תופסות מקום על הגלים

מאת: נוי קרקו

איורים: אילנה חכים

אל הים הגעתי בעקבות אמא שלי, שהחליטה כחלק ממשבר גיל 40 להתחיל לגלוש על סאפ. היינו קמות בחושך ומגיעות לים מוקדם לאימונים. לא אהבתי את הקונספט אבל משהו בזה עשה לי נעים בלב. הזמן על הסאפ עבר ובשנת 2018 לקחתי את שיעור הגלישה הראשון שלי בחוף פולג בנתניה.

המשכתי לבוא לשם כמה פעמים, כל פעם עם חברה אחרת ובסוף הפסקתי. החברות לא רצו להמשיך, הנסיעה הייתה ארוכה אבל הדבר הכי קשה היה התחושה שלי עם עצמי במים. הייתי לבד במים, מוקפת לרוב בגברים, מנסה לתפוס גלים ומתרסקת רוב הזמן. במקום ליהנות, הייתי יוצאת מהמים עם בושה שלא הצלחתי ו"התפדחתי" ליד כולם.

באוגוסט 2020 הגיעה הקורונה ופתאום חזר הרעיון של הגלישה. לקחתי עוד שלושה שיעורים ובמקרה דרך הפייסבוק, הצטרפתי לקבוצת הוואצפ "גולשות בישראל".

הדבר הראשון ששמתי לב אליו בקבוצה הזו הייתה הרלוונטיות. ההודעה הראשונה שלי שם הייתה "אהלן בנות, יש כאן גולשות בהרצליה/ פולג שאפשר להצטרף אליהן?" שלחתי את ההודעה והייתי מוכנה לצרצרים, מיד ענו לי שלוש בנות ולא חשבתי שהחזרה למים תהיה מהירה כל כך.

הדבר השני ששמתי לב אליו בקבוצה היה כמות הידע. החל מפרטים טכניים כמו תחזית גלים, מועדוני גלישה, השכרות והמלצות ועד מדריכות גלישה שנמצאות בקבוצה ומסבירות בסבלנות על קריאת התחזית, חוקי גלישה ותנועה נכונה במים. נחשפתי לכל כך הרבה ידע זמין, מקום לשאול את השאלות שנראו לי הכי טיפשיות (מה עושים עם השיער הארוך למשל) ולקבל מענה מכל הלב ללא שיפוטיות.

בנוסף לכל הדברים הטובים האלו, השיתופים הכנים הם שהפכו את הקבוצה לקהילה.

בנות שיתפו בפחד לטבוע או לעבור תאונת גלישה, בחששות לצאת בים סוער ובקושי לצאת ביום קפוא עם חליפת גלישה רטובה מאתמול. פתאום הבנו, שעוברים עלינו דברים דיי דומים ואף אחת כבר לא צריכה להתמודד לבד.

הקושי שחזר על עצמו אצל כולן היה ההתמודדות אל מול הרוב הגברי. העובדה היא שגלישה זה תחום שנשלט בעיקר על ידי גברים. לצערי, חוויתי הרבה מפגשים לא נעימים עם גברים במים: צעקות, ריבים, איומים. אווירה של מלחמה.

מי שלא גולשת לא תבין על מה יש להילחם, כשאני משתפת חברות הן אומרות:" על מה הריבים? יש מלא גלים!" שזה נכון אבל לא מדויק. אם ראיתן פעם גולשים פשוט יושבים על הגלשן ומחכים, זו ההמתנה לסט / התקפה – רצף של גלים שיגיעו. וכשהם מגיעים, כל פעם לכמה שניות, כולם רוצים לתפוס אותם. אז זה ספורט אקסטרים שדורש גם לא מעט סבלנות. זו חוויה לא פשוטה לעבור לבד. התמודדות פיזית ונפשית עם ים סוער ובמקביל אווירת מלחמה על גלים מבחוץ.

חשוב להגיד שאנחנו במגמת שיפור, למשל באוגוסט נשים חזרו להתחרות בתחרות בטהיטי ובישראל התקיימה תחרות רוקסי ראשונה לנשים באשדוד.

עם כל ההתקדמות, אני מרגישה שיש לנו עוד דרך, הייתי רוצה שנהיה שווים ביחסי הכוחות מבחינת כמות הגולשות-גולשים, הייתי רוצה לראות עוד בנות בימים גבוהים. לתחושתי, כשהגלים מתחזקים לפעמים כל מה שצריך זה עיניים מוכרות וטובות לידך שיתנו את תחושת "הכל בסדר".

וכאן אותה קהילה וירטואלית הפכה למציאות. התפתח מנהג שכל אחת כותבת מתי ואיפה היא הולכת לגלוש כדי שעוד בנות יוכלו להצטרף.

לגלוש ביחד זה כוח. כי כשאת חותרת לגל עם עוד 3 גברים והחברה שלך צועקת לך מהצד "זה שלך!" את מוצאת את הכוחות לחתור עוד ובמקביל השאר מתחילים להפנים שזה באמת שלך. יחד אנחנו תופסות יותר גלים. נקודה.

