Reading Time: 4 minutes

האם השבויה: מדוע התאבדה חנה גברון?

בשנות החמישים, הסוציולוגית והאם הצעירה חנה גברון חקרה את המצוקות של אמהות לילדים קטנים. אבל האם סבלה בעצמה מאותן הבעיות? מדוע התאבדה בגיל 29? ארנה רז מנסה לגלות את התשובה, והאם היא רלוונטית לאימהות בימינו
Reading Time: 4 minutes

חנה גברון הייתה דוקטור לסוציולוגיה ופמיניסטית, וחקרה את הקונפליקטים שהופיעו אצל אמהות לילדים קטנים בשנות החמישים של המאה העשרים. היא התאבדה בגיל 29, בשאיפת גז, כשסיימון בנה הבכור היה בן שבע וג'רמי בן הזקונים היה בן ארבע.

מדוע התאבדה חנה? האם היה קשר בין המחקר שערכה להתאבדותה? האם חוותה בעצמה את מה שתיארו הנחקרות שלה?

התהיות האלו הציפו את ג'רמי, בנה הצעיר של חנה, לאחר שבגיל 16 אביו סיפר לו שהתאבדה ולא מתה בנסיבות טבעיות. ג'רמי לא זוכר כלל את אימו, ובבגרותו יצא למסע בעקבות האם שלא הכיר, וכתב על כך ספר בשם ״אשה על קצה תקופתה״.

בחזרה למטבח: אמהות צעירות לאחר מלחמת העולם השנייה

חנה גברון החלה את לימודי הסוציולוגיה באוניברסיטת לונדון זמן קצר לאחר נישואיה בשנת 1955. בדוקטורט שלה החליטה לחקור נושא מוכר וקרוב לחייה: קונפליקטים של אמהות צעירות, עד גיל שלושים, עם ילדים מתחת לגיל חמש.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נשים, גם האמהות שבהן, עבדו מחוץ לבית במקום הגברים שיצאו לחזית. בתום הקרב הגברים שבו לעבודה ו-75% מכלל הנשים חזרו למטבח ולילדים. כתוצאה מכך, בשנות החמישים של המאה העשרים, הבתים בבריטניה היו מלאים באמהות משועממות וחנוקות.

כריכת הספר של חנה גברון: רעיה בשבי
כריכת ספרה של חנה גברון, "הרעיה השבויה", שנכתב  בהתבסס על המחקר שלה

באקלים הזה חנה ראיינה 96 נשים, שחצי מהן הזדהו כבנות המעמד הבינוני, והחצי השני כבנות מעמד הפועלים. כל האימהות ראו בילדיהן את המוקד המרכזי בחייהן, ותפקיד האם קיבל עדיפות על פני כל שאר התפקידים. אבל רוב המרואיינות לא הרגישו נוח בתפקיד הזה, ואמהות מעמד הפועלים בעיקר חשו מבודדות מהחברה וכלואות בבית.

בשני המעמדות, הנשים מצאו עצמן לא מוכנות לאחריות ולהגבלות על חייהן, שהגיעו עם האמהות שלאחר המלחמה. אמנם מדובר בתקופה היסטורית בה הגברים במשפחה גילו פתיחות רבה יותר "לעזור" לנשים במשק הבית, אבל מכיוון שהגברים בילו את רוב היום (והשבוע) בעבודה, הנשים נאלצו לשהות בבית. חלקן הגדול, כפי שחשפה חנה, בבדידות ובשיממון.

תשעים אחוז מכלל הנשים שהשתתפו במדגם תכננו לחזור לעבוד כשהילדים יגדלו. הן ראו בחזרה לעבודה התפתחות טבעית ועתיד "בבית" נתפס כפחות טבעי. הנשים לא הרגישו שנשים לא יכולות או צריכות להשתלב בשוק העבודה, אבל הכירו בקונפליקט בין אמהות לעבודה.

השכנה של סילביה פלאת': נשים שואפות גז

מהראיונות עולה שלאמהות עם ילדים קטנים יש בעיה מיוחדת, כנראה כי הילדים היו עוד בבית ולא במערכת חינוך. וחוסר היכולת לפתור את הקונפליקט הזה גורמת לכך שאמהות רבות מצאו את עצמן מנותקות ממה שתפסו כתפקיד נחשק: עבודה מחוץ לבית.

