איך להמנע מפגיעה נוספת בנפגעת ובקהילה כולה

מאת: איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בשיתוף עם פוליטיקלי קוראת

המתקפה חסרת התקדים של ארגון הטרור חמאס על יישובי הדרום מזמנת עבור התקשורת אתגר חדש ומכאיב: סיקור של אלימות מינית כחלק ממלחמה. המשפט הבינלאומי מכיר בשימוש באלימות מינית כפשע מלחמה. פשע זה נועד לכונן פגיעה כפולה: הן בנפגעת עצמה והן בקהילה ממנה היא מגיעה. אונס בזמן מלחמה הוא טראומה בתוך טראומה, והסיקור שלו דורש רגישות מיוחדת ומודעות לניואנסים שעלולים לפגוע הן בנפגעת עצמה, הן בקרובים לה והן בקהילה.

בשנת 2014, פרסמנו את הקוד האתי לסיקור מקרי אלימות מינית, שחלקים רבים ממנו הוטמעו בעבודה של מערכות התקשורת בעשור האחרון. המצב הנוכחי דורש מאיתנו להרחיב ולחדד את הקוד כדי להבטיח סיקור זהיר, אנושי, רגיש וחומל שיאפשר למי שירצו בכך תנאים מיטיבים (או, למצער, לא פוגעניים) כדי לספר את סיפורם.

שימו לב: באופן קלאסי, אונס כפשע מלחמה נתפס כפגיעה בנשים. מבחינה היסטורית, ההכרה באונס כפשע מלחמה התפתחה כחלק מהמאבק להכיר במחיר הייחודי שנשים ונערות משלמות בעתות מלחמה. לתופעה מימד מגדרי מובהק. יחד עם זאת, במלחמות אחרות שבהן נעשה שימוש באלימות מינית, עלה שגם גברים עברו פגיעה או השפלה על רקע מיני בהיקפים משמעותיים. בפוסט זה נעשה שימוש בעיקר בלשון נקבה, אך נבקש להבהיר כי כל האמור בו חל גם לגבי גברים.

כללים לסיקור מיטיב

1. בנות אדם, לא ״אייטם״:

ניצולות הטבח, כמו גם החטופות (בתקווה שישוחררו בהקדם האפשרי), הן נשים שעברו טראומה קשה מאוד. במרכז הטראומה עומדת חוויה של אובדן שליטה וחוסר אונים. השיקום מהטראומה דורש להחזיר לנפגע.ת את השליטה שהופקעה ואת הכוח לייצר נרטיב בשליטתה האישית. על העיתונאי.ת להימנע מרדיפה אחר הנפגעת בשם ״הסיפור״. אין להפעיל לחץ להתראיין, להטריד את הנפגעת או להציע לה להתראיין שוב ושוב.

״לא זה לא״. גם במקרה של סירוב לריאיון בין אם זו הנפגעת או עדי ועדות ראיה, אין להשתמש במניפולציות של גרימת אשמה (״חשוב מאוד שכולם ישמעו את הסיפור הזה״, ״זה למען ההסברה של ישראל בעולם״…). תחת זאת, אפשר להציע במה ברגישות, תוך הבטחה לכבד כל גבול שתציב, ולאפשר לה שליטה על הנרטיב שיושמע. תאמינו להן. אל תחקרו אותן. תנו להן לספר.

2. הימנעות מהכללות:

יש להימנע מהכללות בנוגע לביצוע מעשי פגיעה מינית במהלך המתקפה או אחריה (למשל: ״כל החטופות עברו פגיעה מינית״). זאת, בשל הזהירות הנדרשת במצב שבו התמונה אינה ידועה במלואה, אך בעיקר מתוך כבוד לאזרחיות ולחיילות שנפגעו במתקפה. זכרו שעבורן, אלימות מינית אינה אמצעי רטורי שניתן לגייס לטובת זעזוע, וכל הכללה עלולה לפגוע בהן ובקרוביהן. תחת זאת, אפשר להשתמש בנוסחים שאינם מכלילים, דוגמת ״היו מקרים של פגיעה מינית״.

