העבודה לא פוטרת נשים ערביות מעוני – מיכל שוורץ
בשנים האחרונות חלה עליה מורגשת במספר הנשים הערביות העובדות, נתון מעודד - אך המציאות עדיין אינה ורודה. מיכל שוורץ, יועצת לפרויקט הנשים של ארגון מען, כותבת על הסוגיות המטרידות והסיבות להן.

מאת: מיכל שוורץ, יועצת לפרויקט הנשים של מען
תמונה ראשית: "ללא כותרת" – האלה אבו קישק

כל התמונות בכתבה זו מתוך התערוכה "לחם ושושנים"

בשנים האחרונות חלה עליה מורגשת במספר הנשים הערביות העובדות, שעלה מכ-20% בשנת 2,000 ל-35% בשנת 2017. המצב מורגש היטב בקרב בחורות צעירות שהחליטו לעבוד, בין אם השיגו הכשרה מקצועית או רק סיימו תיכון. הן אינן מוכנות להשאר כלואות בבית ללא פרנסה כמו האמהות שגדלו אותן, ולסבול כמותן תוך שנים ספורות מעצבנות, לחץ דם וסכרת. הן חשות שהיציאה לעבודה נותנת להן פרנסה, חיים חברתיים ומאפשרת להן להשתלב בעולם המודרני.

נתונים אלו נשמעים מעודדים, אבל המציאות עדין נשארת הרחק מאחור. בעיה אחת היא שהפער בין שיעור הנשים הערביות העובדות נשאר כמחצית משיעור הנשים היהודיות העובדות למרות העליה שצוינה. גרוע מכך, בשנים האחרונות שיעור הנשים הערביות העובדות קפא על שמריו ולא המשיך לעלות.

בעייה נוספת שמציגה את חומרת המצב היא, שהעליה במספר הנשים הערביות העובדות מורגשת בעיקר אצל בעלות מקצוע והכשרה אקדמאית. אמנם 70% מהן עובדות, אבל הן מהוות רק 23.7% מהנשים הערביות בגיל העבודה. לעומתן, רוב הנשים הערבית (76%) לא רכשו השכלה גבוהה, ורק 23% מתוכן מצליחות להשתלב בשוק העבודה, למרות שרבות מהן למדו בתיכון מקצועות בעלי אופי טכנולוגי. כך נשאר המצב רחוק מאוד מחזון ממשלות ישראל, שאמצו בשנת 2010 החלטה להעלות את תעסוקת הנשים ערביות ל- 41% בקרב גילאים 25-65 עד שנת 2020.

אבל הבעיה החמורה ביותר היא, שהעובדות הערביות נאלצות להסתפק בשכר מינימום במקרה הטוב, ולמרות השתתפותן בשוק העבודה הם נשארות מתחת לקו העוני. גם העובדות הערביות המקצועיות בעלות ההשכלה הגבוהה, שרובן מרוכזות במקצועות החינוך, סובלות משכר נמוך יחסית לעובדות יהודיות במקצועות זהים מפאת אפליה. לעומתן, נשים שסיימו לכל היותר בית ספר תיכון כולל בגרות נאלצות להסתפק בעבודות כמו חקלאות, נקיון, סייעות גריאטריות, טיפול בילדים, מוכרות ומזכירות, והעבודה משאירה אותן מנוצלות ועניות ואינה מאפשרת להן לייצב את כלכלתן ואת עתיד משפחותיהן.

חלק מהסיבות לקשיים של נשים ערביות לעבוד נובעות ממצבם הקשה של הכפרים הערבים, שמושפעים על ידי אפליית הממסד בנוסף לשמרנותם. המצב מתבטא בהעדר מעונות יום ומשפחתונים בכפרים הערבים משעות הבוקר המוקדמות, במחסור בתחבורה ציבורית בתוך הכפרים ומחוצה להם, מהעסקה פוגענית של נשים בישובים הערבים שמשתכרת רק מחצית משכר המינימום, ומהעדר השליטה של נשים ערביות בשפה העברית. אולם צד לא פחות חמור שגורם לבעיה הוא המדיניות הממשלתית, המתאפיינת על ידי אדישות מוחלטת לרווחת התושבים, כמו למשל בתחום החינוך, הבריאות ועבודה הסוציאלית.

ניקח לדוגמא את תחום הטיפול הגריאטרי, שחיוניותו עולה משנה לשנה ככל שהאוכלוסיה בישראל מזדקנת, ומספר המטופלים הקשישים עולה. זהו סקטור חיוני עבור האזרחים, והוא יכול להכשיר ולקלוט עובדות ערביות, שמצדן מעוניינות להקלט בעבודה הגריאטרית. אבל מתברר שלא רק שהממשלה איננה מעוניינת להשקיע בטיפול האנושי בקשישים, אלא שהיא מערימה עליו קשיים ואינה מקציבה את התקציבים הדרושים לכך. למעשה מתחבטת הממשלה אם להביא עובדים פיליפינים זולים וחסרי זכויות לעבוד בבתי אבות ומרכזים גריאטריים במקום לתקצב אותם. לא במקרה הפגינו 200 מפעילים ועובדים של מוסדות גריאטריים ב- 26.11.2018 במחאה על התקצוב העלוב של משרד הבריאות, ובמיוחד על דמי האחזקה המגוחכים שמוקצים לאדם ליום – 86.26 שקלים, ועל השכר הנמוך לסגל המקצועי ולעובדי הסיעוד – זאת למרות שעובדות הסגל המקצועי נדרשות לעבוד במשמרות, שהעבודה דורשת הרבה מאוד אחריות ואמפתיה, ולמרות שהמגע האנושי בין העובדות למטופלות משחק תפקיד חיוני לשני הצדדים. במקום לתעדף את העבודה הזאת, לתקצב אותה, ולתת לעובדות להרגיש שהן מרוויחות ויכולות להתקדם, הן ממשיכות להרוויח שכר מינימום שמשאיר אותן עניות. גם תנאי האשפוז בבתי החולים בישראל, שהולכים ומדרדרים, פוגעים במיוחד בקשישים. אלו המגיעים לחדרי המיון נשארים שעות ארוכות ללא טיפול, כי בתי החולים גם הם מוזנחים, ונאלצים לתת עדיפות לצעירים ולמקרי חרום על חשבון הקשישים.