האם חנה גברון גם הרגישה כך? האם זו הסיבה שהתאבדה?

אביו של ג'רמי הסביר לו שאמו התאבדה כיון שהיא התאהבה בעמית לעבודה וניהלה איתו רומן. היא הרגישה שחייה אינם חיים בלעדיו, ולכן נפרדה מבעלה. אך המאהב היה הומוסקסואל ולא יכול להתחייב לה. אביו של ג'רמי הניח שאמו התמלאה ייאוש והתאבדה.

התיאוריה הזו מעולם לא הוכחה. מה שבטוח הוא שחנה הגיע למבוי סתום. מדוע? בספר ג׳רמי מעלה סברות שונות כדי לנסות להסביר מה קרה לאמו. כיוון אחד למשל היה לבדוק את נעוריה בפנימייה. עוד כיוון קשור לאופייה של חנה, שאביה מתאר כקשה, מרדני ודכאוני. אבל מהצד השני, ג'רמי מציג בספרו עדויות של חבריה וקרוביה שמציירים תמונה של אשה אמיצה, מבריקה, יצירתית ובעלת חוש צדק.

כיוון אחר יכול לרמוז על ההתאבדות של חנה כחלק מתופעה חברתית. בראיון מוסרט על הספר ג'רמי נשאל אם לדעתו אמו הושפעה מהמשוררת סילביה פלאת', שהתאבדה שנתיים לפני חנה. פלאת', שבחרה למות משאיפת גז מתנור המטבח, הייתה גם היא בת שלושים, והיא וחנה גרו באותה שכונה. ג׳רמי ענה שכנראה שכן.

בסופו של הראיון, שני אנשים מהקהל שגרו באזור והיו ילדים בתקופה שחנה גברון התאבדה, סיפרו על מקרים נוספים של אמהות צעירות שהתאבדו באותה הצורה. באותה תקופה שאיפת גז היתה דרך בה רעיות רבות בחרו לשים קץ לחייהן.

מבוי סתום: בין האקדמיה לבית 

כריכת הספר של ג'רמי גברון, בנה של חנה גברון
כריכת הספר שג'רמי גברון כתב על אמו חנה גברון

האם גברון נכנסת לסטטיסטיקה הזו? לא ניתן לומר שהמציאות של חנה גברון עצמה היתה דומה לזאת של האמהות אותן חקרה או לזו של עקרת בית אחרות. היא חיה ברווחה כלכלית, העסיקה מטפלת, ועבדה מחוץ לבית כמרצה בקולג'.

אבל זה לא אומר שהמגדר, האמהות, והעניין שלה כחוקרת לא הוגבלו בידי הכוחות החברתיים של זמנה. בספרו ג'רמי מספר על הקשיים המקצועיים של אמו. הצעת הדוקטורט שלה נדחתה, כי מחקר אקדמי על אמהות נתפס כלא רציני ומקצועי. חנה סרבה לוותר על הנושא ונאלצה לעזוב את המחלקה בה למדה ולחפש מנחה אחר.

לאחר מכן נדחה הכותר שבחרה לתזה ״הקונפליקטים של אמהות המרותקות לבית״ ואושר כותר רך יותר: "העמדה וההזדמנויות של אמהות צעירות: התקדמות או נסיגה. מחקר על הקשיים העומדים בפני אימהות צעירות במשפחה בת זמננו" (שם חלקי). הדוקטורט התקבל מיד לפרסום כספר בשם "הרעיה השבויה", אבל גברון התקשתה למצוא משרה באקדמיה. הסוציולוגים המפורסמים באותה תקופה התייחסו אליה כאל ״משקל נוצה״ וסרבו לקחת אותה ברצינות.

