התיקון השני לחוקת ארה"ב, לובי הנשק והרבה כסף

בשבוע שעבר נטבחו בטקסס, ארה"ב, 19 ילדים, תלמידי בית ספר יסודי, על ידי צעיר בן 18, שהגיע חמוש לבית הספר בו למדו ופתח באש לכל עבר. בנוסף לילדים נרצחו גם שתי עובדות הוראה.

הרוצח, סלבדור ראמוס החל את מסע ההרג שלו בפציעה אנושה שגרם לסבתו, גם כן על ידי נשק חם. המסע שלו נגמר לאחר חילופי ירי בינו לבין השוטרים שהוזעקו לזירה. הוא נורה ומת במקום. ראמוס הגיע לבית הספר היסודי ברכב, אותו השאיר בכניסה. הוא נכנס לבית הספר חמוש באקדח וברובה, התבצר בבית הספר והחל לירות. מהירי, כאמור, נהרגו 19 ילדים בכיתות ב', ג' ו-ד' ושתי עובדות הוראה בשנות ה-40 לחייהן. במהלך חילופי הירי בין המשטרה לרוצח, הוטל עוצר על בתי הספר בכל האזור וניתן היה לראות הורים מחפשים בקדחתנות את ילדיהם.

התגובות המיידיות למסע ההרג היו כמובן נחרצות ונחרדות. נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שוחח עם מושל טקסס והציע לו סיוע ממשלתי. בנוסף, הוא הורה להוריד את כל דגלי המולדת לחצי התורן למשך שלושה ימים. הוא שלח תנחומים למשפחות הנרצחים ולסיכום, תקף נחרצות את התיקון השני לחוקת ארצות הברית – התיקון שמאפשר לאזרחי ארה"ב לקנות נשק בקלות יתרה: "מקרי ירי המוני מהסוג הזה מתרחשים לעיתים רחוקות במקומות אחרים בעולם. למה? כעם, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו – מתי למען השם אנחנו הולכים לעמוד מול לובי הנשק?".

נשמע שקריאות מסוג זה נשמעות שוב ושוב מפיהם של מנהיגים אמריקאים כאלה ואחרים. רק לפני שבועיים אירע אירוע דומה בעיר באפלו שבמדינת ניו יורק – אז רצח פייטון ג'נדרון בן ה-18 עשרה בני אדם ממניעים גזעניים. באוקטובר 2021 אית'ן קרמבלי, בן 15 בסך הכל, קיבל מהוריו נשק במתנה ורצח איתו ארבעה בני אדם. למעשה, מאז תחילת מגיפת הקורונה חלה עלייה עקבית במספר המקרים של ירי המוני באמצעות נשק חם בארה"ב. כלי נשק הוא סיבת המוות הראשונה של ילדים ובני נוער בארצות הברית – יותר מאשר תאונות דרכים, שמובילות את הרשימה ברוב מדינות העולם המערבי.

ובכל אירוע מחדש, עם תום האבל והזעזוע בעקבות הרצח ההמוני ועם תום ההפצרות והגינויים החוזרים על עצמם מצד נשיא ארה"ב, פוליטיקאים בכירים ואנשי תרבות וספורט ועם גוויעתן של הקריאות "די להרג" ו"די ללובי הנשק" – כרוניקה ידועה מראש של מחאה בעקבות עוד ועוד אירועי ירי המוני, התיקון השני לחוקה בכל זאת נשאר על כנו.

סמוך לבית הספר ביובלדי (צילום: AP)
סמוך לבית הספר ביובלדי (צילום: AP)

התיקון השני לחוקת ארה"ב – או "הזכות לשאת נשק"

הזכות לשאת נשק מעוגנת במגילת הזכויות של ארצות הברית עוד משנת 1791. זכות זו קובעת שלא תוגבל זכותם של האזרחים לשאת נשק. הפרשנות העכשווית של התיקון השני כוללת טענות על זכות להגנה עצמית. בין הדוברים העיקריים בעד החוק נמצא את הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, מושל טקסס הרפובליקני גרג אבוט וכן הסנאטורים הרפובליקנים של מדינת טקסטט, טד קרוז וג'ון קורנין.