3. לא למסור פרטים מזהים:

אין לזהות אף אישה ספציפית כנפגעת אלימות מינית במהלך מלחמה, אלא אם היא בוחרת לעשות כן בעצמה. חשיפה כזאת מפקיעה מהנפגעת את הסיפור שלה ומעצימה את חווית אובדן השליטה וחוסר האונים שבבסיס הטראומה. אין למסור פרטים מזהים גם בנוגע לנפגעות שלצערנו אינן עוד בחיים, כדי להימנע מפגיעה נוספת בקרוביהן. נזכיר כי שמירה על פרטיות נפגע/ת עבירה היא עיקרון מחייב באופן גורף, אך במקרה זה היא חשובה במיוחד.

4. הימנעות מ״דיבוב״ בנוגע לפגיעה מינית:

אין לשאול את הניצולות באופן יזום אם עברו פגיעה מינית, ובוודאי לא על מעשים ספציפיים. זאת,בכדי להבטיח את השליטה של הניצולה בסיטואציה, ולחזק את בעלותה על הנראטיב. היא זושקובעת כמה לספר, למי ואיך. כדאי לתת לה להוביל את הסיפור, להזכיר שאנחנו כאן כדי להקשיב, ולהדגיש בפניה שההחלטה נמצאת בידיה בלבד.

הימנעות מתשאול עדים: אין לתשאל עדים על מקרי תקיפה מינית שראו, כדי למנוע מצב שבו גופה וסיפורה של הניצולה מופקע פעם נוספת ללא ידיעתה.

5. הימנעות מתיאורים גרפיים:

ריבוי תיאורים ציוריים ופרטניים של התקיפה המינית מוסיפים אלמנטים של גירוי לעבירה ומאלצים את הקורבן לעבור חדירה פולשנית נוספת. מספיק לכתוב ״עברה פגיעה מינית או אונס״ ללא פירוט המעשים עצמם.

6. שמירת כבוד המתה:

כאשר העדויות על הפגיעות מגיעות מעדות או עדי ראיה, וכאשר הנפגעת גם נרצחה, חשוב לשמור על כבוד המתה ולא לתאר את הפרטים הגרפיים של הפגיעה על מנת להמשיך ולשמור עם כבוד האדם שלה, על מי שהייתה ועל משפחתה.

7. נטרול רגשי אשמה ובושה:

יש להדגיש לאורך כל הראיון והסיקור שהנפגעת אינה אשמה במה שקרה ושאין לה במה להתבייש כי היא לא עשתה שום דבר רע. אשמה ובושה מהווים שני רגשות הרסניים במקרים של פגיעה מינית.
על אף שמדובר במסגרת של מלחמה, עדיין עלולה להיות תחושה של אשמה ובושה שכן מדובר עדיין באלימות מינית, תחום שיש נגדו דעות קדומות, חוסר אמון וערעור רציף על האמת של נפגעות.

8. שימוש רגיש בתמונות:

תמונות האילוסטרציה כיום מדגישות את הנפגעת בסיטואציה ולא את הפוגע. ראוי להשתמש גם באילוסטרציות הממחישות את מחיר הפגיעה עבור התוקף: אזיקים על ידיו של עבריין ולא רק נערה משובללת בפינת חדר כשפניה מכסות את ידיה.
יש להימנע משימוש בתמונות גרפיות.
יש להימנע משימוש בתמונות וצילומי וידאו החושפים את זהות הנפגעת.
יש להימנע משימוש בתמונות ובצילומי הווידאו מאירועי יום שבת.

להתייעצות נוספת, ניתן לפנות לדוברת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית,

רונית אילתי ממן, בטלפון: 052-621-60-15

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הצבא זימן חיילות מילואים לא קרביות לשרת כסוהרות על מחבלי הנוחבה. החיילות העלו חששות, השמיעו את קולן וחלקן סירבו להגיע. על מנת שהן תוכלנה להרגיש בטוחות ומקצועיות, יש להעניק להן הכשרה מקיפה ומעמיקה לפני שהופכים אותן לסוהרות, כפי שנהוג במשטרה הצבאית או בשב"ס, אחרת זה להפקיר אותן לגורלן, בדיוק כמו התצפיתניות.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.