בנוסף, חנה ידועה כיום כחלק מקבוצה של חוקרות פמיניסטיות בבריטניה של שנות החמישים והשישים שהשמיעו קולות שסתרו את העמדות הרשמיות של הממשלה. כולן חקרו דרכים לעזור לנשים לצאת מהבית אל עולם העבודה והקהילה, וכל זאת בשנים בהן הממשלה עודדה נשים נשואות ואמהות לשבת בבית. כחוקרת פמיניסטית, חנה יצאה נגד המוסכמות, וכמו חברותיה שילמה על כך מחיר בשדה המקצועי שלה.

אישה אבודה במבוך

באבסטרקט שהגישה לעבודת הדוקטורט חנה כתבה כי ״לאמהות עם ילדים קטנים יש בעיה מיוחדת. חוסר היכולת לפתור את הקונפליקט הזה גורמת לכך שאמהות רבות מוצאות את עצמן מבודדות, במבוי סתום, ומנותקות מהפעילות המרכזית של החברה״.

יתכן ש״מבוי סתום״ (או cul de sac  כפי שמופיע במקור) הוא סוג של מילת מפתח למה שקרה לנחקרות, אבל גם לחנה עצמה. היא הרגישה תקועה, אולי גם בבית, אבל אולי גם בעבודה. היא הייתה אשת אקדמיה שנתקלה בדלתות סגורות ובמערכת גברית שביטלה את הידע שלה ואת החוויה שלה כאישה וכאם.

השאלה נותרה ללא תשובה, והמסתורין מאחורי התאבדותה של חנה אולי לא ייפתר לעולם. ג'רמי לא יודע עד היום מדוע אימו התאבדה. אבל בכתבה בגרדיאן אמר ״שאמו היתה אשת פתרונות ובשבילה התאבדות היה פתרון".

הסיפור, המחקר והבעיות של חנה, והפתרונות שחיפשה ואולי מצאה, חשובים לנו גם עכשיו. למרות שעברו כמעט שישים שנה, המחקר של חנה רלוונטי לא רק כחלק מההיסטוריה של התנועה הפמיניסטית. היא העניקה תיאור של מצב שאנו שומעות עליו גם היום, של אמהות צעירות שלא מרגישות מוכנות לאחריות שמגיעה עם הילדים, ולשינוי העצום שחל בחייהן.

לקריאה של כתבות נוספות על נשים בעולם ובהיסטוריה לחצו כאן

תמונה בראש הכתבה: Claudia24 מאתר Pixabay, תמונת הכריכה של ספרה של חנה: הוצאת Pelican, תמונת הכריכה של ספרו של ג'רמי: scribepublications

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

העולם שאחרי ישראבלוג: אינסטגרם משתיק את הנערות שלנו

Reading Time: 4 minutes הנערות מסביבנו עסוקות בהעלאת תמונות וסטוריז לרשתות החברתיות. אבל במירוץ להשגת הלייקים, כמה מקום יש לנערות לבטא את החוויות, הדעות והזהויות המורכבות שלהן? האם ב-2020, ייצרנו מערכות חדשות להשתקת קולן של נערות?

הילארי קלינטון: זה מוקדם מדי, וזמנך עבר, ביקורת סדרה

Reading Time: 4 minutes הסדרה התיעודית על הילארי קלינטון חושפת את החוב שלנו לפמיניסטיות מהגל השני, אבל גם מציגה פמיניסטית שמנסה לעבוד מתוך המערכת, נשחקת ומנוצחת. סדרה שמדגישה שהגל הרביעי של הפמיניזם צריך ליצור שיטה חדשה

אלימות במשפחה מתחילה מהמונח עצמו

Reading Time: 3 minutes אני כועסת, ואני רוצה לפרק את הצורה למושג הבזוי שנקרא "אלימות במשפחה". כלומר, באופן מילולי: לפרק אותו לגורמים ולחשוף את האלימות והרוע החבויים בו.

צבא שיורה להן ברגליים: נשים לוחמות או מס שפתיים?

Reading Time: 3 minutes למרות שהתגייסו תחת הכותרת "נשים בתפקידי לוחמה", בפועל חיילות לא משולבות בתפקידי "לוחמות חוד": התנאי המקדים להתקדמות בצבא, בתעשיית הביטחון ובמל"ל. הצבא משמר תקרת זכוכית לנשים, וקו ישיר עובר משם אל כישלונות צוות היציאה מהקורונה