל על תמונות של נשים בטלפון, במושב האוטובוס שלידה?

האם החוק היבש אכן מאפשר התנהגות כזאת בציבור?

כי אם כן, אבקש מכן לדמיין מצב כזה: אתן נכנסות לאוטובוס מלא בגברים, אין מקום פנוי באף ספסל בודד. האופציה היחידה היא לשבת ליד אחד הגברים. תארו לכן שכל הגברים נוגעים בחוזקה באיבר מינם, מעל המכנס, כשהם מסתכלים על נשים בלבוש חשוף. על פי המשטרה, לא ניתן לעצור אותם על כך.

אז מה בדיוק מונע זאת מהם?

האם הייתן מוכנות לשבת ליד אחד מהם?

אני אשאיר את התשובה לכן ולכם – כי האמת היא שאני נשארתי אחרי אותה סיטואציה בלי הרבה תשובות, בלי הרבה מילים, ויותר מכל – בלי הרבה תקווה.

סיפורה של אשת מילואים, סיוון (שם בדוי), כפי שהגיע לתנועת בונות אלטרנטיבה