אך מרבית האמריקנים, על פי סקרים שנערכו לאחרונה, דווקא תומכים במגבלות על אחזקת נשק וסבורים שיש לאפשר להדק את חוקי הפיקוח. מרביתם גם תומכים באיסור על רובי סער – סוג הרובה המשמש באירועי ירי המוני. בנוסף, מרבית האמריקנים סבורים שכלי הנשק הפרטיים צריכים להירשם במאגר משטרתי.

בכל זאת, נראה שהחקיקה פועלת בכיוון ההפוך – לפני פחות משנה הורחבו באופן משמעותי זכויות הנשק בטקסס. אחת הזכויות קובעת שאנשים בני 21 ומעלה לא יצטרכו להוציא רישיון על מנת לשאת נשק במקומות ציבוריים.

בשנת 2013 נעשה הניסיון המשמעותי האחרון להעביר חוק פדרלי המגביל את נשיאת הנשק בארה"ב. הדבר התרחש בעת כהונתו של ברק אובמה כנשיא ושל ג'ו ביידן, הנשיא הנוכחי, כסגנו. אז הוחלט שבדיקות הרקע לפני מכירת נשק יורחבו וכן, נאסרה מכירת רובי סער ומחסניות מרובות קליעים. אך החוק נפל בהצבעת הסנאט – משום שמרבית הרפובליקנים סרבו לתמוך בו. אובמה אז טען שארה"ב משותקת לא בשל פחד "אלא בשל לובי נשק ומפלגה פוליטית שאינה מראה כל נכונות לפעול בשום דרך שעשויה לסייע למנוע את הטרגדיות האלה".

אמש התקיים בטקסס הכנס השנתי של איגוד הרובאים הלאומי (NRA), שהודיעו שעל אף הטרגדיה, הכנס לא יידחה או יבוטל. הכנס נערך מאז שנת 2013 בטקסס – המדינה בה קיים המספר הגבוה ביותר של אירועי ירי המוניים ושל נרצחים מאירועים כאלה.

וכמו מלחמת דוד וגוליית, אל מול לובי הנשק הידוע “NRA” – The National Rifle Association עומד ארגון “BRADY”, הנאבק באלימות הנשק תוך פעילות בגזרות שונות: בקונגרס, במשפט ובתוך קהילות. הארגון הוקם בשנת 1974 על ידי מארק בורינסקי, לאחר חוויה אישית שלו כקורבן שוד מזויין.

בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב, בשנת 2020, פרסמו אנשי ארגון “BRADY” את רשימת חברי הסנאט אשר מומנו בשלב כזה או אחרי בקריירה הפוליטית שלהם בידי לובי הנשק. הרשימה כוללת שמות מוכרים – כמו מיט רומני, טד קרוז ומיץ' מקונל. מלבד שמות, כולל הרשימה גם את סכום המימון של לובי הנשק עבור אותם פוליטיקאים – ואת מספר המתים בשנה בכל מדינה אותה מייצג הסנאטור או הפוליטיקאי. בטקסס, אגב, עומד ממוצע המתים בשנה מנשק חם על 3,139 בני אדם.

עבור תעשייה רווחית, המגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה (כ-70 מיליארד דולר בשנת 2021 בלבד), הלובי הפוליטי הוא הוצאה קלה וההרג הנגרם, בין היתר, על ידי הקלות בה ניתן להשיג נשק בארה"ב, הוא לא יותר ממכה קלה בכנף. המלחמה הפוליטית למעשה, מעולם לא הייתה על הזכות לשאת נשק, אלא על הזכות לעשות כסף ולא משנה מה המחיר.

צילום תמונת הכותרת: AFP

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.