באותה מידה הממשלה לא מתעניינת בתנאי השכר של עובדות סוציאליות, יהודיות או ערביות ומטפלות. מוסדות חינוך פרטיים במגזר הערבי שמעסיקים גננות, סייעות ומורים, הן לילדים רגילים והן לילדים אוטיסטים או נכים, סובלים מגישה דומה. אומנם חלקם משלמים לעובדותיהן שכר חוקי, אבל הוא מוקפא על שכר מינימום, כולל למורות, גננות וסייעות שעובדות במוסדות אלו עשרות שנים. עבודתן, הוותק שלהן ונסיונן אינם מוכרים על ידי המוסדות, והן לא מתוגמלות כפי שמגיע להן. מי שזה לא מוצא חן בעיניהן יכולות להתפטר כי המוסדות לא יתקשו למצוא במקומן עובדות אחרות שזקוקות לעבודה בכל מחיר.

גם בתחום החקלאות אין שום עידוד ממשלתי לעבודת נשים ערביות. לו הממשלה היתה מחליטה להשקיע בחקלאות ובחקלאים, היא יכלה להעסיק עובדות מקומיות בשכר הוגן ובתנאים סוציאליים, ולהכשיר אותן בהדרגה לעבודה חקלאית מודרנית וממוכנת. אך זו דורשת השקעה רצינית בתשתיות והממשלה אינה מעוניינת לממן אותה. במקום זה הממשלה מאפשרת לקבלנים לייבא עובדי חקלאות תאילנדים מנוצלים וחסרי זכויות ובמקביל להסתמך על קבלני משנה שמעסיקים נשים ערביות תוך ניכוי חלק ממשכורותיהן לעצמם ומשלמים להן פחות משכר מינימום. מצב זה מרתיע יותר נשים ערביות צעירות מעבודה בחקלאות.

ארגון העובדים מען רואה בנשים ערביות גורם שיכול להוביל לשינוי במצבן, ולתרום להוצאת החברה הערבית מהעוני ומהפיגור. במסגרת זו מען אינה מסתפקת בסיוע לנשים ערביות למצוא עבודה הוגנת ומתגמלת במקצועות המסורתיים. היא מעוניינת לעודד נשים ערביות להכנס לתחומים כלכליים חדשים, כמו למשל השימוש באנרגיה מתחדשת, כלומר הפיכתן ליצרניות חשמל סולארי מאנרגיה שמש טבעית, וגם ללמד אותן להשתמש בחקלאות הידרופונית. מסלול כזה יכול לפתח אופקי מחשבה חדשים ויוזמות כלכליות בקרב נשים ערביות, שתוכלנה להתקדם ולקדם חברתם לקראת הכלכלה העתידית. זוהי כלכלה שהיא גם חסכנית וגם ידידותית לסביבה, שיכולה לאפשר לכלל החברה הערבית לצאת מהעוני, ולמנוע פגיעה באיכות הסביבה בישובים הערבים ובישראל כולה.

מזה 13 שנים מקיימים ארגון העובדים מען ועמותת סינדיאנת הגליל תערוכה שנתית של מכירת יצירות אמנות, שהכנסותיה מוקדשות לפרויקט "נשים ועבודה". בתערוכה אשר תתקיים השנה בין התאריכים 27-29 לדצמבר ותיפרש על מתחם גלריית סדנאות האמנים בקלישר, תל אביב,  יוצגו עבודותיהם של מעל 400 אמנים שתרמו אותן למען המטרה. במהלך התערוכה יתקיימו מספר אירועים במתחם, בהם מופע של מקהלת הנשים היהודית-ערבית מיפו "ראנה", אירועי שירה, ספוקן וורד ועוד. אירוע הפתיחה בחמישי, 27.12 החל מהשעה 19:00 הכניסה חופשית.


מאות אמניות ואמנים, יהודיות/ים וערביות/ים, צעירות/ים וותיקות/ים, רבים מהשורה הראשונה של עולם האמנות בישראל, תרמו במשך השנים לתערוכה. הכסף הנאסף ממכירת עבודות האמנות מסייע להוצאתן של מאות נשים ערביות מדי שנה ממעגל העוני ולשלב אותן במקומות עבודה הוגנים. התערוכה זוכה לתמיכה מציבור שוחרי האמנות בארץ שמחדש מדי שנה את מחויבותו ואת תמיכתו באמנות עם מעורבות חברתית, ורוכש יצירות אמנות מקוריות ואיכותיות.

כבר כעת מתקיימת דרך אתר התערוכה מכירה מוקדמת של העבודות. ניתן לצפות בעבודות באתר המתעדכן באופן יומיומי: breadandroses.org.il

 

מיכל נאמן, sin-talks, 2015, שמן על בד

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תגובה אחת