היי,
שמי יפעת כהן, סטודנטית למשפטים וכן כדורגלנית בנבחרת ישראל.
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה הנשית שלי בתור ספורטאית בארץ ובתור שחקנית כדורגל בפרט.
ובכן, אני רוצה לפתוח את דבריי בציטוט של השופט בדימוס אליעזר ריבלין בבג"ץ ל.כ.ן: "אכן, ספורט הנשים התחרותי בישראל סובל מנחיתות מבנית בהשוואה לספורט הגברים. הדבר ניכר לעין בעת שאנו באים לבחון את קבוצות הספורט הדומיננטיות, ככל שהדבר בא לידי ביטוי הן בסיקור התקשורתי של אירועי הספורט השונים והן בבחינת התפלגות האוהדים בין קבוצות נשים לקבוצות גברים. את עיקר הסיבות לנחיתות זו ניתן לתלות בהעדר הקצאת משאבים מספקת".
למעשה, דבריו של השופט מתארים את המציאות הקיימת היום בספורט הנשים בישראל בצורה הכי טובה. יתרה מכך, ספורט הנשים בארץ סובל מאפליה פסולה עת שספורטאיות מופלות לרעה על רקע מינן ביחס לספורטאים גברים. כעת, אדגים כיצד נעשית האפליה הלכה למעשה בענף הכדורגל נשים בארץ.
ראשית, ליגת הנשים בכדורגל מוגדרת בתקנוני ההתאחדות לכדורגל כליגה לא מקצוענית. משמעות ההגדרה היא שהשחקניות בליגת העל לנשים אינן מושוות בתנאיהן לשחקני ליגת העל בגברים אלא השוואה נעשית בינן לבין שחקני הליגות הנמוכות והנוער. תמוה בעיניי מדוע נקודת ההתחלה שלי בתור כדורגלנית אינה שווה לנקודת התחלה של כדורגלן? שאלה אחרת היא, על סמך אלו אמות מידה קבעה ההתאחדות לכדורגל שליגת הנשים תהיה לא מקצוענית?
שנית, באתר ההתאחדות לכדורגל ניתן למצוא מספר לא מבוטל של תקנונים המתייחסים בעיקרם לליגות הבכירות בכדורגל גברים. בתוך נבכי התקנונים מצאתי מעין "נספח" המתייחס לכדורגל נשים החולש על מספר עמודים שהנו עמום וסתמי למדי. הסוגיה המקוממת בעניי היא הנושא של העברת שחקניות מקבוצה לקבוצה בליגת נשים. כאמור, "נספח הנשים" אינו מפרט כיצד תעשנה העברות של שחקניות. הנספח מפנה לתקנון העברת שחקנים שבעיקרו מתייחס לשחקנים גברים. העובדה שאין לנשים תקנון נפרד, אשר נוקט בלשון נקבה ומתייחס באופן פרטני להעברת שחקניות יוצרת בעייתיות כאשר שחקנית חפצה לעבור קבוצה.
ובכן, בלתי אפשרי להחיל תקנון אחיד המתייחס גם לגברים וגם לנשים על שני המינים וזאת מהטעם ש"תג המחיר" בגין שחקן כדורגל בליגה בכירה אשר חפץ לעבור קבוצה אינו משתווה ל"תג המחיר" בגין שחקנית במקרה דומה. מה שקורה בפועל זוהי תופעה של מסחור בשחקניות. המשמעות של כך, שאותן שחקניות הופכות לכלי בידי ראשי הקבוצות אשר מנהלים משא ומתן על "גבן" של שחקניות ונוצרת תחושה של "כל המרבה במחיר" יזכה לקבל לשורותיו את השחקנית. במקרים קיצוניים שהמשא ומתן לא צלח, שחקניות נאלצות להישאר בקבוצות חרף רצונן לעזוב. לדעתי, זוהי פגיעה אנושה בזכויות אדם: בחופש העיסוק והבחירה של אותה שחקנית.
דוגמא אחרת המנציחה את הפערים בין שחקן כדורגל לשחקנית כדורגל באה לידי ביטוי גם בנבחרת הלאומית. בתור שחקנית כדורגל, המייצגת את מדינת ישראל במשחקים רשמיים בארץ ובעולם תוהה אני מדוע אינני שווה בזכויותיי לשחקן נבחרת. מדוע שחקן נבחרת ישראל זוכה להשתתף במשחקי ידידות במדינות שונות בעולם אשר מקנים לו ניקוד בדירוג (במידה וניצח) ואני בתור שחקנית אינה זוכה להשתתף במפעל זה. מדוע שחקן נבחרת מקבל במהלך נסיעות לחו"ל דמי אש"ל גבוהים יותר ממה שאני מקבלת? מדוע שחקן נבחרת זוכה לחשיפה תקשורתית רבה יותר ביחס לשחקנית?
אלו שאלות שמהדהדות במוחי בכל פעם שאני נקראת לייצג את מדינתי ועושה זאת ללא הרף וללא כל היסוס. יש לציין, כי נבחרת הגברים (כעת) מדורגת בדירוג העולמי במקום נמוך יותר מאשר נבחרת הנשים. לכן, מנסה אני לחשוב על תירוץ אחר, מלבד הישגיות, מדוע הם עדיין זוכים ליחס טוב יותר מהשחקניות.
אם כן, מניתי על קצה המזלג דוגמאות עיקריות הממחישות את האפליה והחוסר שוויון בין שחקני לשחקניות כדורגל. כסטודנטית למשפטים, אשר חקרה במסגרת העבודה הסמינריונית היבטים רבים של אפליה בענף הכדורגל, גיליתי שהפערים אכן עצומים ורחוקים הם מלהצטמצם.
יחד עם זאת, כולי תקווה שאוכל לחולל שינוי מהותי בענף בזמן הקרוב. כבר בימים אלה אני חלק מארגון שחקנים חדש אשר חובר להסתדרות העובדים ובראשו עומדים שחקני כדורגל ואנוכי כמייצגת את ענף הכדורגל נשים. היוזמה התגבשה מתוך הכרה שרק בתוך ארגון גדול, ותיק ומנוסה כמו ההסתדרות, שברשותו המשאבים, הכלים המקצועיים והכי חשוב – מאות אלפי עובדים מאורגנים בכל המשק, יהיה ניתן יהיה לדאוג לתנאי העסקתם של שחקנית ושחקניות.