מעבר לכוח במים הקהילה עוזרת לנו גם להתמיד. מאחר וגלישה לעומת ריצה למשל, אי אפשר לבצע כל יום. אנחנו תלויות בים שנוטה להשתנות בהתאם למזג אויר, רוח, גאות, שפל. כך שיכולים להיות כמה ימים מוצלחים ולאחריהם שבוע של שקט.

לפעמים, רק ההפסקות האלו כתוצאה מתחזית הגלים יוצרות את התחושה שעכשיו צריך להתחיל הכל מחדש. להיות חלק מהקהילה אומר שאת נשארת תמיד מעודכנת, אין באמת תחושה של הפסקה כי בימים שקטים הקבוצה מלאה בהדרכות, שאלות, שיח על תחרויות בעולם. אין עצירה.

הקהילה היא בית של גולשות, מקום שיעזור לך להיכנס למים ויתן לך ליווי בכל שלב בדרך. בין אם תתקלי באתגרים נפשיים או פיזיים, אם תרצי לקבל עצה או פשוט לפרוק מה שעבר עלייך בסשן האחרון.

בזכות הקהילה הצלחתי להתמיד בספורט שעשה לי טוב בכל היבט בחיי.

הגלישה עשתה לי כל כך טוב שמצאתי את עצמי קמה ב-5:00 בבוקר מרצוני, הולכת לגלוש ומשם ממשיכה ליום לימודי רפואה סינית עד 21:00. היו נפילות אנרגיה, לא אשקר. אבל החיוך היה גדול יותר בימים האלו.

בזכות אותה התמדה למדתי לעבוד בצמוד לתחזית גלים, כמטפלת שיאצו ורפואה סינית אני קובעת את לו"ז העבודה שלי לפיה. לא חשבתי בכלל שזה יעבוד ושיש אפשרות כזו, אבל כשאת רואה כל כך הרבה נשים עובדות, לומדות ומגיעות לים כמה פעמים בשבוע, את מבינה שיש אפשרות ורק צריך למצוא את הדרך המדויקת לך.

בקהילה הכרתי נשים מדהימות שהפכו לחברות נפש קרובות, כמו נטלי מדריכת הגלישה בקיסריה שמארגנת בעצמה ימי קהילה וגלישה, מור נוב המורה ליוגה איתה אני אפילו מעבירה סדנת יוגה-שיאצו באוקטובר, ד"ר נועה מרטינוביץ' המומחית שלנו לאורטופדיה, לחן שמייצגת אותנו בחוף הדרומי בהרצליה בכבוד רב והרשימה עוד קצרה מלהכיל.

זו גם ההזדמנות להגיד תודה למנהלות הקהילה שעושות הכל בהתנדבות – ניקולטה פטק וחן טרגנו. כל כך לא מובן מאליו בעולם שיווקי כמו שלנו, שמנהלות קהילה כל כך גדולה ישקיעו בה זמן ומשאבים יום-יומיים בהתנדבות. הן עושות דברים מדהימים יחד כמו קידום אירועים, מפגשי קהילה, הגרלות ומבצעים לחברות הקהילה. אבל הדבר הכי חשוב שהן עושות הוא לאפשר לכל גולשת לבטא את עצמה ואפילו מפרגנות לבעלות עסקים שיש להן מה להציע לחברות הקהילה.

אירוע השיא של הקהילה היה פסטיבל גולשות ישראל הראשון בארץ שהתקיים בבת-ים בנובמבר 2021. ארגון אירוע כזה דורש חודשים של תיאומים מול הרשויות, משטרה, מד"א והכל בצמוד לתחזית גלים שמשתנה כל הזמן. לצערנו, כמה ימים לפני האירוע התחזית השתנתה והים היה פלטה. למרות התחזית, האירוע התקיים. החשש שאף אחת מהגולשות לא תגיע היה גדול – אבל הקהילה לא אכזבה והגולשות הגיעו, כדי להיות יחד.

אז לא היו לנו גלים באותו פסטיבל אבל נהנינו מדוכנים במחירים שווים, שיעורי יוגה ופילאטיס, צילומים, סרף סקייט ובעיקר קיבלנו הזדמנות להכיר אחת את השנייה. הגיעו לאותו פסטיבל נשים מכל הארץ, כשאין בכלל גלים. זה מראה כמה הקהילה שלנו חזקה ומאוחדת.

בתאריך 10.11.22 יערך פסטיבל גולשות ישראל השני. הפסטיבל יערך בבת ים בין השעות 9:00-17:00, בחוף הריביירה. כשהפעם אנחנו כבר למודות ניסיון. זה הולך להיות פסטיבל גדול יותר מהקודם ומלווה אותנו חזאי שכבר הבטיח לנו שהפעם – יהיו גלים! 

אז כאן את נכנסת לתמונה, אם מתחשק לך להתחיל לגלוש או אולי את כבר גולשת ובא לך להיות חלק מקהילה גדולה ומחבקת. המקום שלך איתנו.

בואי להכיר ולהיות חלק מהפסטיבל (:

כל הציורים בכתבה הם מתוך פרופיל האינסטגרם של אילנה חכים, חברת קהילת הגולשות בישראל.